התנדבות זה מגניב, אבל זו גם מחויבות, ובחלק מהתפקידים עבודה לא מעטה. קרה כבר הרבה פעמים שאנשים התנדבו לתפקיד כזה או אחר בלי להבין מה הוא דורש מהם, ובדיעבד כולם יצאו מאוכזבים: גם הם, כי הם לא נהנו מהתפקיד ולא עשו אותו טוב, וגם הוועד או אחראי התחומים השונים באגודה, כי התפקיד לא בוצע טוב ונפל בחלקו או במלואו על אנשים אחרים שהיו עמוסים מדי בלאו הכי.

כשמנסחים קול קורא, מה שהכי חשוב הוא להבהיר כמה שיותר מדויק את דרישות התפקיד. בפועל זה אומר שמוטב להוריד כמה שיותר מהרעש והצלצולים שמסביב ולהתמקד בעיקר: התפקיד, מה הוא כולל, איזו מחויבות יש בו וגם איזה הטבות ואיזו יכולת השפעה. ניסח "שטותי" יכול להיות אטקרטיבי יותר, אבל בסופו של דבר שכרו יוצא בהפסדו. אנחנו לא רוצים רק לגייס אנשים, אלא לגייס את האנשים *המתאימים*.

ובינינו, עם כל הכבוד ל"קולות קוראים", בפועל רוב התפקידים באגודה מאוישים לא בעקבותיהם. מה שעובד הרבה יותר זה פניות אישיות מטעם חברי ועד ומתנדבים אחרים למתנדבים פוטנציאליים שהכישורים שלהם ידועים, או בשיחות מסדרון בכנסים ובהזדמנויות אחרות. מה לעשות שהרבה פעמים המתנדב המתאים ביותר לא יודע בכלל שהוא כזה עד שלא אומרים לו את זה ישירות.