הרעיון מעניין סך הכל, למרות שהוא מרגיש מעט בנאלי. אני לא יודעת להסביר למה הוא מרגיש בנאלי, אני לא חושבת שאי פעם קראתי סיפור כזה, זו פשוט התחושה הכללית.

מספר הערות ספציפיות: הסיפור קצר מדי. זה רק תורם לתחושה שלי של "קראתי את זה כבר". תיאורים נוספים רק יעשירו אותו מבחינת תוכן ואורך.

קשה מאוד להבדיל בין הסופר לבין הרוצח. העמקה של הדמויות שלהם בזמן הארכת הסיפור, וסיגנון של אופי הדיבור שלהם (משלבים שונים, מילות מפתח שחוזרות על עצמן וכו') יעזרו בקטע הסופי במיוחד, שבו ההדגשה של המשפטים רק מבלבלת.

לא אהבתי כל כך את הקטע של ה"כותב המיוסר" שיורד על עצמו ועל הכתיבה שלו. אדם שמגיע למצב בו הוא בעל טור קבוע, ומקבל כסף על כתיבה יודע מראש להימלט מהמלכודות הללו, ולא כותב אותן מראש ככה, ואז קוטל את עצמו. הדבר פוגע לטעמי באמינות של דמות הסופר.

רק בקריאה שניה מבינים מההתחלה שהסופר כתב על מותו ואז הוא קרה. כלומר - קראתי את הסיפור, הבנתי את הקלישאה, אבל פיספסתי את הרמז שיש בפסקה השניה. הוא לא עובר בצורה ברורה מספיק. גם כאן - הארכה והעמקה של הטקסט תתרום להבנה, לדעתי.

יש כמה שגיאות כתיב וסימני פיסוק, אבל זה ממש נטפוק.

סה"כ - די מגניב. כל הכבוד.