אמנם לא צריך להסביר לקורא הכל, אבל לצאת מתוך נקודת הנחה שהקורא מכיר סיפור מסויים מצמצם אותך לקהל יעד של אנשים שבאמת מכירים את אותו סיפור. וחבל. אמנם לא רצוי לכוון לקהל יעד ענק בעל המכנה המשותף הנמוך ביותר, אבל במקרה הזה אני חושב שהוא בכל זאת מצומצם מדי.

דבר נוסף, שרלוונטי גם במידה ולא תרחיב על נושא באוולף בסיפור (דבר שאם תבחר לעשות, אכן תצטרך לעשות בקפידה כדי שלא יצא לך בטעות מאמר אנציקלופדי על הנושא) - דע את אוייבך.
אם אתה כותב סיפור שקשור לבאוולף, דע בדיוק מי היה באוולף, מה היו השמות של הדמויות בסיפור, מהם קווי העלילה העיקריים וכו'.
זו גם דרך להסביר קצת לקורא תוך כדי סיפור על מה אתה מדבר.
אתה יכול לכתוב (לדוגמא) משפט על כך שהדמות הראשית שלך התמרמרה לעצמה ש"באוולף לא היה צריך להתעסק עם תנינים מכונפים כשעשה כך וכך בזמן זה וזה." בצורה כזו אתה גם מכניס יותר את הקורא לעניינים, גם מחזק את הקשר בין הסיפור שלך לסיפור ממנו קיבלת השראה בשביל הקוראים שכבר מכירים את הסיפור, וגם מכניס עוד קצת עומק לתוך כל העניין.

ועכשיו שאלה כזו: למה בעצם חשוב כל כך להזכיר את שמו של באוולף? אי אפשר פשוט להגיד - "כשהייתי קטן רציתי להיות גיבור"?
כלומר, אני מקבל את הרושם שהסיפור הספציפי של המלך הבריטי לא באמת רלוונטי לעלילה שלך, שעוסקת בהרג מפלצות. יש לך עלילה לספר, עזוב אותך מספרים אחרים - ספר אותה הכי תכלס שבעולם.