בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
פקולטת הלוחמה התאורטית
נכתב ע''י: מוטי אבן דרך (IP Logged)
תאריך: 12:07 19/12/2007

יואכים הקטן, אלוף היו-יו של מטרופולין אטלנטיס המזרחי, גמע את המחזה הקסום בעיניים זגוגיות. היכל התהילה של אקדמיית הקרב על שם אלכסנדר מוקדון רוצפה מיליונים של אבני פסיפס זהובות, אדומות וכחולות, שהתמזגו לענבר חלומי בטרם פגשו קירות פלדה שחורה. קירות עבים, כמו צלעות דוממות של דינוזאור קבור למחצה, עליהם תלויים, רבבות כלי נשק מכל הסוגים, כלואים במחול של יופי ותהילת עולם. ויטראז'ים אדירים שיחקו באור השמש, מחיים מחדש סצנות שיא של קרבות מיתולוגיים מהעבר ומהעתיד. תריסר פסלים מרהיבים, פרי דמיונו הקודח של דון חימנס פמגוסטה, ניצול שיכוני הסכיזופרניה של גיהנומיה תחתית ואמן בעל שם בין-יקומי, קידמו מספר זהה של שערי זכוכית געש עכורה. כל פסל משמש כסמל וכשוער לאחת משניים-עשר הפקולטות. כל שער צופן בחובו חוכמת מלחמה וסודות מקצועיים של דוקטרינות הלחימה השונות.
מידתו המאותגרת של יואכים הזדקפה בהחלטיות וניגשה אל הפסל הראשון מימין, מקפיצה בהיסח הדעת יו-יו עשוי יהלום מלוטש. הקירות כמו התרחקו בעוד הפסל דמוי עץ השיטה, התקרב, ענפיו הגאים נושאים את צמרתו הבוהקת. ארד כהה שימש את דון פמגוסטה ליצירת הגזע, אבן ירקן לעלים ואילו שיש כחול לאשליית הטחב. כשני מטרים לפני הפסל, חוסה בצל אדרתו, הציג עצמו ספסל שנהב לבן.
בלי לאבד שליטה על היו-יו, קיפץ יואכים על הספסל והתמקם במרכזו. רוח קלילה, מעגלית, נשבה ועץ השיטה ניעור לחיים.
"מי זה המבקש להיזרע בזרעי המלחמה?", רעם קול בס נמוך, מלווה רשרוש העלים כמצילתיים רחוקים.
"יואכים קדם-שקיע. אלוף פסטיבל תחרויות היו-יו של מטרופולין אטלנטיס מזרח"
"עלי להזהירך, יואכים קדם-שקיע, כי פקולטת לוחמת הצמח הינה מסע בכיוון אחד. באם תחליט להיכנס בשער הפקולטה תתמזג עם ישויות החיים באשר הם, ובכך תאבד את ריקמת מודעותך האישית ותשתלב במארג המודעות הבוטני."
יו-יו של יואכים נתלה חסר חיים מידו הקפואה.
"אתה יכול לפרט קצת יותר?", שאל את הגזע העבה.
"כל הנכנס בשערינו נשבע להילחם בכוחות המוות עד סוף ימיו. זהו קרב עיקש ואכזרי מאין כמוהו, עתיר רקבון וצמיחה מחדש. בריחה אינה אופציה בעולם הצמחים. יהיה עליך לתרגל נביטה באדמת הסלע של אסטרואיד אפופיס, לסבול תחושת צמאון במדבריות סהרה הלוחשות ולהילחם על מקום תחת השמש בג'ונגלים של בורניאו. חייך הינם תשלום זעיר בתמורה לידע שתקנה ושעשוי להוביל אותך לצד גדולים כמו עצי הטמפלרים של מויר ויערות האצה שלחופי קליפורניה"
"אה... אני חושב שטעיתי בפקולטה, אולי עלי לבחון אפשרויות אחרות,"
"לבלוב נעים לך."
"תודה", אמר יואכים תוך כדי טעינת היו-יו בחוטו רקום הזהב.
"צמח לשלום", שמע את העץ מפטיר בעת חזרתו לדמותו הפסלית הקפואה.
יואכים קפץ מהספסל ובחן את שאר הפסלים. הפסל של האביר הכסוף נראה כאופציה טובה. האבירים ידועים כאנשים דגולים, להם רוחשים כולם כבוד ויואכים כבר כמעט ונעמד על מעמד השנהב אך עצר עצמו מבעוד מועד. זו יכולה היתה להיות הבחירה המתבקשת אילולא כבר היו אביו ודודו של יואכים אבירים. יואכים לא רצה ללכת בתלם.
מה זה אמור להביע?, חשב. דמותו של פריז, המאהב הדגול, קרצה אליו ממיטתו המפוסלת. תנוחתו משדלת. יואכים נרתע והשתדל לעקוף את ספת השנהב של הלה בסיבוב גדול.
אכן פסלים מוזרים, חשב לעצמו יואכים בעודו מביט בלוחם החלל. עטור קסדה ושלד קרב חיצוני, ידיו עבות כידי ענקים אך קומתו ממוצעת. איפה הוא שם את הקשת?, שאל את עצמו יואכים ופסל גם את הפסל הבא. הפסל הבא היה של טיגריס הכורע לפני הזינוק, עיניו הגדולות זורחות. למרות שחש הזדהות עם תחושת הצייד, לא ראה עצמו יואכים מקבל את ברכת אביו על בחירה בפקולטה זו.
פסל אחר פסל נפסלו, עד אשר הגיע יואכים לפסל של אדם זקן, עשוי עץ מהגוני כהה. הזקן ישב על כסא פשוט ונראה מרוכז בלוח משובץ בעל רגליים דקיקות עליו עמדו כלי שחמט. מצדו השני של השולחן ניצב כסא דומה עשוי שנהב, לא מחייב בפשטותו. יואכים הכתיף את יו-יו והתיישב.
כצפוי, התעורר הזקן לחיים והושיט יד עץ מהגוני מגוידת.
יואכים לחץ את היד.
"תורך לשחק", קולו של הזקן היה רך וערב לאוזן, כקולו של ינשוף בלילה בהיר.
יואכים בחן את הלוח המשובץ ואת כליו המצועצעים. מתחת לאפו התנועעו הכלים הלבנים בחוסר נוחות, הכלים השחורים, עליהם נפרסה חסותו של הזקן, עמדו דום. ידו הימנית מיששה את אחד החיילים והלה הניף את כידונו כמעיף זבוב טורדני. יואכים משך את ידו. הוא חזר להתבונן בפני הזקן, מרים כתפיו ומושך בגבותיו כאובד עצות. עיני הזקן עשויות היו זכוכית געש סגולה, גבותיו שערות מכחול עבה, פניו מחורצים קמטים, שהעמיקו עם חיוכו.
"נראה לי שהרגלים שלך מקבלים את פקודותיהם רק מהמלך." אמר זקן המהגוני וקרץ, "עליך לסלוח להם. יודע אתה שהרגלים הינם הכלים הזוטרים ביותר. רובם בחורים צעירים שגויסו זה מקרוב. פזיזותם בעוכריהם. *לא פעם קופצים הרגלים הצעירים שתי ערוגות כבר בצעדם הראשון. בהמשך עומדים הם על טעותם וצועדים רק ערוגה אחת כל תור*."
יואכים תהה האם מדבר הזקן על הכלים או עליו. כשלא ענה, שאל הזקן החביב לשמו.
"שמי יואכים קדם-שקיע."
"שלום יואכים, שמי אלימלך *גמביט* והנני שומר השער של פקולטת הלוחמה התאורטית. מה עיסוקך? בחורי, אם יותר לי לשאול"
"אני יו-יואי בכיר. אלוף פסטיבל תחרויות היו-יו של מטרופולין אטלנטיס מזרח"
"אטלנטיס מזרח? אטלנטיס?! אהה! ברור. עכשיו הכל ברור."
יואכים לא הבין.
"אתה, בחורי היקר, באת מזמן שבו עוד לא הומצא השחמט. טפשי מצדי לצפות שתכיר את המשחק"
"האם זה אומר שאיני מתאים לפקולטה?"
הזקן הזעיף פנים, "שטויות! זה הזמן המתאים ביותר.", עיניו של הזקן הביטו מעלה וקולו קיבל מגע נוסטלגי, "*יהיה זה מיכאיל בוטביניק, מי שעתיד להיות גדול אלופי העולם בשחמט, יליד אומה גדולה ששמה רוסיה, שיאמר שאף פעם לא מוקדם מדי להתחיל ללמוד שחמט*."
"רוסיה?"
"כן *רוסיה. אומה שתאמץ את השחמט אל ליבה ותייצר אלופי עולם רבים*"
"ומה עם אטלנטיס? האם גם לה יהיה אלוף עולם בשחמט?"
פניו של הזקן קפאו בחיוכם, מסתירות סוד.
"אולי כן, מר קדם-שקיע, אולי לא. נראה לי שלא תזיק לך הכרות קלה עם הפיגורות השונות.", מיהר לשנות נושא, "הרשה לי להציג בפניך את המלך ואשתו היפהפיה, המלכה", החווה הזקן בקידה ובתנועת יד.
המלך והמלכה הלבנים נעצו בו עיניים. יואכים קד לפניהם והם החזירו קידה מלכותית נוטפת הוד והדר.
"המלך הינו זקן בא בימים כמוני, איטי ומגושם,", סיפר הזקן, "*מסוגל הוא להלך בתורו רק ערוגה אחת לכל כיוון. קדימה, אחורה, ימינה, שמאלה או לאלכסונים*. לא מועיל כל כך בעת מלחמה, אם תשאל אותי.", מששמע זאת המלך הסתובב לאחור ושילב ידיו כנעלב, "היופי מסתתר בידיעה שהמלך הוא ששולט בכליו ולאבד אותו משמעו להפסיד בקרב. *אם נופל המלך נגמר המשחק*."
המלך הרים את זקנו ביד אחת ובשניה החווה תנועה שמשמעה כריתת ראש. למראית מחוות המלך חייך יואכים.
"אך אל דאגה,", חייך הזקן, מקמט את פניו, מרוצה מכך שתפס את סקרנותו של הצעיר, "אשתו של המלך רבת תושיה היא ועוצמתה רבה. *מסוגלת היא, כמו המלך, לנוע בכל כיוון. אך בניגוד אליו יכולה היא לקפץ לכל מרחק שתחפוץ*", המלכה הושיטה את ידה ויואכים נשק לה בעדינות.
"מימין ומשמאל לצמד המלכותי עומדים היועצים ואנשי הכמורה של הממלכה, הלו הם הרצים", הזקן נגע בכובעו של רץ המלך והפילו. הרץ הקירח קילל חרישית ופנה להרים את כובעו.
"בישופים אלו של הכנסיה, אינם ידועים ביושרם.", הזהיר הזקן, "אנשי תחבולות ומדון אלה. מרב שרגילות עיניהם לפזול לצדדים שכחו איך ללכת ישר *ולכן יכולים הם לנוע רק באלכסון*"
שני הרצים הלבנים הרימו ידיהם בתחינה שמיימית, ממלמלים תפילה חרישית.
"עם זאת, חברים טובים הם לבית המלוכה וידם ארוכה. גם הם, בהילוכם הנטוי, *יכולים לקפץ לכל מרחק שיחפצו, כל עוד הוא על האלכסון*"
יואכים הבחין כי עיני הרץ השמאלי בולשות אחר המלכה ואילו הרץ הימני, בעת שניקה את כובעו, פזל ללא תקנה.
"אם תחשוב על זה קצת, והרי בעולם השחמט אין הרבה מלבד החשיבה, *על הרץ נגזר להלך רק על ערוגות בצבע מסוים. עקב הילוכו האלכסוני לא יכול הוא לעבור מערוגה לבנה לשחורה או להפך. וכך נגזר כי לא יפגשו הרצים לעולם*.", תפילותיהם של הרצים התעצמו וכעת נשמעו כמטיפים אדוקים.
"את אלה אני מכיר. אלה האבירים", אמר יואכים.
הפרשים הרימו מכסי קסדותיהם וקדו קידה משלהם, סוסיהם רוקעים ברגליהם על הלוח.
"צודק הינך. משמח אותי לראות שאינך זר לחלוטין לעולמנו. הפרשים הינם האבירים של הממלכה ועליהם מוטל נטל הכבוד. רבות הפעמים בהם מוצאים עצמם הפרשים במשימות מסוכנות במעמקי שטח האויב. מצוידים הם בסוסים אצילים *המסוגלים לקפץ מעל כלים אחרים*. אך עליה וקוץ בה. הסוסים, שלהם זרה המתמטיקה של הלוח המשובץ, *מקפצים בקווים עקומים וכך תמיד מוצאים עצמם במרחק שתי ערוגות לכיוון אחד וערוגה נוספת בכיוון הניצב*. אי-סימטריה זו מוסיפה לשדה הקרב תחכום ומעשירה את המערכה בפתרונות יצירתיים."
"ומי אלה?", שאל יואכים בהצביעו על הצריחים.
"אלה הם מכונות המלחמה. הצריחים. בעזרתם פורצים ערים נצורות ומחריבים ממלכות. הצריחים בניגוד לרצים, *נעים רק בקוים ישרים, לרוחב השורות או במעלה הטורים*. זאת משום הגלגלים שבתחתיתם"
"כל זה מעניין מאד,", ציין יואכים את הברור מאליו, "אך מה הקשר בין זה לבין מלחמה אמיתית?"
"אוהו! אדם רציני יושב מולי. אינך יודע עד כמה השתוקקתי לשמוע שאלה זו. רבים מתיישבים בכסאי ומחמיצים את הנקודה.", הזקן היטיב את ישיבתו, כמתכונן לנאום ארוך, "התבונן לרגע על האולם היפה שמסביבנו. האם ראית יופי כזה מימיך?"
יואכים חיפש מקביל ראוי בנופי מולדתו. משווה בין יופיים של רכסי גבעות האלמוגים החלולות של אולבג-נדין לבין כנפי הצוקים היוצאים אל הים, המזחים הטבעיים של נמל טוריאל.
"אולי רק בארמונו של המושל ליאופולד", תמונת הארמון הצהוב דמוי הפטריה על רקע שקיעה אדומה, התנוסס למול עיני רוחו.
"והרי לא יכול היה ארמונו של מושל אטלנטיס מזרח, ליאופולד שמו?, להיבנות אילולא השתמש הארכיטקט בחישובים מתמטיים. האם מסכים אתה, בחורי?"
"מסכים"
"*חוזה ראול קפבלנקה, מי שעתיד להיות אלוף העולם השלישי, יליד מדינת אי בשם קובה*, עתיד לאמר כי השחמט הינו למלחמה מה שהמתמטיקה היא למציאות. כלומר, אם מלחמה היא העסק שלך, שחמט הוא ספר ההוראות."
ק-פ-בלנ-קה, גלגל יואכים את השם על לשונו. בדמיונו ראה את קפבלנקה כענק המזיז, בכוח תבונתו ותו לא, צבאות אדירים על פני מישורים צרובי מלחמות.
"מרגע שיתגלה, עשרת אלפים שנים בעתידך, יואכים, יתהו מוחות רבים וטובים על טבעו של השחמט. חלקם אף במחיר שפיותם. אלופי עולם כמו *שטייניץ, אליוכין ופישר יפלו למלתעותיהם של הדכאון, השגעון והמגלומניה*..."
"כל זה ממשחק לוח?"
"כן, כל זה ממשחק הלוח הפשוט הזה שניצב לפניך. *שישים וארבע ערוגות ועליהן שלושים ושניים כלים*. זירת התכתשות צנועה למוחות האדירים ביותר. עליך להבין כי *שחמטאי מקצועי ישקיע את כל שעות ערותו בלימוד תיאוריה והשתתפות בטורנירים. פעמים רבות יהיה על השחמטאי ללמוד את סגנון יריבו לפני כל משחק. עולמם של השחמטאים יסוב סביב יצר התחרותיות וההישגיות*. המאבק לפיסגה יתבע את קורבנותיו."
יואכים היה מרותק.
"*אלוף העולם השני, עמנואל לאסקר, יליד אומה שתיקרא גרמניה, יטען כי על רבים מיריביו, גבר במאבק פסיכולוגי יותר מאשר טקטי. וכי עובדת היותו פסיכולוג, תרמה לו רבות*."
"כמה אלופי עולם יהיו?"
"רבים, חלקם אפילו לא חברי המין האנושי. אבל אל תיתן לי לבלבל לך את המח. בוא נשחק משחק ואז תחליט אם ברצונך להירשם לפקולטת הלוחמה התאורטית"
יואכים בחן את הלוח המסודר. אצבעו על שפתיו. בזוכרו את הנאמר על החיילים שנקראו 'רגלים' הרים את *הרגלי שמול המלך וקידם אותו שני ערוגות*.
הזקן השמיע צליל שביעות רצון וקידם את *רגלי המלך שלו והציבו מול הרגלי של יואכים*.
יואכים קידם את *רגלי המלכה והציבו ליד חברו, רגלי המלך, במרכז הלוח*.
"אהה! *פתיחה סקוטית!* אתה אוהב לשחק פתוח, אני מבין"
"אני יודע? כנראה שכן"
בלהט המשחק, נטוש על רצפת הפסיפס, גלמוד ונשכח מלב, שכב לו היו-יו.



נושא נכתב על ידי נשלח
  תרגיל כתיבה: הזהו המוכר? Ange noir 12:50 01/12/2007
  שאלת הכנה קרן אמבר 03:24 18/12/2007
  פקולטת הלוחמה התאורטית מוטי אבן דרך 12:07 19/12/2007
  הו, כי משחק המלכים ינח לפנינו Ange noir 12:25 24/12/2007
  איך שנוח לך Ange noir 03:37 20/12/2007
  צייד הטרולים קרן אמבר 22:51 29/12/2007
  :-) Ange noir 07:20 05/01/2008
  Re: :-) YAY :) קרן אמבר 12:31 08/01/2008
  Re: תרגיל כתיבה: הזהו המוכר? גיטה 03:10 28/02/2008


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.