בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
נסיון שני - ההולנדי המעופף
נכתב ע''י: מוטי אבן דרך (IP Logged)
תאריך: 12:06 14/11/2007

למראית עין, גמע וילהלם את מרק הדגים ברוגע האופייני לו. ידו האחת מקזזת את תנועת הספינה ואילו השניה מובילה את הכף אל פיו בלי לאבד ולו טיפה אחת. אך בנפשו השתוללה סערה טרופית, שוטפת את חופי מוחו ברסס מלוח.
"שוב פעם חריף מדי, סטפן, אתה מנסה לרצוח אותנו?", אמר וילהלם ונשק לסטפן הטבח על פדחתו. סטפן שלח את וילהלם להשתגל עם קיפוד ים. אאורט התפקע מצחוק והתיז על מילר אניצי רוק.
וילהלם סקר את חדר האוכל במבטו. עשרים ושבעה מלחים מילאו את בטניהם בחדר שהתאים לחמישים. הוא התיישב על אחד השולחנות הריקים בשילוב ידיים. שולחן שאכלס בעבר מלחים עמיתים, חברים אמיצים שאבדו לבלי שוב. חלקם קבורים באדמת הג'ונגל הלחה מדשנים צמחים רעבים, חלקם מלחחים את קרקעית הים, גופותיהם נפוחות. עיניו השתהו על סחיפול, החוליה החלשה, מחכות לנעילה. סחיפול סיים את מנתו, נקלע למבטו של וילהלם, ופנה לסטפן לבקש עוד מנה.
"זה מספיק, סחיפול, אנחנו לא רוצים שתשמין לנו", אמר וילהלם.
סחיפול הרפה את כתפיו, הניח את הקערה ליד סטפן, ופנה למסדרון. וילהלם סימן בעיניו למילר ואאורט. שניהם הניחו את הקערות מידיהם ועקבו אחר וילהלם, הקצין הראשון. הם תפסו את סחיפול במסדרון ועזרו לו להגיע למחסן התחמושת. סחיפול, שעסק כל השבוע בהתחמקות משיחה זו, הסתובב בחדר כמו חולדה היפראקטיבית. וילהלם סימן לאאורט ומילר והם תפסו את סחיפול והושיבו אותו על חבית חומר נפץ. אחר כך תפסו את מקומם לידו.
"כידוע לכם", פתח וילהלם בנאום בחדר החשוך, "הקברניט ואן ניימן מוביל אותנו אל קברנו."
"ואיך הגעת למסקנה הזו?", שאל סחיפול באומץ לא אופייני.
"סחיפול, לא מתאים לך להיות אגוז קשה. אבל בשבילך, אני מוכן לחזור על דברי שוב. אם ניתקל בספינה טרופה עשויה מיהלומים, לא יהיה לנו איפה לשים אותם. מחסני ה'ויקטוריה' כה מלאים בזהב ותבלינים שאם נוסיף אפילו אונקיה אחת של שלל יציפו מי הים את חלונות הירכתיים ונהפוך כולנו לרוחות רפאים עשירות. כלומר, עשינו את מה שבאנו לעשות. הגברים כבר עייפו משמונה עשר חודשים במדבר הכחול", וילהלם אהב את הדימוי ונתן לפקודיו זמן להתענג עליו, "ומה עושה אדוננו המלומד? מצייר מפה! הוא מתעקש למפות את הג'ונגלים המזדיינים הללו, את הפיטמות השעירות שהחליטו כי הן טובות מדי מכדי להירטב. כאילו זה מה שיהפוך אותו לחביב המלכה". וילהלם פתח את החלון ושמש ארגמנית צבעה את פניו צבעי מלחמה. "חברים! משפחותינו מחכות לנו במולדת. רוד הקטן מחכה לאבא", פנה לכאורה למילר, "אאורט, אם לא תחזור במהרה, תאבד את קתרינה האהובה שלך לאחיך המכוער", הזכיר לאאורט אבל בעצם הוסיף ללחוץ על סחיפול, "ואני לא צריך להזכיר לך את מאמא טרייסטה. נכון סחיפול? מי יודע איזה נוראות עוברות עליה בלי בנה האהוב שיביא כסף וירחיק את העוני המחוספס מכפות רגליה הרגישות".
סחיפול התגרד מצריבת מבטו של וילהלם.
"אבל ואן ניימן הוא הקברניט שלנו והחוק אומר שדווקא אתה, הקצין הראשון, אחראי לשמור עליו".
"נכון, אבל יש לי אחריות גם לפקודי. אפילו ואן ניימן יכול לטעות. מי אם לא ואן ניימן הכניס אותנו למיצר פפואה בשיא השפל?"
"כן, נכון, אבל לא הייתה לו ברירה...".
"אתה איתנו או שאתה רוצה פתח נשימה נוסף", איבד אאורט המגודל את סבלנותו. וילהלם עצר אותו מלהכתים את סכין המאצ'טה.
"אני איתכם, איתכם...", חזר סחיפול לסורו, "רק ש... חבל לי על הקברניט, בתוך תוכו הוא באמת אדם טוב."
וילהלם החניק חיוך, "אם כן חברים, הזמן קצר והמולדת ממשיכה להתרחק בעוד אנו מדברים. התכנית הולכת כך..."

וילהלם תהה על טיבם של צמד נחשי ה'קרקטואה' הארסיים, שכבר עלו בחייו של מיקלה המסכן באיים של סרטוגה ונאספו לבקבוק רום ריק עקב ערכם האסטתי. חדרו של ואן ניימן היה האחרון במסדרון העץ הצר. וילהלם דפק על הדלת העבה.
"ממתי דופקים על דלתות בספינה שלי?"
וילהלם התכווץ. הוא תפס עצמו מיד והחליט שעליו להירגע. הוא סימן לאאורט בקצה המסדרון שהמבצע החל. וילהלם פתח את הדלת וסגר אותה אחריו.
צרחה נשמעה מחוץ לחלון ואחריה קול קריעה של מפרש. וילהלם זיהה את קולו של סחיפול.
"וילהלם! מה כל המהומה הזאת?", חרט קולו של הקברניט, הצרוד משנים של נביחת פקודות. הוא לא הרים את פניו מהמפה שצייר בעדינות.
"אני מנחש שסחיפול שוב פעם נפל מעמדת המשקיף, ואני אפילו מוכן להתערב על משכורת אוגוסט שהוא בלם את נפילתו עם המפרש הראשי"
"אז מדוע אין אתם עוזרים לו?", עדיין לא זכה וילהלם למבט.
"יש לי אמון מלא באנשי, ואן ניימן. ברגע זה, זוכה סחיפול לכל העזרה שמגיעה לו"
"המממ... אם אתה אומר. מה פתאום אתה דופק בדלת? האם הקצין הראשון שלי למד סוף סוף נימוסים או שמה הוא פוזל לכיוון האצולה?"
"חס וחלילה", אמר וילהלם וקילל את הטעות הטפשית.
"אני כנראה קצת שיכור מהמרק של סטפן", אמר והרגיש שעליו לשנות את נושא השיחה, "ואפרופו שיכור, תראה מה מצאתי בחדרו של אנחל", וילהלם הרים את בקבוק הרום. הוא ידע שזה עכשיו או לעולם לא. רק לשבור את הבקבוק על הרצפה, לשחרר את הנחשים ולצאת מהחדר במהירות האפשרית.
בפעם הראשונה מאז נכנס וילהלם לחדר, הרים הקברניט את ראשו ונעץ עיניו בקצין הראשון שלו. היד עם הבקבוק קפאה באוויר.
"הורד את הבקבוק הזה, וילהלם ושב. יש לי עניין חשוב מאד לשוחח איתך. אין זה זמן לחגיגות".
וילהלם קילל עצמו על ההתמהמהות. הוא תירץ את חולשתו בכך שהיה סקרן לשמוע מה מטריד את הקברניט. אם יש משהו שהטריד את רודולף ואן ניימן, אז מדובר במשהו רציני. המרד יכול לסבול דקה של המתנה. פייס וילהלם את האגו. הבקבוק הונח על ברך ימין מתחת לשולחן.
"אתה יכול להיות גלוי איתי, אדוני".
"ישנן כוונות להקים מרד, וילהלם. מרד! השמעת מימיך חוצפה שכזאת? אחרי כל מה שנתתי לבחורים האלה, מרד נגדי."
ליבו החסיר פעימה. הוא יודע, חשב וילהלם, אני אבוד. בקבוק הרום התנדנד בידו, הדיירים כנראה חשים את ההתרגשות.
"אתה הקצין הראשון שלי ואני רוצה שאתה תטפל בזה."
וילהלם הרגיש כמו ניצל מהתקפת כריש עיוור.
"מי?", הצליח וילהלם לפלוט.
"רופרט וביקון מעורבים ואולי גם אנחל. ברור שרק רופרט מסוגל להרים כזה מבצע ולכן יש לטפל קודם בו ולתת לאחרים זמן להבין את הרמז. אתה יודע, זמן להחליף חזרה את נאמנותם. אני מבין שאתה נסער, אבל אני חייב לומר לך שאני מבין אותם. אנחנו הרבה זמן בים והספינה כבר עמוסה עד אפס מקום בסחורה. מבחינתם השלמנו את המטרה ואני יכול להבין שחלקם מרגישים אי-נוחות שטרם פנינו לחזור...", הקברניט דיבר עוד כמה דקות אבל אוזניו של וילהלם קהו. אלת המזל הפנתה אליו את פניה היפים.
"זה יטופל, כבודו", אמר וילהלם וקם ממקומו.
"ובלי דפיקה על דלתות", שמע את הקברניט מפטיר.
הוא תפס את עצמו מביט בעיניו הכחולות של אאורט מחוץ לדלת.
"בוא איתי, אאורט. יש לנו עבודה לעשות", וילהלם דאג לסגור את הדלת מהר לפני שיסגיר אאורט את בגידתם העקרה בפליטת פה.
"התוכניות השתנו", אמר לאאורט מחוץ לטווח השמיעה של ואן ניימן, "מסתבר שישנה כוונה להקים מרד ולהפיל את הקברניט האהוב"
מבטו של אאורט חשף את הבלבול שאחז בו.
וילהלם חשב שיאלץ לתפוס את אאורט לשיחה ארוכה אחר כך.
"בוא, אאורט. יש לי קליינט לסכין שלך"
"מי הקליינט?"
"הקצין השני, רופרט ואן דייק".



נושא נכתב על ידי נשלח
  תרגיל כתיבה: מבוא כללי לתורת הכובעים Ange noir 12:35 28/10/2007
  לא הבנתי איך זה עובד קרן אמבר 13:33 30/10/2007
  איך זה עובד Ange noir 00:55 31/10/2007
  מממם קרן אמבר 21:33 11/11/2007
  שרשרת המזון מוטי אבן דרך 12:14 05/11/2007
  אה... לא בדיוק Ange noir 10:11 09/11/2007
  נסיון שני - ההולנדי המעופף מוטי אבן דרך 12:06 14/11/2007
  Re: נסיון שני - ההולנדי המעופף אינסוף 01:11 19/11/2007
  לא, עדיין לא, אבל קרוב Ange noir 07:30 23/11/2007
  Re: תרגיל כתיבה: מבוא כללי לתורת הכובעים אלודאה 12:56 16/11/2007
  התנצלות Ange noir 10:32 21/11/2007
  3> התנצלות התקבלה במלואה ;) קרן אמבר 10:13 25/11/2007


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.