בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
שרשרת המזון
נכתב ע''י: מוטי אבן דרך (IP Logged)
תאריך: 12:14 05/11/2007

גדר תיל הפרידה את צביקה מקבוצת המפגינים על חוף הים, הוא לא שש להתמודד עם גדרות וגם לא אהב את הים וחוץ מזה, ציין לעצמו, עכשיו בכלל שיא החורף. ספינת הדיג הענקית הזכירה לו ספינת מעפילים ישנה. אבל רחלי הזמינה אותו אישית, והוא כבר פה, אז תחייך ותן לקסם האישי שלך לדוג לך עוד אחת.
רחלי לבשה חצאית קצרה ומראה רגליה הלבנות הפעילו במוחו פרוצדורות גבריות. איך לא קר לה ככה, חשב וכל הרגליים שלה חשופות. היא לא מבינה מה זה עושה לגברים.
רחלי הבחינה בו ונופפה לו לשלום עם השלט. על השלט, באותיות מצוירות, נכתב, 'שחררו את הדולפינים', כאשר האות ל', כך הבחין צביקה, היתה בעצם דולפין. השלט היה מצועצע וצבעוני ונראה כאילו הוכן על ידי בנות בגיל בת-מצווה בשיעור מלאכה.
רחלי חייכה אליו וגדר התיל נראתה פתאום נמוכה להפליא. צביקה הניח שיש פרצה נוחה בהמשך אבל הארוע הזמין פעולה מחתרתית אז הוא בחר לטפס.
צביקה הצטרף לקבוצה ואחז בשלט ביחד עם רחלי. הוא הוריד נעלים כי כולם הורידו. כל הסיטואציה נראתה לו תמימה להחריד.
אצבעותיו התעלסו עם החול הרך והוא לא הצליח שלא לפנטז את רחלי עירומה.
"אני כל כך שמחה שבאת!", צעקה רחלי.
"בטח", ענה צביקה. מצפונו העיר לו שהוא בועל קטינות מחורמן.
רחלי היתה זוהרת, שערה הרך והארוך, שפתיה המלאות ועיניה השחורות כישפו אותו. צביקה הפגין כמו שלא הפגין מעולם.

ספינת הדיג נעלמה באופק ורחלי חיבקה לשלום כל אחד מחברי הקבוצה. צביקה מצא את עצמו מנפנף בטיפשות לשאר חברי הקבוצה כאשר בתוך תוכו תהה מי מהבחורים האחרים בא גם הוא להפגנה רק כדי להיות עם רחלי.
נראה כאילו כולם באו מטעמים אידאולוגיים, כי מהר מאד נשארו הוא ורחלי לבד על החוף.
רחלי, קורנת, תפסה את צביקה בידו והובילה אותו אל קו המים. מחווה רצינית, לא משתמעת לשתי פנים, חשב צביקה. היא מחבבת אותי. טוב שקניתי שני כריכים.
שלושת הסלעים הציעו עצמם כמקום ישיבה וצביקה התיישב על אחד מהם. רחלי התישבה על אותו הסלע, נצמדת לכתפו.
"את משתתפת הרבה בפעילות של גרינפיס?", בועל הקטינות שבו פתח במתקפה.
"כן, בכל הזדמנות שיש לי. אני ממש אוהבת חיות ובמיוחד דולפינים. אז בכל פעם שיש הפגנה על החוף אני מגיעה."
צביקה החליט שזה הזמן המתאים ופתח את תרמילו. שתי כריכים גדולים הוצגו לרחלי.
"וואו, איך ידעת שאני כל כך רעבה. רואים את זה עלי?"
ה'צביק' שיחק אותה שוב, חשב צביקה. עטיפות הניילון הוסרו במיומנות.
"אין כמו הפגנה טובה כדי לפתח את התיאבון", אמר.
"מה זה?!", שאלה רחלי.
"כריך טונה, אם את לא אוהבת אז יש גם נקניק...", צביקה חבט את ראשו על קיר דמיוני, איזה טמבל!
"רוצח דולפינים שכמוך!", צרחה רחלי והעיפה את הכריך. תכולתו התפזרה על החול כמו קרביים של גופה משוסעת. צביקה רץ אחריה למים. הוא אחז במרפקה. המים הקרים הרטיבו לו את הג'ינס. היא כזאת ילדה קטנה, חשב.
"אני מצטער", צביקה חיפש את הטקטיקה העדיפה ביותר, זו שתצמצם את הנזקים למינימום. בתחילה חשב לשחק אותה טיפש, כאילו לא הבין את הקשר בין דיג טונה להרג דולפינים, אבל החליט שיש בזה יותר נזק לטווח הארוך.
"אני מצטער זו הטונה האחרונה שאוכל אי פעם, אני מבטיח", צביקה קיווה שנשמע אמין.
"אתה לא יודע איך זה להיות כלוא בתוך הרשת. בלי יכולת לצאת, כל המחשבות שעברו לי בראש".
על מה היא מדברת? האם היא מזדהה עד כדי כך עם הדולפינים, תהה, או שאולי צללה עם דולפינים ונלכדה ברשת. וואו, איך אני פישלתי! אני אתגעגע לרגליים הללו.
"אני מצטער, אני... אה... מבין את כאבך."
"באמת? האם אתה באמת מבין מה זה לראות את החופש ולדעת שהוא אבד לעולם?"
היא ממש לוקחת את זה אישית. מטורללת הרחלי הזאת. שום רגליים לא שוות את הכאב ראש הזה. אני נרטב פה לחינם והיא משחקת בלהיות דולפין.
"תראי, את לא חושבת שאת לוקחת את זה קצת קשה?"
"קצת קשה?", אמרה בקול נמוך ורגוע מדי. היא חייכה חיוך שגרם לצביקה להרגיש שפתאום התהפכו היוצרות והוא הקטין פה.
אז קרה משהו מוזר. משהו שהעמיס על מוחו של צביקה ודרש הסבר.
רחלי הורידה את חולצתה. שדיה החשופים מצמצו אליו.
לא יודע איך עשית את זה 'צביקי', חשב, אבל זה הולך בכיוון הנכון. צביקה לא הצליח להחניק חיוך. והתעוררות הסתמנה מהאזור הכללי של חלציו.
אז הורידה רחלי את חצאיתה ואיתה התקלפו רגליה, מותרים זנב גדול של דולפין עם סנפיר גדול במקום כפות רגליים וסנפיר קטן איפה שאמור להיות מקסימום קעקוע. ידה של רחלי תפסה בכוח בחולצתו ומשכה אותו אליה.

גל כפור היכה בו. רגליו חיפשו את הקרקעית וידיו את האוויר.
מוחו הוצף בהודעות והגיע לעומס יתר: 'הצילו, תוציאו אותי מפה!', 'השדיים האלה! וואו!', 'אוויר, אוויר, אני חייב אוויר', 'איך התחבא הזנב הגדול הזה בתוך הרגליים הצרות ההן?'.
יד חזקה משכה אותו מטה. עיניו הפקוחות צרבו וליבו צנח. הוא לא הבין איך יכולה קרקעית הים סתם ככה להיעלם. הוא רצה אוויר. הוא כבר לא רצה את רחלי.
פני המים היו סך הכל חצי מטר מעליו. הוא שחה כלפי מעלה בכל כוחו אבל פני המים לא ניאותו להציג עצמם. פאניקה התרבתה בתוכו והוא הבחין בידים שאוחזות בו.
"משוגעת! מטורפת! את הורגת אותי!", צעק ושלח ידיים לכל כיוון, אך מפיו יצאו רק בועות. עד מהרה כילתה כל ההתרגשות את האוויר בריאותיו. אז ככה זה כשטובעים, חשב.
בעודו מאבד הכרה, העיר חלק זניח בהכרתו שאין דבר כזה 'בת-ים' וזה לא פייר.

צביקה התעורר תוך כדי פליטת רוק וחול.
הוא התרומם לאט וסקר את השטח. רחלי לא נראתה באופק. הוא חשד שהיא מתחת למים. מחכה לראות אם יחזור.
משהו נסחף לחוף לידו. בתחילה חשב שזו מדוזה אך מיד עמד על טעותו.
בחילה עלתה בגרונו והוא הרגיש שהוא נחנק. הוא ברח משם, עוצר רק כדי להקיא מי ים.
היתה זו חצאית צהובה עם רגליים לבנות.



נושא נכתב על ידי נשלח
  תרגיל כתיבה: מבוא כללי לתורת הכובעים Ange noir 12:35 28/10/2007
  לא הבנתי איך זה עובד קרן אמבר 13:33 30/10/2007
  איך זה עובד Ange noir 00:55 31/10/2007
  מממם קרן אמבר 21:33 11/11/2007
  שרשרת המזון מוטי אבן דרך 12:14 05/11/2007
  אה... לא בדיוק Ange noir 10:11 09/11/2007
  נסיון שני - ההולנדי המעופף מוטי אבן דרך 12:06 14/11/2007
  Re: נסיון שני - ההולנדי המעופף אינסוף 01:11 19/11/2007
  לא, עדיין לא, אבל קרוב Ange noir 07:30 23/11/2007
  Re: תרגיל כתיבה: מבוא כללי לתורת הכובעים אלודאה 12:56 16/11/2007
  התנצלות Ange noir 10:32 21/11/2007
  3> התנצלות התקבלה במלואה ;) קרן אמבר 10:13 25/11/2007


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.