הלכתי בשוק וראיתי דלת פתוחה,
ונכנסתי במהירות ללא מצמוץ או מבוכה.
ובפנים ישב לו זקן ובכה.
הסתכלתי וניסתי להבין למה הוא בוכה.
"מה קרה?"
והזקן מסתכל בתמונה שבידו ובוכה.
"אתה רוצה עזרה?"
והזקן רק נד בראשו וכוס היגונים שלו מלאה עד אין סוף.
התקרבתי אליו ובידו תמונה.
תמונה של מה שהיה לפני שהכול נבנה.
תמונה של שקט ושלווה.
תמונה קסומה של מה שהיה ולעולם לא ישוב.
תמונה של הטבע, הערום מכל בנין.
"התרצה שהכול יחזור לקדמותו" שאלתיו.
הוא הרים את מבטו אלי וענה:
"רק להיות במקום שהטבע עוד פורח, אני רוצה."
ואני לא יודע מה לעשות.
את הדלת אני פותח ויצא החוצה,
לתוך קרחת יער באמצע השממה.