בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
Re: תרגיל כתיבה: עימות
נכתב ע''י: נעמה (IP Logged)
תאריך: 06:54 18/09/2007

מקווה שזה לא יותר מדי טקסט. ניסיתי לעשות את זה הכי קצר שאני יכולה. החלק הראשון הוא בצורה מנותקת (לפחות השתדלתי) והשני, סובייקטיבי.

חלק ראשון:

"אולי די?" האישה היפהפייה הניחה שתי ידיים על מותניה, אבל קולה רעד.
"מה עכשיו?" הגבר נמוך הקומה מצמץ אליה מתוך זוג עדשות עבות. הוא לא שמע את הרעד בקולה כשהתנדנד קדימה ואחורה בכורסה המותאמת לגופו.
"לא חשבת שזה יכול להשפיל?" הקול הפך רועד יותר והאישה הושיטה את גב ידה וניגבה במהירות את מה שהיה עלול לנצנץ החוצה.
תנועת הכיסא המותאם לגוף הפכה חזקה יותר וחורקנית יותר. הוא לעס בדממה את שרידי שפמו מעל שפתיו.
היא העבירה גם את גב היד השנייה. "אין לך שום דבר להגיד לי?"
שתיקה.
האישה ניסתה להוסיף עוד משפט, אבל נוצחה על ידי השקופות הקטנות שזלגו מעיניה. גם אלו לא הצליחו לפגוע בעורה החיוור ובעיניה הכחולות שתאמו לעיניה של דוגמנית מפורסמת. היא צנחה לתוך הספה האהובה עליה וכיסתה את פניה בשתי ידיים דקות, זהות לידיה של דוגמנית אחרת. גופה הארוך נראה כלא תואם לספה הקטנטנה, אך שם היא התעקשה להתכרבל.
הספה שלו הפסיקה לחרוק בפתאומיות והוא החל לטפוף ברגלו כעת, פעולה שהפכה ללא מספקת על השטיח הגדול, המעוגל. כמה שהיא התעקשה עד שנכנע והוסיף אותו לתכנות.
"את מגזימה," אמר לבסוף והחל למרוט קצוות שפם, "כל אישה הייתה רוצה להראות כך. יש לך מושג כמה נשים מתחננות שאני אייפה אותן כך? המראה שלך, את בכלל לא מבינה כמה טרחתי, חשבתי שהיום תהיי מרוצה והנה, שוב את מקטרת." הוא הפסיק לנקוש ברגליו, והחל לתופף על משען העץ של הכיסא, גבותיו העבותות הושפלו ופיו הקטן, המשופם, התכווץ. ראשו החל לכאוב.
אשתו כרעה על ברכיה לפני כורסתו. בגובה שהוסיף לה, גם במצב הכריעה הגיעה כמעט עד כתפיו. היא הניחה את ידיה על ברכיו. "חשבתי שאתה אוהב איך שאני נראית. איך שאני נראית באמת." לחשה בקול שלה, הדבר היחיד בה שלא שינה. "ככה היית אומר לי פעם, לפני שהתחלת בעבודה הזו."
הוא הסב את פניו ולא ענה. השתיקה נמתחה בניהם כמו חוט ברזל מצופה, דק וארוך.
לבסוף התרוממה על רגליה. מלמעלה יכלה לראות את כל הפגמים הקטנים בו שפעם כל כך אהבה. השיער הדליל, הכרס הקטנה, חוסר השלמות בתווי פניו. "אני מעולם לא ניסיתי לשנות אותך, מעולם." לא הייתה תשובה.
הפנים שנראו כפאזל מעשה חושב, ממוסגרות בשיער צהוב רך הביטו בפעם האחרונה ואז האישה היפהפייה הסתובבה ויצאה מהבית. כשסגרה את הדלת הושיטה יד שמנמה וקצרה, העבירה אותה בשיער שחור-אפור קצר והסירה את השלט עם שמה מעל הדלת.


חלק שני:

"אולי די?" הוא הרים את עיניו בהפתעה. לא זה מה שציפה לשמוע. היא הייתה יפה. יפה מאוד והידיעה הזו חיממה את ליבו. הוא יעשה הכול בשבילה, אבל לא נראה שאי פעם היא תהיה מרוצה.
"מה עכשיו?" הוא מצמץ אליה מתוך זוג עדשות עבות. הוא התאמץ כל כך. במשך שבוע ישב לתכן את הדמות הרצויה, משהו שיהלום אותה, שיהיה מיוחד רק לה. רק שלה. והתכנות, כמה זמן כתב את הקוד הזה, שלא על חשבון העבודה. אבל שוב, היא לא מרוצה.
"לא חשבת שזה יכול להשפיל?" הקול שלה פתאום רעד והיא הושיטה את גב ידה וניגבה במהירות את עיניה. דמעות אמיתיות? הוא כבר לא בטוח. הוא לא ענה לה. הוא גם לא יענה לה. הוא לא מוכן לזה יותר. כל פעם שהוא עושה משהו שלא מוצא חן בעיניה היא מתחילה לבכות. היא רצתה שהוא יתכנת מחדש את הרהיטים במטבח ובכתה, הוא תכנת. הכול הוא עושה בשבילה. אבל אי אפשר לגרום לה להיות מרוצה.
תנועת הכיסא המותאם לגוף הפכה חזקה יותר וחורקנית יותר. הוא לעס בדממה את שרידי שפמו מעל שפתיו.
היא העבירה גם את גב היד השנייה. "אין לך שום דבר להגיד לי?"
שתיקה. הוא לא ייגרר לויכוח הזה. בשום אופן.
היא צנחה לתוך הספה האהובה עליה וכיסתה את פניה בשתי ידיים דקות.
נמאס לו כבר מזה. מכל מה שהיא מנסה לעשות לו. הספה שלו הפסיקה לחרוק בפתאומיות והוא החל לטפוף ברגלו כעת, פעולה שהפכה ללא מספקת על השטיח הגדול, המעוגל. אולי לנסות להסביר בכל זאת?
"את מגזימה," אמר לבסוף והחל למרוט קצוות שפם, "כל אישה הייתה רוצה להראות כך. יש לך מושג כמה נשים מתחננות שאני אייפה אותן כך? המראה שלך, את בכלל לא מבינה כמה טרחתי, חשבתי שהיום תהיי מרוצה והנה, שוב את מקטרת." הוא הפסיק לנקוש ברגליו, והחל לתופף על משען העץ של הכיסא, הוא לא היה צריך לדבר, היא ממילא לא תבין. גבותיו העבותות הושפלו ופיו הקטן, המשופם, התכווץ. ראשו החל לכאוב.
אשתו כרעה על ברכיה לפני כורסתו. בגובה שהוסיף לה, גם במצב הכריעה הגיעה כמעט עד כתפיו. היא הניחה את ידיה על ברכיו. "חשבתי שאתה אוהב איך שאני נראית. איך שאני נראית באמת." לחשה בקול שלה, הדבר היחיד בה שלא שינה. "ככה היית אומר לי פעם, לפני שהתחלת בעבודה הזו."
הוא הסב את פניו ולא ענה. היא התלוננה תדיר על המראה שלה. גם עכשיו היא מתלוננת. תמיד היא מתלוננת. השתיקה נמתחה בניהם כמו חוט ברזל מצופה, דק וארוך.
לבסוף התרוממה על רגליה. "אני מעולם לא ניסיתי לשנות אותך, מעולם."
הוא לא טרח לדבר, גם לא כשיצאה מהבית. שנייה לפני שסגרה את הדלת יכול היה לראות אותה בדמות אהובה עליו.



נושא נכתב על ידי נשלח
  תרגיל כתיבה: עימות Ange noir 13:04 03/09/2007
  כנסו כנסו ? איזה כיף אני ראשון נעם 14:36 15/09/2007
  Re: כנסו כנסו ? איזה כיף אני ראשון אלודאה 19:30 21/09/2007
  הומ... כותרת לא מעוררת קריאה Ange noir 08:59 24/09/2007
  טוב, אז כנראה שלא הלך לי נעם 08:07 29/09/2007
  Re: תרגיל כתיבה: עימות קרן אמבר 05:10 17/09/2007
  Re: תרגיל כתיבה: עימות נעם 13:36 17/09/2007
  קידודים ארורים Ange noir 06:03 18/09/2007
  Re: תרגיל כתיבה: עימות נעמה 06:54 18/09/2007
  Re: תרגיל כתיבה: עימות אלודאה 19:35 21/09/2007
  זה לא רע יעל 04:13 23/09/2007
  Re: זה לא רע יעל ואלודאה 08:13 23/09/2007
  ניסיון ראשון קרן אמבר 06:18 19/09/2007
  לדעתי זה ביצוע מושלם של התרגיל יעל 01:13 21/09/2007
  ככה? אחרי שהפחדת אותי ככה אתמול בבוקר? קרן אמבר 22:41 21/09/2007
  Re: ניסיון ראשון אלודאה 19:27 21/09/2007
  לא רע Ange noir 03:20 27/09/2007
  מה זו טכניקה? קרן אמבר 09:03 27/09/2007
  למה נינג'יטסו? שו?דו?! Ange noir 14:28 27/09/2007


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.