נו טוב, לפחות הצלחתי לעמוד בהגבלת הדרישות של הגודל בתרגיל ובפתיחת כיוונים אפשריים.
עכשיו אנסה להבין את הדרישה לתיאור ואיפה עובר הגבול בין תיאור עמוס לתיאור דליל.

ננסה שוב:

גלים קטנים לחשו שירי ערש על החוף החולי, הולכים וחוזרים כמו פעימות לב מתגעגע.
סהר הירח השתקף על הים השקט כפס ארוך ששוליו רוקדים, מעלה לרגע זכרונות ילדות מתהלוכת הדרקון בפסטיבל האש.
הניגוד בין הרוח הקרירה לזכרון החם העלה צמרמורת פתאומית בגבו של הסיני הזקן.
חסר מנוחה הלילה, הילך לאורך החוף, מידי פעם חופן כמה צדפים, בוחן אותם חיוורים ומנוקדים באור הירח ולאחר כמה רגעים מניח להם ליפול מבין אצבעותיו.
מביט לעבר האופק תוהה אם אי פעם ישוב הביתה.
הרוח מתחילה להטריד את עצמותיו הזקנות והוא מסתובב לחזור לבקתה הקטנה לה הוא מסרב לקרוא בית כבר מעל ל20 שנה כאשר נשמע מאחוריו צליל גירוד קל על הצדפים, מלווה במעין הדהוד.
הוא נאנח כמי שהאלים מציקים לו להנאתם ומסתובב להרים את הבקבוק משפת המים.