אני מניחה שהתחלה של סיפור לא חייבת להיות מוגבלת מאוד באורך כי לא הגבלת את הקטע.
הרי ניסיון לבנות התחלה ארוכה טיפ טיפה יותר מהסיפור ה"קצרצר" הקודם שפרסמתי כאן:

מסיפורי רוארלינג
לילה
כולם ישנים
חוץ מהזאב הצעיר שהיה עסוק בלהתגנב חרישית לעבר לול התרנגולות הזוהר קלות באור הירח.
עוד בערב בחן הזאב את האיכר שגר בבית הגדול בחווה קטנה לא רחוק מהעיר בעודו מבצע את סבך הפעולות המורכבות כדי לחסום את הדרך אל המעדנים המקרקרים.
הוא ספר את הפעולות בסבלנות
יודע שהסבלנות תשתלם היטב מאוחר יותר בלילה.

קודם יש את העצים המחוברים
שכרגע חוסמים את הפתח כמו שיחים צפופים זקופים.
בשביל להפיל את החסימה צריך למשוך בזנב לכיוון הזה ואז לכיוון השני ולשחרר אותו מהענף,
צריך קודם להזיז את בריכת המים הקרה כדי שלא יעשה רעש כשיפלו עליו העצים המחוברים ולהפיל את העצים המחוברים לאט ע"י הליכה אחורה עם הזנב בפה עד שהקצה של העצים נוגע ברצפה.
אז יש לטפס על העצים המחוברים אל הפתח וללעוס את הזנב השני סביב הענף הבולט ואז למשוך את הזנב הבולט למטה כדי שהקיר מעץ יזוז הצידה
לדחוף אותו בעדינות עם האף ולחטוף את המעדן המקרקר הראשון ולברוח כשכל השאר עושים רעש לפני שהאיכר מתעורר!
אם המעדנים האחרים נשארים ישנים לבוא לחטוף עוד מעדן, שיהיה אוכל גם למחר.
אם המעדנים מתעוררים ומתחילים לברוח לנסות להבריח אותם כמה רחוק שאפשר כדי שאחר כך אפשר יהיה לצוד אותם אחת אחת.

הוא חיכה עוד קצת ואז יצא בעדינות מהצללים העמוקים בהם התחבא אל תוך בריכת אור הירח המלא המחייך.
באחת הוא הפך לאיש צעיר וערום, הביט בכפות ידיו המלוכלכות, משך בכתפיו, ניגש את הדלי, הזיז אותו, הוריד את הסולם, פתח את הדלת אל הלול ולקח בעדינות 3 תרנגולות, בלי להעיר את האחרות כלל.
שבר את המפרקת לכל אחת מהתרנגולות לפני שהכניס אותן לשק שמצא במריצה,
סגר את הדלת של הלול, הרים חזרה את הסולם, קשר את קצה השק וחזר לצללים, הופך לזאב, תפס את השק בפיו והלך לדרכו שמח וטוב לב...