בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
גבס
נכתב ע''י: יותם נוי (IP Logged)
תאריך: 06:36 20/08/2007

היא נודעה בשם הלא מגרה: "סיפור האונגורים". למעשה, פרשת הגבס היה שמה הלא רשמי, והוא זה שההיסטוריה בחרה להנציח. כשהתחילה, לאף אחד לא היה מושג על סופה המדכא.
הכל החל באחד-עשר בנובמבר, בשנת אלפיים ותשע. יום מיוחד, האחד-עשר בנובמבר. "היום בו נדמו התותחים" ונגמרה מלחמת העולם הראשונה. יום הולדתו של קורט וונגוט זצוק"ל. רבים הם הדברים שקרו ביום הזה, אבל אפילו לשני האירועים הנ"ל לא הייתה חשיבות גדולה כמו לדבר שקרה באחד-עשר לאחד-עשר אלפיים ותשע, הלא הוא כ"ד חשוון ה'תש"ע.
הראשונים לדווח היו סי.אן.אן.
בשעה 13:07 זמן גריניץ' נקטעו השידורים הרגילים, בהודעה דרמטית. סוכנות החלל האמריקאית דיווחה על גוף שמימי עצום העושה דרכו בעצלתיים לעבר כדור הארץ. כחצי דקה אחרי סי.אן.אן, כל תחנות השידור של כל המדיה האלקטרונית בעולם שידרו את אותה הידיעה ממש, לא פחות ולא יותר.
גוף שמימי עצום.
עושה דרכו הנה.
בעצלתיים.
תחנת רדיו זעירה במחוז פרובאנס שבצרפת העזה לשדר את שיר הנושא של הסרט הגרוע ארמאגדון.
נו, צרפתים... מה נעשה איתם?
שאר העולם לא חשב שזה מצחיק, ובהלת המונים פשטה לה. בהלת המונים היא דרך מנומסת לכתוב פאניקה. אלו שלא נבהלו היו אנשים שלא שמעו את החדשות. בעיקר בושמנים מערבות אפריקה, ובעלי מעמד סוציו-אקונומי דומה.
אה, וכמובן צעירים שיצאו לטרקים בג'ונגלים ברחבי העולם. הבושמנים עד היום לא יודעים על כך דבר.
כיממה לאחר מכן, כשכוכב הלכת כולו כמרקחה, התקבל שידור רדיו מאותו גוף שמימי. באותו רגע נשמו לרווחה כל אזרחי העולם שלא התכוננו מבעוד מועד לתסריט כוכב השביט רוצח העולמות. "ידעתי שזה לא סוף העולם," אמרו לעצמם, ומיד החלו להתכונן לפלישת חייזרים בלתי נמנעת. מובן מאליו שהתקשורת הצהירה שאין זה סביר שמישהו יעשה את כל הדרך לכאן רק כדי לכבוש את עולמנו הקט, אבל כולנו היינו בסרט הזה.
איך אומרים? אה, אומרים: נו, באמת.
הדבר המבהיל ביותר היה, ששידור הרדיו חזר על ההודעה הכי לא נכונה. סביר מאוד שניחשתם מה היה המסר, ולכן מגיעות לכם עשר נקודות. אבל לחבורת התימהוניים-שלא-עולה-להם-כלום, המסר היה זה:
"פנינו לשלום."
(ולקשי התפיסה: "We Come In Peace")
הרי לא יעלה על הדעת מסר אחר.
ובכן, די לנימוס. פאניקה. כפולה ומכופלת.
הבה נתמצתה. החללית הגדולה שלחה חללית קטנה שנכנסה למסלול גיאוסינכרוני, סביב כדור הארץ. החללית הקטנה שיגרה חללית קטנה יותר שנחתה על כדור הארץ. החללית הקטנה נחתה מחוץ לבניין האו"ם שבמנהטן ניו-יורק. אותה חללית, בערך בגודל ארון קבורה, זכתה לכינוי נחתת בידי הפרופסורים בטלוויזיה. ואז החללית, להלן הנחתת, נפתחה. אגב, קריין אמריקאי אחד העיר על הדמיון בין החללית לבין בבושקה, עם כל העניין הזה של חללית בתוך חללית בתוך חללית. סתם קוריוז, לא באמת חשוב.
אז אמרנו שהנחתת נפתחה. כן. ממנה יצא יצור, שמצלמות הטלוויזיה צילמו מכל זווית שהיא, רק לא מלמטה, כי זה קצת מסובך טכנית. היצור נראה כמו רובוט מכל בחינה אפשרית. גובהו היה מטר ושבעים, והוא היה מתכתי ונוצץ. כמה עיתונאים העירו שקיים סיכוי שזה בעצם שריון חיצוני של יצור חי כלשהו. אם היו מסתכלים קצת יותר טוב, או לחילופין, לא סתם מחפשים משהו להגיד, אולי היו שמים לב שרוב חלקי הרובוט היו שקופים והראו בבירור חיווט ומנועים קטנים. וחוץ מזה, אם היה יצור חי בפנים, הוא היה צריך להיות קטן ומאוד רזה כדי להידחק ל"חליפת שריון" שכזו, ואם כבר מדברים על זה, אז למה שריון כל כך מכוער?
אני אגלה לכם עכשיו שזה באמת היה רובוט. הנ"ל צעד בצעד נמרץ לעבר מזכ"ל האו"ם בנקימון (באן קי מון? שם בעייתי!) שהמתין לו, והושיט את ידו ללחיצה. ברכות רשמיות הוחלפו, פלאשים הבהבו, והעולם נשם לרווחה. הרובוט ביקש לדון בכמה דברים עם מנהיגי העולם, וכך התכנסה לה מועצת הביטחון של האו"ם לדיון. כמה וכמה אנשי תקשורת העירו שהנה סוף כל סוף לאו"ם יש איזו משמעות אמיתית.
בזמן שמועצת הביטחון עושה את שלה, חיפשו תחנות הטלוויזיה והרדיו דרך לשמור על הרייטינג שלהן. לתיאולוגים, פילוסופים, אנשי דת וסתם פלצנים היה זה יום חג. על רקע שידור מחזורי של הנחתת הנוחתת והרובוט שיוצא ממנה דיברו כולם על ההשפעות שיהיו לאירועים הללו על האנושות. אף אחד לא אמר דבר מפתיע, למעט פילוסוף רוסי אחד באיזו תחנה שהשווה את החלליות היוצאות אחת מהשנייה למטריושקה. בגלל שהוא דיבר בטלוויזיה האמריקאית, הוא נאלץ להסביר במבטא רוסי כבד את ההבדל בין מטריושקה לבבושקה. כך זכו כמה צופים ללמוד משהו חדש, בניגוד לשאר צופי העולם, שהשתעממו למדי בציפייה לחדשה מרעישה והקשבה לפרופסורים נפוחים מדברים דברי הבל.
לאחר שעה, הודיעו בחדשות על ידיעה שהגיעה זה עתה, והעולם עצר את נשימתו: מועצת הביטחון הזמינה לדיון שלה את פרופסור אדוארד פורסייט השלישי, ראש מחלקת הכימיה באוניברסיטת קולומביה שברחוב 116 פינת ברודווי במנהטן ניו-יורק. שזה כמה בלוקים בודדים מהמסעדה שרואים כל הזמן בסיינפלד. אני יודע, כי הייתי שם.
איזו חגיגה עשתה לה התקשורת! בשעה וחצי שעברה מאז שנכנס הפרופסור המכובד ועד שיצא, כבר ידע כל העולם כל מה שאפשר לדעת עליו. ולא כולם רצו באמת לדעת. גם הדיון בשאלה "למה בעצם כימאי, עם כל הכבוד?", נהיה משעמם אחרי שלושת רבעי השעה.
ואז יצא מזכ"ל האו"ם בהודעה לתקשורת, מלווה ברובוט מהחלל. את הנאום המדויק מעטים זוכרים, בעיקר כי הוא היה מלא בטקסטים הוליוודיים נוסח "ביום הזה האנושות מגלה שהיא אינה לבד ביקום," ו"מעולם יותר לא נסתכל לכוכבים ונחשוב 'האם יש מישהו שם למעלה?'" וכו'. זה לא נבדק מעולם, אבל סטטיסטית, מכל האנשים שמקיאים בעולם מכל מיני סיבות, מישהו היה חייב להקיא רק מהנאום הזה. ואז הגיע המזכ"ל לעיקר, תודה לאל.
הרובוט בא ממרחקים בשביל חומר שהרכב המולקולה שלו הוא:
CaSO4-2(H2O)
הכימאי המכובד, פרופסור אדורארד פורסייט השלישי מאוניברסיטת קולומביה, זיהה את החומר (אחרי שהתקשר לעוזרת היפה שלו, אבל את זה בנקימון לא אמר), כגבס לא מעובד. כן, גבס, אמר מזכ"ל האו"ם. ליתר דיוק, שמונה מאות ותשעים אלף טונות של גבס. המסחר בוול-סטריט כבר נסגר באותו יום (היה סוער!), אבל אין צורך לספר מה התרחש בשוק ההון העולמי ביום שלמחרת. הרובוט הציע את כל הטכנולוגיה שברשותו בתמורה לגבס, ולהסכם למשלוחים עתידיים באותו סדר גודל. האו"ם הסכים.
המזכ"ל נתן את רשות הדיבור לרובוט מהחלל. את נאומו של הרובוט דווקא זכרו כאחד הנאומים הטובים והקצרים בהיסטוריה: "אני מייצג את אונגורים," אמר הרובוט. "כל מה שאמר המזכיר הכללי של האומות המאוחדות הוא אמת לאמיתה, והוא כל האמת כולה. תודה." איזה כיף, העיתונאים כמעט התעלפו! מה, זה הכול? זה היה מצחיק עד פאניקה. במובן המטאפורי, כמובן. לא הייתה שם בהלת המונים. השאלה הראשונה שנשאלה אחרי השתיקה ההמומה של כבוד התקשורת הייתה "למה אתם צריכים גבס?" התשובה הסתומה משהו הייתה, "בלי גבס אנחנו גמורים."
לסיכום, מסיבת העיתונאים ארכה כשעתיים וחצי. הרובוט נשאל שוב ושוב על התרבות ממנה בא, האם יכוננו קשרים דיפלומטיים, למה נשלח רובוט ולא יצור חי, איך נראים יוצריו של הרובוט, ועוד המון המון שאלות. יש כמה וכמה מסקנות שאפשר להסיק מתשובותיו של הרובוט. את כולן ניתן לסכם כך:
1. אין בסמכותו לכונן קשרים דיפלומטיים.
2. הוא אינו יודע דבר על התרבות ממנה בא, יש לו משימה לבצע, וזה כל מה שהוא יודע.
3. אין הוא יודע בדיוק למה ישמש הגבס, הוא רק יודע ש"בלעדיו אנחנו גמורים."
4. הוא כבר אמר אינספור פעמים שאינו יודע דבר על התרבות ממנה בא, והודיע שגם אם ישאלו אותו עד בלי די, הוא לא יתחיל לדעת יותר.

היה זה משעשע לראות את הכתבים הנלהבים מנסים לגרום לרובוט לפלוט בטעות משהו על עולמו ותרבותו במסווה של שאלות טכניות. החינגה נגמרה רק כשהבינו סוף-סוף שהוא באמת אינו יודע דבר, ולא מנסה להסתיר כלום. ניסיתם פעם לשכנע את המחשב שלכם שלא, הדיסק הקשיח לא הלך קאפוט? אז זה זה.
ואז התחילה אנדרלמוסיה. תיאוריות משונות ומוזרות על השימושים השונים של הגבס, ההיסטוריה של הגבס, ההרכב המולקולרי של הגבס, על יצורים שניזונים אולי מגבס (הסבר שנקטל באכזריות). סיפורים על משלוחי גבס מכל העולם שמתרכזים במדבר סהרה גדשו את הכותרות, וצילומים של העמסת החומר על נחתות ענק פתחו כל מהדורת חדשות. משעשעות במיוחד היו הידיעות על כתות ודתות חדשות שקמו להן כפטריות אחרי הגשם בכל רחבי העולם.
גם הידע הטכנולוגי שניתן בתמורה לגבס תפס כותרות לא מעטות. אבל לא אלאה אתכם בפרטים.
בואו ברשותכם נקפוץ קדימה ברצף העלילה ההיסטורי ליום ה', האחד-עשר ביולי, שנת 2019 למניינם, הלוא הוא ח' בתמוז ה'תשע"ט. יום השיגור של "גשר הידידות", ספינת החלל העמוק הראשונה של האנושות.
את השם, אגב, בחר אמריקאי. אני הקאתי, אבל סתם כי הייתי חולה.
"גשר הידידות" הייתה גוף מלבני ומכוער למדי, עם כיפה מלפניו וכיפה מאחוריו. אורכה היה שלוש-מאות ושבעים מטרים, רוחבה וגובהה מאה מטרים. היא עמדה בחלל, באחת מנקודות הלאגראנג' המפורסמות. היא נבנתה בחלל, ומעבר למנועיה, מערכות קיום החיים ומגורי הצוות, הייתה רובה מלאה בגבס.
הכיפות שבחזיתה ובאחוריה היו בעצם "הסוד" למסע לחלל העמוק. "מתקן עיוות חלל" קראו לו המדענים ו\או הפלצנים. אין לי סבלנות להסביר יותר מדי, אבל למי שרואה מסע בין כוכבים יש מושג כללי על התיאוריה. ההינע הזה עבד קצת שונה, אבל די עם זה. אני סתם אצא טמבל אם אנסה להסביר. בואו רק נגיד שהוא עובד. גם כל שאר הטכנולוגיה שהרובוט מאונגורים נתן לאנושות עבדה, אבל אין זה המקום לפרט. דיה לצרה בשעתה. נחצה את גשר הידידות כשנגיע אליו, לעזאזל עם האמריקאים האלה.
המסע לעולם הבית של הרובוט לקח שלושה שבועות. הצוות כלל מדענים מכל מיני צבעים, פוליטיקאים בכל מיני טעמים, ואנשי צבא שלכולם משום מה אותו הריח.
איך אני יודע? כי גם אני הייתי שם.
המשלחת הותירה בדרכה "תחנות ממסר", מתקני עיוות חלל שיקבלו מיכלים ובהם מסרים מהמשלחת, וישלחו אותם מתחנת ממסר אחת לזו שלפניה, עד שיגיעו לכדור הארץ.
תארו לעצמכם את הפתעת המשלחת, והפתעת התקשורת שלושה שבועות לאחר מכן כשהמסר הראשון הגיע, ואמר בהרבה מאוד מילים ודו"חות מסובכים: "הגענו. לכאורה אין כאן כלום. נעדכן בהקדם."
מה הסתבר? כוכב הלכת שממנו הגיע הרובוט לא שידר שום גלי רדיו. הסריקות שערכו חברי המשלחת גילו תרבות עתיקה שנכחדה לפני אלפי שנים. כמה תיאוריות עלו, חלקן מופרכות יותר וחלקן פחות. מכתשים ענקיים הובילו למסקנה שתושבי אונגורים נפלו קורבן ליצר ההרס העצמי שלהם, והתיכו את עצמם בשואה גרעינית זוהרת.
אז מאיפה הגיע הרובוט?
שאלה זו העסיקה את מדעני המשלחת לא מעט. עיתונאי אחד סיפר משל ידוע על שלושה צבים שהולכים במדבר בטור. הצב הראשון מדווח על מדבר מאחוריו וצב מאחוריו. הצב השני מספר שיש צב מלפניו וצב מאחוריו, והצב האחרון אומר שגם הוא, כמו הצב האמצעי, רואה צב מלפניו וצב מאחוריו. הכיצד? אחרי הרבה גירודי ראש אמרה טבחית הספינה, "אולי הצב השלישי משקר?"
וכך החליטו הפוליטיקאים, אנשי הצבא והעיתונאים שהרובוט שיקר במתן נקודות הציון של עולם המקור שלו. המדענים העדיפו לחקור לפני שיגיעו למסקנה סופית, והטבחית דווקא חשבה שהרובוט נראה אמין למדי בזמנו...
הטבחית הזו לא רק ידעה להכין לזניה שחבל לכולם על הזמן (העוף בדבש היה סביר, לא ממליץ על השניצל), היא גם צדקה. אחרי שבועיים וארבעה ימים של חקירה, קלט אחד ממטוסי הסיור של גשר הידידות חתימת חום באיזה עמק על אחת היבשות של כוכב הלכת של הרובוט. הדיפלומט האמיץ מייקל בינגהאם נבחר להוביל את משלחת המחקר לעמק שקיבל את השם "עמק אמרתי לכם." האמת היא שהוא נבחר כי היה האמריקאי הבכיר בחללית, ולא בגלל היותו כזה גיבור.
לראיה, אנשי הצבא הם אלו שנכנסו ראשונים למבנה המוזר והרועש שאליו הגיעו חברי המשלחת. מדובר היה במבנה דמוי האנגר, בערך בגודל אלו שרואים בנתב"ג. בחזיתו הייתה כניסה ענקית ופתוחה לרווחה, שבעדה ניתן לראות מכונות רבות עסוקות בפעולות קדחתניות. לפי מה שהצליחו מדעני המשלחת להסיק מהנקודה המבוצרת שממנה השקיפו על ההאנגר, המכונות שינעו מלבנים בגדלים וצבעים שונים מחלק לא ידוע של ההאנגר לחלק לא ידוע אחר שלו.
זה היה הרגע שבו נשלחו החיילים הריחניים לחקור. אחרי כחצי שעה של התגנבות בין מכונות רועשות, קראו החיילים בקשר ודיווחו שמצאו את הרובוט המפורסם שהניע את כל הסיפור הזה. הרובוט הזמין את המשלחת להיכנס, והבטיח לעשות להם סיור. הדו-שיח בין בינגהאם לרובוט הונצח, כמובן, וזהו תוכנו: "מה המקום הזה?" שאל בינגהאם.
"אונגורים."
"אהם. כן. תוכל לקחת אותנו למנהיגך?"
"אתה מתכוון לבוס. אחרי, בבקשה."
קצת המומים, הלכו חברי המשלחת אחרי הרובוט, שהובילם לחדר קטן שבתוכו ישב עוד רובוט. הרובוט החדש היה דומה מאוד לרובוט הישן, חוץ מזה שהראש שלו נראה כאילו שופץ אצל פחח גרוע. "בוס," אמר הרובוט הראשון, "אלה הספקים של הגבס."
"או שלוום!" אמר הבוס בלבביות. באתם לעשות סיור במפעל? בוא'נה, אתם הצלתם אותנו! טיח גבס הוא מוצר הדגל של אונגורים, ובלעדיו המתחרים היו שוחטים אותנו!"
חברי המשלחת הביטו זה בזה בחוסר הבנה טוטאלי. אם הטבחית הייתה שם אולי הם היו מבינים הרבה קודם את מה שקרה שם. אבל היא מן הסתם לא הייתה שם. הנה המשך השיחה:
"אני לא מבין," אמר בינגהאם. שמעו, זה הדבר הכי נבון שאמר באותו יום. "איפה כל תושבי הכוכב הזה?"
הרובוט צחקק. בי נשבעתי, הייתי פחות משלושה מטרים ממנו. הוא צחקק. ואז הוא אמר, "אני לא יודע. אולי מתחבאים. אף אחד לא בא לעבודה כבר או.. חמשת אלפים ושלוש מאות שנה, פלוס מינוס מאה. כשהפסיקו להגיע מכליות עם חומרי גלם היינו במשבר, אבל בניתי כמה עובדים שילכו לקנות משאיות, והסתדרנו. ואז היינו צריכים לאייש מחצבות, ולייעל את תהליך הייצור, כי אין מי שייצר לנו מתכות. בסוף לא הייתה לי ברירה, ונאלצתי להתחיל לייצר פלדה בעצמי. הייתי צריך להתחבר לרשת המידע המרכזית, שבעיקרון אסור לי כי אני רק רובוט ניהול ייצור, אבל אתם יודעים איך זה..."
טוב, זה המשיך המון זמן, אז אני אסכם לכם. הרובוט המשוגע הזה, כי זה מה שהוא היה ? משוגע, נפגע בראשו כשאדוניו, בעצם המנהיגים של אדוניו, פצפצו את עצמם לאבדון. הוא תיקן את עצמו כמיטב יכולתו, אבל משהו אצלו נדפק. הוא חיבר בטעות את החלק במוחו שאומר לו אם להמשיך לתפקד או לא, עם החלק שאומר לו אם לעשות משהו בלי אישור או לא.
כך שהתשובה הייתה תמיד כן. אז כששאל את עצמו אם להמשיך לייצר טייחים ודבקים לבניה למרות שאין מי שישווק אותם, התשובה האוטומטית הייתה כן. וכששאל את עצמו אם להרחיב את שטח המפעל כדי שיהיה מקום לכל התוצרת, התשובה הייתה כן. נחשו מה הייתה התשובה כשעלתה בראשו השאלה מה לעשות כשנגמר כל הגבס על הפלנטה? מה שעשה כשנגמר המלט הלבן, כמובן! רק שהפעם הוא לא היה צריך לחשוב במשך אלפיים ומשהו שנים כדי להמציא חללית עם "מתקן עיוות חללי"...
אונגורים הוא שם המפעל, אגב. אני לא אמרתי כלום, כי אני רק חייל מסריח (מסריח ממשחת נעליים! מה כבר היה לנו לעשות על חללית?). הטבחית עלתה על זה.



נושא נכתב על ידי נשלח
  גבס יותם נוי 06:36 20/08/2007
  אלבסטר או פצלת משי? Ange noir 02:41 21/08/2007
  Re: אלבסטר או פצלת משי? יואל 01:57 19/03/2009
  Re: גבס אלודאה 02:46 21/08/2007


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.