בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
המשך- פרק רביעי
נכתב ע''י: אורי מני (IP Logged)
תאריך: 09:31 12/04/2007

פרק רביעי
דם ירוק זוהר- חידות באפילה

קורונה אזרה אומץ וטיפסה אחר האחרים לראש גרם המדרגות ההרוס בשנית. רק אז נזכרה איזו שאלה הציקה לה מאד- בקשר לג'ירנאכסים. "רגע אחד," היא אמרה. "שכחתי, איך הם בכלל נראים הג'ירנאכסים האילו ?"
"וואו זאת באמת חתיכת שאלה " השיב לה בג'י. "בואי רק נאמר שבגלל שהם מעוותים לנו את התפיסה, בדרך כלל לא נוכל לדעת בדיוק איך נראה הג'ירנאכסי שפגשנו, או- לפחות לא מיד ברגע הראשון"
נימי הוסיף "בנוסף לזה, יש גם מחקרים רבים שמצביעים על האפשרות שהג'ירנאכסים משפיעים על האבולוציה של עצמם בעזרת המחשבה. ?זאת אומרת, שאם הם צריכים עוד חלקי גוף או שינויי צורה הם יכולים לתכננם במוחם וליצור תוך זמן קצר דור חדש עם התכונות הנדרשות להם . כך שהם משתנים די מהר עם השנים"
בגיאן הניף את אצבעו ואמר "אלמנט חשוב שכן נשאר איתם לאורך השנים הוא גופם הזרחני"
מו הוסיף. "הם יכולים להיות זרחניים אבל הם לא כל כך מבריקים. מזל שכל מה שהם יודעים לעשות הוא לגנוב טכנולוגיות. אם הם היו מצליחים לגדל לעצמם מוחות נורמליים, הם עוד היו מנצחים אותנו מאז בכל מלחמה ומלחמה !"
"שששש?." השתיק אותו הסבא. "אנחנו מתחת לגוף הספינה עכשיו, ואתם עושים יותר מידי רעש"
"תתאספו לידי עכשיו" הוא נופף בידיו. "יופי. כן, עכשיו? זה מה שכל אחד מכם הולך לעשות עכשיו"
הוא לחש לאוזניהם את הוראותיו וכאשר סיים, שאל. "כולם מסכימים עם זה ?"
הם הנהנו אט אט בראשם.

מו וקורונה נעמדו מתחת לחלק הספינה שחסם את קצה המדרגות. מו חיכה לסימן מהזקן שסימן לכל אחד מהם להגיע למקומו. כשקיבל את הסימן שלו הוא הפעיל את קרן המוות שלו וכיוון אותה בזוית של 70 מעלות לנקודה מרכזית במתכת שמעליו. הקרן החלה להמיס את המתכת, מפילה טיפות לבה לוהטות וגדולות אל הרצפה. לבסוף נפער חור בקוטר של חמישה-עשר סנטימטרים בתקרה. קורונה תחבה במהירות את רובה הרימונים שלה לתוך החור ושחררה רימון אחד באלכסון לעבר כל אחד מהכיוונים של החדר.
קולות נפץ אדירים נשמעו מעליהם, ואז קורונה תפסה שני עכבישי נפץ רובוטיים עם ציפוי גומי דביקים לרגליים מתוך חגורתה. היא לחצה על כפתורי ההפעלה שלהם וזרקה אותם לתוך החור. העכבישים נחתו בשקט על רצפת הברזל. העינית של קורונה הראתה לה מה רואים העכבישים. היא שלטה בהם בעזרת שני שלטים שהיו קבועים בחגורתה. כל אחד מהם הלך לכיוון מנוגד בתוך חדר אליפטי מפוייח. ברגע שתמונת המסך של שניהם נהייתה מטושטשת, הבינה קורונה שהופעלו שדות טשטוש בחדר. מייד היא הציצה במגלה הקרינה שלה שהראה לה את ארבעת מקורות האנרגיה המטשטשת.
היא כיוונה את שני העכבישים בעזרת השלטים לעבר מקורות האנרגיה, ומיקמה כל עכביש בין שני מקורות אנרגיה. אז היא לחצה על שני הנפצים בבת אחת. הפיצוצים היו צורמים ביותר הפעם. עשן לבן גלש מטה מן החור. היא התבוננה במגלה הקרינה ולא ראתה עוד קרינה בחדר, אך מגלה האנרגיה שעל פרק ידה שלה הורה על דבר אחר.
"גז רעיל " היא צעקה, תפסה מיד בתיק הגב שלה, ותלשה ממנו את מסכת האב"כ הזירדנזאקית שלה. היא סימנה לאחרים לעשות כמותה. כעבור 15 שניות כולם היו לבושים במסיכות האב"כ שלהם. אז הזקן הסתכל למעלה על החור והורה למו להרחיב את החור בתקרה בעזרת קרן המוות. מו הפעיל שוב בשמחה את הנשק האדיר, והמשיך להתיך חישוק גדול יותר בו יוכלו לעבור. לפני שהוא השלים את החישוק הוא הורה לאחרים להתרחק, ולאחר כשתי שניות, חתיכת מתכת ענקית וגדולה נשרה מן התקרה. מו הצליח בקושי להתחמק הצידה בגלגול מן החישוק הקטלני.
החבורה הביטה למעלה לתוך חדר אליפטי ושחור כפחם. בג'י לחש משהו לזקן, והזקן הנהן פעם אחת בראשו. הבירדג הפעיל את חליפת ההסוואה שלו וכמעט נעלם לגמרי. בזמן שחליפת המסכים האלסטיים שלבש הפעילה את הקסם שלה הוא קפץ על חתיכת המתכת הענקית שהיתה עדיין די חמה וממנה ניתר לגובה שני מטר וחצי אל החדר העליון. רגלי הקנגורו שלו, הוכיחו את עוצמתן בשנית. הוא חייך לעצמו, הביט סביבו במהירות, והציץ במגלה הקרינה.
'- אין פה שום דבר'. הוא חשב. 'חדר אליפטי מתכתי עם סימני פיצוצים שחורים על כל הדפנות'.
הוא החל לסרוק את הקירות וגילה פתח נסתר מאחורי קפל באחד הקירות. הוא החליט להסתכן ולהיכנס לחדר הבא לבדו, משום שעטה שריון הסוואה והיה ברשותו משבש האנרגיה. הוא החליט לצעוד על קצות אצבעותיו אל תוך החדר הבא. בחדר הזה לא היו מקורות אנרגיה חזקים אך החדר כולו זהר בירוק וכחול עמומים שנראה שיצאו מן הקירות עצמם. היה זה מראה מרהיב ומהפנט.
ברגע הראשון הוא לא הצליח לדמיין לעצמו את המטרה של חדר שצבעי קירותיו זוהרים ומשתנים ללא הרף. אבל אז לפתע הוא הבחין בתנועה שיצאה מהקיר עצמו. היה זה מחוש ארוך ועבה, שזהר בתבניות של ירוק, ארגמן, וכחול, ונע בתנועה שדמתה לתנועת גירוד.
'כל הקירות היו שורצים במחושים כאילו' המחשבה הלמה בו כמו פטיש. 'אילו הם הג'ירנאכס' הוא הושיט אט אט את ידו אל מתחת לשריון בכדי להוציא משם את הרובה, כאשר נזכר לפתע בכך שאם יוציא את הרובה מחוץ לשריון, הרובה לא יהיה בלתי נראה, ואז הוא יהיה קורבן ללינצ' ברוטלי של קנוקנות ירוקות זוהרות.
הוא חזר לחדר הראשון בכדי למצוא את חבריו מתנשמים מן הטיפוס לתוך החללית. הם מיקמו את עצמם במבנה סריקה, ונראה היה כי הם מוכנים לחפות עליו מאחור. נימי גילה את נוכחותו במאתר הקרינה, ולחש לכיוונו, "בג'י? תוריד את ההסוואה מהשריון אם זה אתה"
בג'י לחץ על כפתור נעלם במרכז בטנו, והפך בחזרה לנראה.
ארבעה נשקים כוונו אליו אז בבת אחת.
"תרגעו חברה, זה אני" אמר בג'י בלחישה מפוחדת.
"אם זה אתה, איך נראה הרובוט שרכבנו עליו היום ?" שאל הזקן.
"הוא ? הוא היה אד..אדום . בלי יד ימין . וביד שמאל הוא טלטל ספסל עם זקן מפוחד שצעק כמו בחורה".
"אני לא צעקתי כמו בחורה" אמר הזקן בעצבנות.
"חבר'ה, אתם לא יודעים מה יש בחדר הזה..." לחש בג'י. "המקום הזה שורץ מוטציות זרחניות, שנראות כמו נחשים ענקיים".
"אז למה אתה מחכה ?" אמרה קורונה בהסטריה ודחפה אותו הצידה. "תחפו עלי !"
היא תלשה שני רימונים מחגורתה, הציצה לתוך החדר המוסתר, ואז זרקה לתוכו בכוח את שני הרימונים, והתגלגלה הצידה בכדי לתפוס מחסה.
נשמעו שני פיצוצים אדירים וכמאה צווחות אדירות וצורמניות במיוחד מן החדר המוסתר. חלקים זרחניים עפו לתוך החדר שלהם, ומיד אחריהם הציצה קנוקונת זרחנית לתוך החדר והחלה לירות מתוך עינה היחידה לייזרים לבנים לכל הכיוונים. הזקן ירה יריה אחת ושש קרניים אדומות-סגולות זינקו מן הקנה וביתרו את גופו של החייזר.
בג'י ונימי דבקו אחר צעדיו והחלו לרסס פלזמה ולייזרים לעבר הכניסה.
מו החליט בינתיים לנסות שיטה חדשה בכדי לפגוע בהם, וירה עם קרן המוות דרך הקיר. הוא סימן אותיות M גדולות בעזרת הקרן שהמיסה דרך קיר הפלדה בחום של אלפי מעלות.
קנוקנות חדשות המשיכו להופיע ללא הרף מן הסדקים, ומדי פעם נחתכו לשניים ע"י קרן המוות, או על ידי קרן לייזר טועה, או שההתאדו לגזים בשל התנגשות בפצצת פלסמה טעונה.
קורונה תפסה את משגר הטילים מחגורתה, וצעקה למו. "אני צריכה פתח בקיר הזה !" היא הצביעה על אחד הקירות.
"אין בעיה" הוא צעק בחזרה וצייר לה חלון מרובע בקיר בעזרת הקרן. קוביית פלדה חייזרית נחתה לתוך החדר בקול צורמני. קורונה הפעילה את המשגר והשחילה טיל לתוך הפתח המרובע. כעבור שלוש שניות הטיל פגע בקירו של החדר השני ופוצץ את כל האיזור לרסיסים. התקרה המתכתית של החדר השני התמוטטה ולפתע העולם כולו נהפך ללבן זוהר.
"הם משתמשים בהולוגרמה מעוורת ," צעק הזקן. "תירו במקורות האנרגיה, רק לפי המסכים שלכם"
"תזהרו לא לפגוע אחד בשני" צווח נימי מהצד השני.
קורונה היתה הראשונה, שהתגלגלה לתוך כדור בכדי לסוכך על עיניה מהקרינה, ובכדי להצליח לראות את קריאות מגלה הקרינה שעל פרק כף ידה. לבסוף היא הצליחה לזהות את הסימונים של מקורות הקרינה המטושטשים על המסך, והחלה לירות עם מכונת הירייה לכיוון הכללי של אחד מהמקורות.
היא הצליחה לפגוע בו ולבטל את הקרינה בדיוק כאשר היא ספגה פגיעת לייזר ישירה לשריון החזה שלה ועפה אל הקיר האחורי.
"חבורת ממזרים" צרח מו, והסתער לעבר החדר השני בקפיצת בורג תוך כדי נפנוף קרן המוות שלו לעבר כל הכיוונים בפראות. האחרים המשיכו לנטרל את מקורות האנרגיה בעזרת הלייזרים והפלזמות.
"קורונה שכחה להדליק את שריון המורגנה שלה"(*) גידף דוג'ר בכעס.
חלקי קנוקנות ירוקות וכחולות עפו לכל הכיוונים עקב פעולת קרן המוות של מו. אבל הקרן גם פרצה חורים בכל הצדדים של שלושת החדרים. כעת חתיכות מתכת גדולות ולוהטות החלו נופלות עליהם מכל הכיוונים.


(*) שריון מורגנה, הוא שריון המגן בפני קרני לייזר בכך שהוא מכופף אותן בעזרת שדה פלזמתי לוהט שהוא מחשב ומייצר במהירות. מקור השם הוא ה'פאטה-מורגנה'- אותה תופעה שמקמרת קרני אור במדבר בשל מקדמי שבירת אור שונים של אטומי האויר שלוהטים בעוצמות שונות.

"מספיק מו " צעק נימי מן הקומה השניה. "אנחנו מוכרחים לצאת מפה מהר לפני שנמעך למוות מצאתי מסדרון פה למעלה "
מוג'ק צעק לבג'יאן. "בג'י, תציל את קורונה, אני אחפה עליך".
בג'יאן התחמק ממטח לייזרים ומיהר לעבר קורונה. הוא זחל לעברה ולחץ על הכפתור בצד השריון שלה, שהפעיל את המערכת הפלאסמטית ההגנתית לעיקום קרני לייזר.

בינתיים נימי עזר לזקן לעלות לקומה השניה כאשר הוא משתמש בשתי ידיו בכדי למשוך את הזקן, ובשתי הידיים האחרות בכדי לירות לייזרים, וקליעים לעבר מקורות ירי שונים. באותו זמן בג'י תפס את קורונה, ובשלושה ניתורים קשים הצליח לקפץ איתה דרך ההריסות אל הקומה השניה.
מו הבחין בכך שבג'י לא הצליח לקחת את תחמושת טילי הכתף של קורונה. נימי הבחין במבטו הקבוע של מו וצעק לו. "עזוב את הטילים, יוצאים מפה עכשיו "
לאחר הרהור מהיר, ידע מו מה הוא הולך לעשות. הוא צעק לנימי, "תן לי את הזנב שלך " ורץ לעבר הקיר עליו טיפסו האחרים. נימי שלשל לו את זנבו ומשכו אל הקומה השניה במהירות. באותו הזמן, האחרים נאלצו לספוג פגיעות רבות שהחלו לכלות את אנרגיית שריון המורגנה שלהם. בג'יאן וקורונה ניסו לנטרל קנוקנות שהגיחו מן הפתחים החדשים שנוצרו בקירות. בזמן שכל האחרים נכנסו בריצה לתוך המסדרון, תוך כדי ירי על מקורות האנרגיה, נשכב מו על שפת ההריסות וחיכה לריכוז של קנוקנות שיתאספו בחדר התחתון. הוא כיוון את קרן המוות אל ערימת טילי הכתף של קורונה ולחץ על ההדק. הקרן האדומה פגעה במדוייק בטיל המרכזי מביניהם. פיצוץ סגול עצום קימט את קירות החדר תחתם. הדף הפיצוץ היה כל כך חזק עד שהוא העיף את מו לעבר האחרים במסדרון וגרם לו להפיל את נימי על הרצפה. שניהם הצליחו להעמד ולהמשיך לרוץ אחרי האחרים בזמן שהמסדרון התמוטט מאחוריהם בקול "קווטצ'" אדיר.

המסדרון החייזרי המוזר היה ארוך ביותר, והוא החל להתעקל שמאלה ולטפס כלפי מעלה.
לאחר ריצה של חמש דקות במעלה המסדרון הם הגיעו למבוי סתום. הזקן הביט סביבו ונקש קלות על קירות המסדרון החייזרי. הוא שמע קול מבשר טובות כאשר הקיש על התקרה. לבסוף מצא נקודה בתקרה ממנה עלה הד חלול. הוא שיגר כמה אגרופים חזקים (שחוזקו ע"י חליפת הכוח המכאנית שלו) לתוך התקרה שמעליו.
הפתח שנפער לא היה גדול כלל, אך הם יכלו לראות פיר גבוה שטיפס לגובה של 30 מטרים מעליהם.
נימי התנדב לטפס ולראות מה יש בסוף הפיר. הוא לקח איתו חבל חזק שקשר למותניו, וטיפס במהירות מדהימה כשהוא נעזר בצידי הפיר החלקים כבמוטות סולם. כאשר הגיע לראש הפיר בגובה 30 מטר הוא גילה מעבר צר שנמשך לשני כיוונים מנוגדים. הוא חיפש חפץ כלשהוא שיוכל לקשור אליו את החבל. מכשלא מצא מקום קשירה הוא החליט פשוט לחורר את המתכת בעזרת טפר הברך שלו. לאחר שבעט בפינת סף הפיר מספר פעמים, הצליח לרקוע חור במתכת. הוא העביר את החבל בתוך החור, קשר אותו בקשירה כפולה ושלשל למטה את החבל.
לאחר שכולם טיפסו למעלה, הם הביטו במסדרון הנמתח לשני הצדדים. סיבים ושיני פלדה מעוותות ואימתניות איימו על כל יצור חי שביקש לעבור אל תוך הפיר מבין קירות המסדרון.
"אנחנו מוכרחים לפעול מהר." אמר נימי. "עדיף שנתפצל. לפחות כך, יהיה סיכוי למחצית מאיתנו למצוא את היציאה ולצאת מפה בחיים".
"אתה צודק," הנהן בג'י. "עשינו כבר כזאת המולה שאפילו אם כל מערכות התקשורת הפנימית שלהם לא מתפקדות? הם כבר כולם יודעים שאנחנו בתוך הספינה".
"מו? אתה ואני נלך לצד המזרחי, ו דוג'ר, קורונה, ובג'י, אתם תקחו את החלק המערבי. ככה יהיו לנו יותר סיכויים למצוא את היציאה מהמקום המקולל הזה".
"מוסכם- בואו נזוז" לחש דוג'ר לעבר קורונה ובג'י.
נימי הביט במוג'ק והחל לנתר במעלה המסדרון הקוצני המסוכן. מו החרה החזיק אחריו, אך ניכר בו שהוא נזהר ביותר שלא למעוד וליפול על צידי המסדרון הקטלניים. קורונה, בג'יאן והזקן, רצו במסדרון השני כאשר הזקן שובר מדרכם, בעזרת רגליו המשוריינות, את שיני המתכת המחודדות. כאשר הם הגיעו לעיקול המסדרון שטיפס כלפי מעלה, הזקן האט וסימן לקורונה סימון של תפיסה בשתי ידיו, כאשר אצבעותיו נפתחות ונסגרות.
קורונה הרימה את גבותיה ושאלה אותו בפליאה. "סבא אני יכולה בקלות להבין איך זה שנדלקת עלי... אבל אתה באמת חושב שזה הזמן בשביל זה ?".
"מה ?, אהה- לא, לא ? התכוונתי שתוציאי החוצה כמה עכבישי נפץ בכדי שנוכל לדעת מה יש בהמשך המסדרון".
"אה ? אוקי, הבנתי אותך" היא שלפה שני עכבישי נפץ דביקים, וזרקה אותם אל שני קירות המסדרון.
היא הובילה אותם במיומנות בעזרת השלט שהיה קבוע בחגורתה. העכבישים התקדמו אל תוך מסדרון ארוך שהמשיך להתעקל לפניהם לימין. לאחר שתי דקות של המתנה, בני החבורה החלו לעקוב אחרי העכבישים ברגל. כך הם המשיכו ללכת עד שעצרה אותם קורונה באחת. "הופה אני נכנסת לחדר חדש עכשיו. אני אנסה למצוא את נקודות הקרינה ולנטרל אותן".
היא הנחתה את שני העכבישים לטפס בנפרד על התקרה ועל אחד הקירות הצדדיים. לפתע היא הבחינה בתנועה בזווית עינה. היא מיקדה את התמונה של משקפת הלילה שלה, וראתה יצור מוזר מלא בחברבורות, ומכוסה בריר, בעל עשרות גפיים וקנוקנות אימתניות. היא עצרה את נשימתה ומיקדה את התמונה לעבר עומק החדר. מאחורי הגוף הראשון היא הבחינה בעוד יצור חברבורות, אליו זחלו קנוקנות מהחדר השני. הקנוקנות התלפפו סביב הריריות ופרפרו והצליפו לכל הכיוונים תוך כדי התלפפותן. היה זה מחזה מפחיד. היא לחשה לזקן, "יש שם כמה ג'ירנאכסים מכוערים יותר מדודה שלי עדנה".
מתוך יצור החברבורות והטלפיים נפלט לפתע יצור אדום וזרחני בעל מרקם גלי משתנה, שקיפץ מספר פעמים על הרצפה כמו כדור גומי קשיח. היצור המשיך לקפץ למרחקים גדולים יותר ויותר, לאחר שפרש כשבעה מחושים חדים קדימה וכנפיים זעירות לצידיו. כל פעם שקיפץ באויר, היה נראה כמו גל בים של דם. הוא כיוון מחושיו כלפי מעלה ופרש את כנפיו הזעירות, וכשהגיע לגובה של מטר וחצי מעל הרצפה שינה את צורת מחושיו לצורה אליפטית שדמתה לשפת גל בים, ואז חזר במהירות את הרצפה וניתר שוב על גחונו שנראה כחציו של כדור קפיצי גדול. לפתע החלו להפלט מן היצור החברבורותי עוד ועוד גלים אדומים. מספרם החל לגאות והם החלו מציפים את המקום. קורונה עצרה את עצמה מלהכנס לפאניקה, והמשיכה להניעה את שני העכבישים בתוך החדר. לבסוף האחד נעצר על התקרה מעל ליצור המפחיד, ואילו השני נעצר בצידה השמאלי של ההמולה הגואה של הגלים האדומים.
היא לחשה במהירות לזקן "זהו? אני נפטרת מהם" ולחצה על שני כפתורי ההשמדה באותו הרגע.
"לא " לחש בג'י "את מוכרחה לנטרל קודם כל את מוקדי הקרינה בחדר"
ספירת שלוש השניות לפיצוץ הסתיימה ונשמעו שני פיצוצים אדירים ורעם שהחל להתגלגל לעברם דרך המסדרון.
"קדימה להסתער " שאג הזקן, ורץ קדימה במסדרון, כאשר רעם הפיצוץ מתערבב ברעש מהלומות המתכת של רגלי החליפה המכאנית שלו הפוגעות ברצפת הסגסוגת החייזרית.
הם רצו אחריו לתוך הלהבות והעשן. כאשר הזקן הגיע לחדר הוא איתר מייד 3 נקודות קרינה, וניטרל את כולן בשלוש יריות מדוייקות. אולם מרוב המהירות, הוא כלל לא הבחין ביצור קופצני אדום שקיפץ לעבר ראשו מאחורי גבו. הוא הצליח להתחמק מן הזינוק הראשון בכריעה, אולם היצור החל לקפץ סביבו כמו סביבון, וחמש יריות של הזקן הצליחו לפספס את הממזר הקטן לגמרי. בג'י וקורונה פרצו לתוך החדר בדיוק בכדי לצפות במראה האימתני של גל זוהר ואדום, בגודלו של כלב פודל, קופץ על ראשו של דוג'ר ומפילו ארצה באכזריות.
קורונה צרחה ודילגה לעזרתו של הזקן. בג'י הבחין בעוד מספר גלים קופצניים וקנוקנות בצידו השני של החדר המוזר ,והחל לירות מטח בלתי פוסק של פלזמה לכיוונם. קורונה ראתה כי הגל האדום החל להמיס בדרך כלשהי את שריונו של הזקן תוך שהוא מרתק אותו לרצפה. אדי חומצה אפורים עלו לאויר מתוך חריצים בשריונו. הזקן עצמו צרח בפאניקה. קורונה נעצרה לרגע בחוסר אונים ואז הניחה את משגר הטילים והוציאה מתוך הנדן שעל גבה את אלת האיש המסומם. היא נעמדה מעל היצור, ותקעה בו בתנופה את האלה המשוננת תוך שהיא לוחצת על מיכל הסמים הקבוע בידית האלה. היצור התעוות באחת והחל מנופף בטירוף בקנוקנותיו המשוננות ובכנפיו. היא הצליחה להרים בפראות את היצור התקוע מגבו של הזקן והלמה אותו בקיר עם הפטיש. היא הצליחה לבסוף לנתק מן הפטיש את היצור המתפרע שהשפריץ לכל הכיוונים חומצה אפורה מתוך בטנו. היא מיהרה אל הזקן, ועזרה לו לצאת מתוך החליפה המכאנית ההרוסה שלו.
ברגע שחזר לעשתונותיו צרח דוג'ר בזעם, תפס את רובה הלייזר השש קני שלו, והחל לרסס את הקנוקנות שהחלו לסגור על בג'י מכל צדדיו. כאב החומצה שאיכלה בבשרו הניע אותו לנקמה כוללת. קורונה הבחינה לפתע בחמש קנוקנות המגיעות אליהם מתוך עיקול החדר המוזר. הגל הפצוע והמסומם, ניסה לקפץ ולעוף לכיוונם תוך שהוא משפריץ מגופו מלאי מפליא של חומצה מסריחה שהתפזרה על גבי רצפת המעבר. הקנוקנות ניסו לזחול במהירות לכיוונם, אך כשזחלו על החומצה שעל הרצפה, החלו לצווח, להצליף מכאב ולפרפר.
"יופי, תעסיק אותם בינתיים" פלטה קורונה בעצבנות, ורצה לכיוון משגר טילי הכתף שלה. היא התמקמה על קטע רצפה ישר, וטענה את אחד משני הטילים שנותרו לה. "את הטיל האחרון אני משאירה בשביל אמא שלכם, ילדים " היא חייכה.
בדיוק ברגע בו הקנוקנות הצליחו למצוא נתיב מעבר נקי מחומצה והחלו להתקדם לעברה, היא לחצה על ההדק. הטיל נורה ופגע בקיר התומך, שניצב בצד החדר, וריסק לחתיכות את כל המסדרון.
"אופס," עצמה קורונה את עיניה. "רציתי לשמור את הטיל בעל המטען המועצם לסוף- איך לעזעזל התבלבלתי ביניהם"
לפתע כל המבנה סביבם החל חורק חריקה אימתנית.
סדקים ארוכים הופיעו לאורך קירות הברזל החזקים.
כולם הסתכלו אז לעבר התקרה באימה. בני החבורה והג'ירנרכסים גם יחד.
אולם...- הייתה זו הרצפה שהתמוטטה ראשונה.
מבנה הפלדה האדיר נקרע מתוך הקירות והחל נופל מטה. גם התקרה של המשך המסדרון וגם הקירות של מפלסים אחרים החלו להיקרע ולהתמוטט לתוך עצמם, כשהם משאירים אחריהם חללים גדולים וברזלי תשתיות המזדקרים לחלל. רצפת הפלדה עליה עמדו, נפלה תחתם. הם נפלו יחד איתה כמה מטרים, ונמחצו בעצמה על גבי הפלדה שעצרה את נפילתם באלימות בלתי מבוטלת.
בג'י היה הראשון שהצליח להתנער מן ההלם. היה לו "דז'ה-וו" פתאומי ומפחיד, מתוך ביקורת הבניינים הבלתי יציבים שערך בכוכבו בירדגון לפני כמאתיים שנה. הוא הבחין מעבר לקנוקנות והגלים שניסו להתאושש גם הם מן הנפילה, בחדר בעל חלל הרבה יותר גדול, קדימה לפניהם.
הוא קם במהירות וקפץ לקצה הרצפה הקרועה. הוא הביט מעבר לשפת הרצפה השבורה, וראה חדר אדיר ושחור הנפרש מתחתיו. קירות החדר היו מכוסים בלשונות חיות אדומות ואדירות שנטו לפנים החדר בזוית של ארבעים וחמש מעלות. חלקי איברים חייזריים ענקיים וחיים השתלבו באופן מפליא בקירות הפלדה. מתוכם הזדקרו שיניים סכיניות אדירות ונוצצות.
שוב נשמע הקול האדיר של פלדה שנקרעת מהקיר, ובג'י הבין מייד כי הרצפה עומדת ליפול שנית. מיד נרקמה במוחו דרך פעולה. מפלט אחרון. הוא ניתר לכיוון הזקן והניח אותו על גבו.
"מה , מה קרה ?" ניסה להתאושש הזקן מן המכה שחטף בראשו.
"כלום, רק תחזיק בכל הכוח בצוואר שלי דוג'ר"
קורונה קמה אף היא מן הרצפה, והעיפה מבט לצדדים. "מה לעזאזל אתה עושה ? הקנוקנות באות לכיוונ__".
נשימתה נעתקה מגרונה בשל עוצמת המשיכה שבג'י הפעיל על זרועה. הוא משך אותה בקפיצות לקצה הרצפה השבורה והצמיד לשריון שלה את רצועת הבטן המרכזית של שריונו.
"קיפצי" הוא צרח, תוך שהוא יורה כבל אבטחה בעל קליע מתברג לעבר הרצפה התלושה.
כל עצמת התנגדותה לא עזרה לה, והיא נמשכה אחריו לתהום בצרחה.
הם עפו כשתי שניות באויר, עד שהתנגשו בקיר גמיש ורירי והמשיכו להתגלש בנפילה בזוית של 65 מעלות בצמוד אליו. הרצפה ממנה קפצו התמוטטה היישר מעליהם והחלה לנטות על צירה. הם החלו לצרוח בפחד והג'ירנאכסים הצטרפו לצרחותיהם. הם גלשו במהירות הולכת וגוברת, נצמדים ללשונית הרירית בפחד. משני צידיהם חלפו במהירות שיניים גדולות שיכלו לבתרם לשני חלקים בקלות בלתי נסבלת- אולם נראה היה, כי בג'י הצליח לכוון את הקפיצה באופן מדוייק ומעורר התפעלות אל בין השיניים.
"לא רע" קראה קורונה, תוך שהיא מנסה לאחוז בכל כוחה בלשונית הרירית. כבל האבטחה נמתח לאורך של חמישה-עשר מטרים והאט את נפילתם. אולם לבסוף, הסתבר לכולם כי המשקל של השלושה היה רב מדי בשביל הכבל, כשהוא נקרע בקול צליפה חדה מן הרצפה שמעליהם. הם החליקו והתגלגלו במהירות רבה למרחק של כשלושים מטרים מן הלשונית לעבר רצפת האולם האפל. קורונה פתחה עין אחת והציצה סביבה.
נראה היה כאילו הם נמצאים בבטנו של לוויתן חלל ענקי.
"אוי אברוך" אמר בג'יאן בעייפות. "קודם מדברים אלי שיחים, ועכשיו זורקים אותי לבטן של ליוויתן חלל" הוא עצר ושפשף את פניו בייאוש. "בסוף עוד יקראו לי נביא"
"בשנייה הזאת, אני קוראת לך מושיע " אמרה קורונה ותפחה על גבו בהכרת תודה.


בחלק המזרחי של חללית הענק הג'ירנכסית, מו ונימי המשיכו ללכת לאורך המסדרון השני. הם הגיעו לשיפוע כה תלול, עד כי נימי החליט לקשור חבל סביב בטנו ולחבר אותו לשריונו של מו. כך- הוא חשב- יוכל לעזור למו לטפס אחריו ללא סכנה. הם היו צריכים להיזהר מקירות המסדרון שהיו מכוסים סכינים בוהקות ומחודדות.
"מי לעזעזל ממציא כאילו מסדרונות" גידף נימי והחל מטפס במעלה המסדרון.
מו החל שובר את הסכינים מן הקירות המפלצתיים. הוא השתמש בחליפת הכוח שלו בכדי להלום בהם באגרופים ובבעיטות.
"אני ממש לא רוצה לפגוש את הסכינים האילו בנפילה במקרה והחבל יחתך בטעות".
"אוקי, אוקי. מספיק כבר עם שבירת הסכינים הזאת מוג'ק . הרעש שאתה עושה שווה ערך לצבא של בונטים מטומטמים שדופקים את הראש אל תוך מבנה מתכת בעיצומה של סופת ברד".
"ומה אם שנינו ניפול נימי ?. לא בא לך להיהפך להליוס פרוס למשולשים בתוספת מעיים של הומוספיאן כארוחת הערב החגיגית של משפחת ג'ירנאכס, נכון ?"
"על מה אתה מדבר- ראש ביצה. פעם שמעת על איזה הליוס שנפל באמצע טיפוס ? אין סיכוי בן אדם. אנחנו כמו קרציות חלל עוצמתיות שנתפסות בקיר בכוח ענקים"
"דימוי הולם מאד- ואפילו מחמיא לכם " השיב מו. הוא הצביע על נימי שנראה כמו טפיל תלוי, והחל לצחוק צחוק לגלגלני מתגלגל. רעם חזק ומתגלגל, ליווה את קול הצחוק של מו.
"בן אדם, אתה יכול להישמע מפחיד כשאתה צוחק. כשאני חושב על זה. אתה נשמע כמו הרשע בסרט 'נקמת חזירי החלל 7' "
"זה לא אני הליוס חסר בינה. תקשיב" הם הקשיבו בסקרנות לקול הרעם העמום המתגלגל במרחק. הרעם לווה בחריקות מתכת צורמנית ולאחר מכן בקולות של גופי פלדה ענקיים הפוגעים אחד בשני ומתרסקים, מנפצים, וקורעים מתכות היישר מתחת לרגליהם.
ואז, בפתאומיות, נשמע קול מחיצתו הברור למדי של המסדרון עצמו שנכרת מן המבנה, היישר מתחת לרגליהם. שניהם הועפו לכיוון קירות המסדרון בעוצמה. אז חטפו מהלומות אדירות מדפנותיו. מייד לאחר מכן הועפו לצידו השני של המסדרון ונחבלו בשנית. חדר המסדרון כולו ניתק מן המבנה והחל נופל במהירות כלפי מטה כשהוא פוגע בדרכו ביסודות המבנה של הקומות התחתונות ומשנה את כיוונו בפראות. נימי יכל לחשוב רק על שלוש מילים באותו הזמן: 'אני הליוס מת'.
הדבר היחיד שיכל לעשות היה להחזיק בכל כוחו בשני זיזים בקיר המתכת ולעצום את עיניו. באופן מוזר, אותה תחושה מטורפת של נפילה והיעדר הכבידה שהייתה מכניסה, את מרבית היצורים בנבולה להלם טוטלי. אותה תחושה בדיוק, החזירה למוג'ק את הבטחון העצמי שלו ואת תחושת השליטה במצב. בזכות אינספור שעות של טיסה וקרבות בחלל במצב של חוסר כבידה, הוא ידע מייד מה לעשות. הוא כיוון את ראשו לעבר פתחו של המסדרון הקרוע (אותו מסך מרובע שהחליף צבעים כל העת בין תמונת השחור של התהום, ובין תמונת קומות החללית המרוסקות דרכן נפלו). הוא הקיש פעמיים ברגליו זו בזו, והפעיל את סילוני המגפיים שלו. החבל שחיבר אותו להליוס עצר אותו באחת באויר וגרם לו להתנגש בקיר המסדרון בעצמה. הוא הסתכל לאחור ומייד הבחין בכך שנימי עדיין אוחז בתזזית את דופן המסדרון.
"עזוב את זה ? עזוב את זה " הוא צווח בפראות. נימי בקושי שמע אותו מבעד לכל המולת המתכות המתנגשות, אך מכשהביט במו, הבין מיידית את המצב הנתון ושחרר את אחיזתו במתכת. מו כיוון את מסלול התעופה שלו כך, שינוע ביחד עם תנועת המסדרון הנופל. הוא הצליח לנווט את עצמו אל הפתח, וטס בקשת כלפי מעלה. נימי שהיה קשור אליו עם החבל, נגרר בפראות על דפנות המסדרון ושתי זרועותיו השמאליות קיבלו חבורות ושריטות עמוקות מן הדפנות המרוסקות. לשמחתו, הצליח לצאת מהמסדרון המתרסק בחתיכה אחת.
כעת עמדו בפני מוג'ק שתי בעיות נוספות ודחופות ביותר. ראשית? כיצד יאט את מהירות הנפילה, ושנית? כיצד יתחמק מחתיכות המתכת האדירות שהמשיכו ליפול מלמעלה. הוא ייצב את מגפי הסילון שלו כלפי מטה והחל להפחית במהירות הנפילה. גוש מתכת בעל סכין באורך של 5 מטרים, כמעט ופגע בו, אך הוא בעט עם רגלו הימנית קדימה, ובעזרת סילון המגף הצליח להתחמק לאחור. תוך כדי שהוא מנסה להתאזן לנפילה מאונכת, הוא שלף את רובה קרן המוות שלו, והחל להמיס פס לבה ישר, לאורך הרצפה התלושה שנפלה יחד איתם היישר מעליהם.
הוא צעק לנימי בכל כוחו "רימוני הלם ישר למעלה ".
ההליוסים, אכן הינם טיפוסים מהירי תפיסה, ולנימי לא היתה שום בעיה להוכיח טענה זו פעם נוספת. הוא הוציא את רובה הרימונים מחגורתו ובמהירות מדהימה טען שני רימוני הלם וירה אותם היישר מצידו של מו, ואל חריץ הפלדה הלוהטת שזהר באדום ברצפה הנופלת היישר מעליהם. שני חלקי הרצפה נקרעו לצדדים בשני פיצוצים עצומים. מו ונימי עברו בבזק בחריץ הצר בין שניהם. מו האט עוד ועוד את מהירות הנפילה ולאחר כחמש שניות נוספות, הצליח להנחית את שניהם בשלום בהריסות שתחתיהם. שניהם הביטו סביבם בפחד, נושמים אויר לריאותיהם כאילו לא עשו כן במשך עשר דקות לפחות.
"אחלה מהנדסי חלליות יש לג'ירנאכסים האילו" אמר מו לבסוף, והחל לצחוק את צחוקו המתגלגל.
"די, די ! בלי צחוקים מתגלגלים יותר" צעק עליו נימי במהירות.



"יורים עלינו ... " אמרה קורונה בקול חד גוני חלוש.
"נו, מה עוד חדש" שאל בג'י בקול משועמם.
"השת... השתגעתם לגמרי ?" גמגם הזקן. "לי אין שריון כמוכם אני יכול למות כל שניה פה תחפו עלי ". הוא החל לקפוץ בין ההריסות תוך שהוא יורה יריות לייזר סגולות לכל הכיוונים.
"מחפים עליך מאחור" ו- "בדיוק מאחוריך" אמרו בג'יאן וקורונה בקול חלוש, כשהם קמים בעייפות מן ההריסות ומפצפצים כמה ג'ירנאכסים שירו לעברם מאחור.
"אל תתייחסו לזה כל כך בקלות" צעק הזקן. "תסתכלו קדימה "
האולם החשוך היה כה ענק עד כי רק עכשיו תוך כדי ריצה נגלו לעיניהם המבועתות אט אט, שרועים על עמודים ענקיים ועל הרצפה נחילים של ג'ירנאכסים מכל הצבעים, הצורות והמינים. היו שם קנוקנות ירוקות וכחולות, היו שם קנוקנות עם טלפיים אימתניות, גלי חומצה אדומים, החברבורות המזדחלות , וגם יצורים מפחידים בגובה של 5 מטרים שנראו שכל כולם הורכבו מפה בעל שיניים אדירות. נראה כאילו לקירות עצמם היו חיים משלהם.
"אנחנו צריכים נס" ניגבה קורונה זיעה ממצחה בייאוש. היא קפצה אחר בג'י ו דוג'ר לתוך מקום מחסה שמצאו בין שברי הפלדה הגדולים.
"אני חושש שנזדקק לצבא שלם בכדי להביס את כולם" אמר בג'י תוך כדי ריסוס מסיבי של פלזמה לעבר חבורה של גלים אדומים.
קורונה פנתה את דוג'ר בשאלה. " דוג'ר, אתה חושב שזה בסדר להשתמש פה בטיל כתף האחרון שלי ? הטיל הזה יותר קטן ואין פה שום עמודי תמיכה שיכולים ליפול לנו על הראש, כמו שהם עשו מקודם"
"על החיים ועל המוות ילדונת " קרץ לעברה הזקן. "את רוצה לחיות לנצח ?".
קורונה חייכה והציצה החוצה מתוך מחבואה. היא שיגרה את הטיל האחרון שהיה ברשותה לעבר הג'ירנאכס הראשון בתוך הנחיל המתקרב. הטיל פגע בחזית הצבא בפיצוץ צהוב. כמאה ג'ירנאכסים הפכו באחת לסלט זוהר ומעופף של חלקים אדומים וירוקים שהזכירו מלפפונים ועגבניות והתפזרו לכל עבר כמו מי מזרקה. מיד לאחר קול הפיצוץ, נשמע קול צעקה. קול מוכר. הקול הגיע הרחק מן העבר הימני של האולם האדיר. "תירדן-צ'ו !". היתה זאת קריאת הקרב של צי ספינית הפדראציה של נבולת כנף העטלף.
"זה היה מו" צהלה קורונה.
בג'י הנהן. "כן, זה באמת הוא, את צודקת"
"אתה תישאר פה" אמרה קורונה. "תגן על דוג'ר. אני ארוץ ואגיד להם לבוא לעזור לך"
"על מה את מדברת, אני אלך " אמר לה בג'י בהתרעמות. "את לא יכולה ל_" הוא החל להגיד, אולם קורונה זינקה כבר ממקומה והחלה לדהור לכיוון הקול כשהיא צועקת לעברו. "בג'י, אני רצה הרבה יותר מהר ממך תהיה נחמד וחפה עלי"

קורונה הספיקה להתקדם כמאה מטרים בצמוד למבנה. היא רצה בכל המהירות על גבי ארבע רגליה, קופצת מעל ההריסות ומתחילה לעקוף מבנה ברזל גדול שנפרש לפניה. יריות החיפוי של בג'י והזקן נשמעו מאחוריה בבירור כשהמשיכה לעקוף בריצה את המבנה ההרוס. לפתע היא הבחינה בקנוקונת ירוקה זוהרת, שמנה במיוחד, המתגלשת לה בין ההריסות. היא שלפה מיד את אקדח הלייזר שלה ושחררה חמש יריות לכיוונה. בדרך כלשהי, אותה לא הצליחה קורונה לפענח, אותה קנוקונת ספגה את היריות אולם דבר לא ארע לה. המפלצת השיבה מייד יריית לייזר אדום שפגעה בשריון כתפה של קורונה והפיל אותו לרצפה. קורונה צרחה בכאב. היא האמינה לרגע כי כל ידה נפלה לרצפה, אולם נוכחה לגלות כי ידה נותרה שלמה. שריון היד שלה לעומת זאת הומס בחיבורו לשריון הכתף ונפל לרצפה. האקדח שהחזיקה בתוך כפפת המתכת המכאנית שלה, נפל ביחד עם שריון היד. היא התכופפה מייד בכדי להרים את האקדח, אולם הפעולה היתה מאוחרת מדי. הג'ירנאכס השמן הצליח בדרך כלשהי להצמיח מתוך גופו טלף אימתני עם סכין מבעיתה בקצהו והחל להשפריץ מתוכה נחיל להבות אש שהדליקו את הרצפה קרוב לרגליה. היא נאלצה להתגלגל הצידה במהירות ולשלוף את הנשק האחרון שהיה בידה? מטה האיש המסומם.
קורונה צעדה לאחור בכדי לזכות במרחב תנופה. אז היא רצה לעבר המפלצת, זינקה קדימה והנחיתה על ראשה מהלומה עצומה שנבלמה בצלצול מתכות עז. הקול נגרם בעקבות הפגיעה בטלף הארוך והסכיני של היצור שהמשיך להטיז טיפות אש מקצהו. סכינו של היצור הסיטה את הפטיש מפניו בתנועה מעגלית מהירה, ננעצה בשריון הפלדה של הזירדנזאקית והניפה אותה לאוויר מעליו. כשקורונה היתה מעליו היא הצליחה להניף את הפטיש ולשרוט איתו את גוף המפלצת. אז היא הועפה לאויר בתנועה מעגלית והתרסקה לרצפה מאחוריו. היצור הסתובב באחת ומתז קטן של אש זינק מתוך סכינו, אולם, נחת כמטר על הרצפה לפניה על יד רגלה הימנית.
'הוא מהסס ?' היא חשבה בפליאה. 'לא, לא יתכן. הרי אילו הן מכונות הרג. הן לא מסוגלות להסס. כנראה שהצלחתי לפגוע במערכת העצבים שלו בעזרת מטה המסומם'
היא נעמדה שוב על רגליה? נכונה לזנק ולהנחית על המפלצת את מכת המוות האחרונה.

כעשרים דקות קודם לכן, מו ונימי בקושי הספיקו להתאושש מן הנפילה המפחידה שעברו, כאשר שמעו לפתע פיצוץ וצרחות ג'ירנאכסים במרחק של כמה מאות מטרים מהם מכיוון המסדרון הענק שנפרש לפניהם.
"זה היה הטיל של קורונה, ללא ספק " אמר נימי והרים את גבותיו.
"כן, אני חושב שאתה צודק. גם אני מזהה את צליל השריקה של המשגר טילים שלה. כדאי שנרוץ לראות אם הם צריכים עזרה"
"תאמין לי, אני אהיה מאד שמח לראות אם המכוערים האלו עדיין נותרו בחיים" אמר נימי.
"כנ"ל עכביש" ענה לו מו באנחה.
הם החלו להתקדם לכיוון קולות הקרב המהדהדים. בדרכם נתקלו במבנה מתכת גדול ומרוסק שהסתיר להם את שאר ההריסות.
"אני חושב שכדאי שנתפצל פה. זהו מקום מצויין למארב ג'ירנאקסי, ועדיף שאם מישהו מאיתנו יתפס באש צולבת, השני יבוא להציל אותו מן הצד השני של המבנה"
"מוסכם ראש ביצה, אני בוחר את צד שמאל" אמר נימי וקפץ על ערימת שבבי מתכת, ממנה עלה לאוויר ענן מנצנץ של חלקיקים כסופים.
מוג'ק נופף לעברו בכדי לאחל לו הצלחה בסריקתו והחל להקיף בזהירות את צידו הימני של המבנה. הוא נזהר שלא לגרום רעש רב בדשדושו בתוך ההריסות, ולכן ירד באיטיות רבה במורד גבעת פסולת הבניין שלפניו. לפתע שריונו של מוג'ק ספג 5 יריות חצופות משעה 10. הוא הגיב מיד וירה בקרן המוות על ג'ירנאכס מוזר, ירוק, וזוהר שהבהב ברשעות. טלפו של היצור נפלה לרצפה, אך הוא המשיך לנוע. לפתע קרן המוות הפסיקה לפעול.
"בשם ההקסגון הקדוש !, הבטרייה נגמרה !" הוא גידף בזעם, ושלף מעל גבו את כלי הנשק האחרון שלו? הכילף השורף. הוא ניסה להדביק את היצור באש הלהביור, אולם היצור התחמק לצידו השמאלי במהירות של חמאה המתגלשת על מגש מתכתי לוהט. נראה היה שהיצור הצמיח כעת באורח פלא זרוע קוצנית ארוכה לצד גופו. מו בקושי הצליח להגן מפני ההתקפה הבלתי צפוייה הבאה, אולם למזלו, הוא הצליח להדוף בתנועה מעגלית את זרוע המפלצת, והצליח לתקוע בה את הכילף באחת ולהניף אותה מעליו באוויר. אז הוא הרגיש שריטה ושפשוף קל בראשו. הוא נעמד מול הקנוקונת והפעיל את הדק הלהביור. אבל? משום מה הוא לא היה מסוגל ללחוץ על ההדק עד הסוף. תחושת השיפשוף שחש כרגע בראשו נדמתה לו מוכרת וידידותית מדי.
הג'ירנאכס הרים את גחונו מן הרצפה והניף את טלפו המשוננת באוויר למכה אדירה וניצחת שתסיים את חייו של מוג'ק ללא כל ספק. לפתע שמע מוג'ק צרור יריות לשמאלו, היתה זו מכונת הירייה של נימי. הוא הביט הצידה בחטף כדי לחזות בנימי היורה לעבר אחד הקירות. אז נימי צעק לעברו דבר מה בלתי מובן. הוא תיאר לעצמו שזה הולך להיות המראה האחרון שיראה בחייו. אולם דבר נוסף הופיע לפניו. היה זה מראה הרבה יותר מלבב. זירדנזאקית חמודה עם פרצוף מחייך הורידה אט אט את פטיש המלחמה המשונן שלה מעבר לראשה.
מו הצליח לגמגם רק ארבע מילים יחידות. "מ.. מה לעז..זעזל הולך פה ?" הוא שאל.
"וואי מוג'ק... אני לא מאמינה שכמעט שיפדתי אותך כרגע על הנבוט שלי... סליחה" ענתה לו המפלצת, שכרגע שינתה את הופעתה לזירדנזאקית. היא דיברה בקול צייצני ומבוייש.
"וואו ? חתיכת הולוגרמות מציאותית יש לארורים הא ? . מזל שנימי ירה במוקד האנרגיה בזמן".
"א?אני ת..תקעתי לך כרגע קילף בבטן !? את בסדר ?" המשיך לגמגם מוג'ק שעדיין היה שרוי בהלם.
"כן, כן , השריון החזיק מעמד" היא אמרה תוך שהיא מצביעה על שריטה עמוקה בשריון הבטן המגולוון שלה.
"מה איתך מוג'ק ? אני חושבת שפגעתי בך עם מטה האיש המסומם שלי, אתה בסדר ?"
"אל תדאגי" השיב לה מו תוך שהוא רוכן אליה ומעניק לה חיבוק חזק. אז הוא דילג לו בקלילות מסביבה, חזר אליה והעניק לה נשיקה רטובה על לחיה. "אין סיכוי שסמים ישפיעו עלי"
"קורונה, טוב לראות אותך" הגיע אליהם נימי בריצה ממעלה גבעת המתכת. "אההם... מה קרה למו ?" הוא הצביע על האדם שריקד לו ופיזז בין ההריסות כרקדן בלט.
"אל תדאג נימי, ההשפעה של מטה המסומם על בני אדם היא חיובית? לפחות עם המיכל גנג'ה הזה הוא אמור להרגיש עכשיו יותר רגוע ומאושר, הוא לא יהיה עצבני כמו שהוא עושה תמיד ?" היא אמרה וחייכה.
"איפה נמצאים דוג'ר ובג'י ?" נזכר לשאול ההליוס לבסוף.
"אה, כמעט שכחתי, הם נמצאים בהמשך הערוץ שלפנינו. קול היריות שאתה שומע, הן של כמה מאות חייזרים שיורים עליהם ברגע זה"
"יאללה, אז למה אנחנו מחכים, בואי נלך לעזור להם" ענה נימי בהתרעמות.
קורונה נטלה את אקדח הלייזר שלה מן הרצפה ורצה בעקבות נימי ששעט כבר קדימה לפניהם. מו דילג אחריהם בקלילות ומידי פעם הואטה ריצתו בשל איזה סיבוב בלרינה מגושם.



נושא נכתב על ידי נשלח
  אלכוהול חייזרי משובח, דרקוני חלל, ננו-רובוטים מטורפים, והרבה יותר מדי אקשן. אורי מני 09:30 12/04/2007
  המשך- פרק רביעי אורי מני 09:31 12/04/2007


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.