בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
המשך: פרקים חמישי ושישי.
נכתב ע''י: אורי מני (IP Logged)
תאריך: 06:47 22/07/2007

פרק חמישי - פרק ביניים
עננים סגולים זוהרים

בופו היה רק אחד מני מאות כוכבים מיושבים שנכבש בהפתעה ע"י העוצמה הננובית.

האולימפיאדה השנתית נשכחה לגמרי מלב הזירדנזאקים ששלטו בכוכב ארדמפוס. הקרב להצלת הכוכב שלהם מיידי הג'ירנאכסים הפך כה נואש עד כי פוליטיקאים, גנרלים, וזירדנזאקי מפתח רבים אחרים- החלו לשקול ברצינות את האפשרות של פינוי משפחותיהם והקרובים להם לכוכבי מקלט רחוקים.
קרב אדיר וגורלי התרחש בסמוך לאצטדיון הברקים הקולוסאלי שאירח בעבר ספורטאים רבים שהתחרו אחד בשני תוך התגרויות חסרות תקדים באותו כוח טבע אדיר אשר הרג כה רבים מהם בעבר- כוח הברק.
ארבעה מבני ענק שלחו את זרועותיהם לשמיים ואספו שם עננים לתוך האצטדיון בעזרת מכשירי סילון אירו-כימיים.
כוח החזית הזירדנזאקי היה מחופר בשוחותיו התת קרקעיות, והתגונן בפני סערות הברקים הבלתי פוסקות בעזרת חליפות מבודדות מיוחדות שהותאמו לתנאים אילו בדיוק. הכוח הבחין לפתע בעזרת מצלמותיו הטלסקופיות במחזה מדהים.
כוחות ההשמדה הג'ירנאכסים הביו-מכאניים הענקיים עצרו לפתע ממלאכת פיצוץ תותחי ההגנה הזירדנזאקים.
ענן ננובי סגול וזוהר, הופיע פתאום מן השמיים, והחל לעטוף בהדרגה את היצורים האדירים. זה אחר זה נעצרו היצורים במקומם. גיצים זוהרים ניתרו מבין חיבורי מרפקיהם המכניים. פיצוצי ענק חיסלו את מלאי התחמושת הגדולים ביותר שנשאו.
הצבא כולו נוטרל תוך דקות ספורות. לצבא הזירדנזאקי לקחו אמנם שבועיים שלמים בכדי להבין כי אין הם עוד עומדים להפסיד במלחמה- אך מכשהבינו את הדבר, חגיגות ענק פרצו בכל רחבי הכוכב. לבסוף, לאחר שניצחו את שארית ניצולי הג'ירנאכסים, הם החליטו להתעלם כמעט לחלוטין מקריסת הטכנולוגיה הטוטאלית ולחדש את האולימפיאדה השנתית לאלתר. מיליונים השתתפו באותן חגיגות אולימפיות, ומיליארדים רבים הגיעו לתחרויות בתור צופים. היו אילו החגיגות הזוהרות ביותר שנראו בארדמפיס מעולם. -אחרי הכל, הם ניצלו מן הגיהנום והיו מוכנים לבזבז סכומי עתק רק בכדי לחגוג את העובדה כי עדיין היו בחיים.

הארפרוטרודיסטים גם הם הרוויחו מעליית הננובים, אם כי בדרך שונה.

אי שם בכוכב ולגון- איכר ארפרוטרודיסטי ששמו קבול, נפרד ממשפחתו בפעם האחרונה בתוך ביקתתו הרעועה. הוא המתין להוצאתו להורג ע"י הג'ירנאטון הפקוד על מחוזו. הג'ירנאטונים היו זן של ג'רנאקסים בעלי שלוש רגליים וחמש זרועות סכיניות שדמו לזרועות סרטנים. שמונה עשר חודשים קודם לכן הם הגיעו לכוכב, זורעים הרס וחורבן בישובים, ומשעבדים את הארפרוטרודיסטים לעבודת כרייה וחקלאות חייזרית מפרכת. מחצביהם העצמתיים של הארפרוטרודיסטים היו נחוצים לג'ירנאכסים בכדי לייצר את נשקי החלליות העצמתיים ביותר שלהם. הפועלים הארפרוטרודיסטים סבלו לאין שיעור משום שידעו שעבודתם קרבה את נצחון הג'רנאקסים על הנבולה. שביל הסילון שהשאיר אחריו הג'ירנטון באויר זהר כאילו היה זה מגלו הבוהק של השטן. האיכר קבול, צעד מספר צעדים לתוך השדה וכרע אפיים ארצה לפני המפלצת התלת רגלית.
קבול כלל לא שם לב לכך שהירק החיזרי אותו מעך עם ברכיו, העלה לחלל האויר ענן מנצנץ בצבע סגול צהבהב.
"אני מצטער על כך שלא עמדנו במכסה השבועית אדון ג'ירנטון. מותי- ישמש כלקח לשאר בני ביתי בכדי שיעבדו בעתיד באופן מושלם, ויספקו את צורכיכם ללא דופי"
"כולכם תומתו ? אין לנו כל צורך בעבדים חלשלושים" לחש הג'ירנטון בקולו הנחשי המצקצק.
"אבל אמרתם שתהרגו רק אחד בכל פעם שלא נעמוד במכסה" הרים קבול את ראשו ונעץ מבט מלא איבה בעיניו הזוהרות של התליין המיועד.
"אני לא צריך להסביר לחרק את דרכינו" שאג הג'ירנטון בקולו המרושע והניף במהירות את כידונו הזוהר לאויר במטרה לשים קץ לחיי היצור המעצבן.
קבול צרח בזעם, הרים אבן מן השדה, וזינק קדימה בנסיון נואש לפגוע במשעבדו השטני בכדי להקנות למשפחתו דיי זמן בכדי להמלט מן המקום. הלם מוחלט היכה בג'ירנטון מכשהתפוצץ כידונו לרסיסים באחת.
להבות אש יוקדות עטפו את גופו של האיכר, עיניו זהרו בזעם. האבן שחטף הג'ירנטון לבטנו, התפוצצה גם היא למאות חלקיקי לבה לוהטים, ואיכלה את איבריו הפנימיים במהירות.
קבול שאג בעצמה לשמיים ושלח את מבטו לעבר אשתו, ילדיו, אחיו, ואחייניו פעורי הפיות."מה בשם האלים קורה לי" הוא נעץ את מבטו בידיו הבוערות. גופו הפך חסין לאש שאפפה אותו . פניהם המפוחדות של בני ביתו וצרחותיה הבלתי פוסקות של אשתו, לא עזרו לו להרגע במאומה.
"אני חושב שאני הולך להרוג את כולם עכשיו..." הוא קרא, הביט שוב בבשרו שלא נפגע כלל מן הלהבה, חייך, והחל פוסע קדימה בשדה. להבות גדולות זינקו מאת ידיו לכיוון מזבחי הג'ירנאקסים השחורים. הלהבות דהרו קדימה בשדה בדמותם של ארבעים שוורים ארפרוטרודיסטיים חסונים ונוצצים שהרימו לאויר פלח אדמה אדיר וזוהר מאחריהם. הפלח החל להסתלסל באויר כאילו היו פני הכוכב קליפתה המסולסלת של קלמנטינה בשלה שזה עתה קולפה. מזבחי הג'ירנאקסים האפלים התרסקו והועפו לאויר באחת.
צחוקו של קבול עלה לאויר ברעמים."הגיע שעת הנקמה" הוא צעק."-האלים שמעו את תפילותינו"
-כרגע החל לשלוט בכוח הננובי, למרות שלא ידע מדוע וכיצד.

ליצור גאון, וחובב תחבולות אחר על כוכב 13 FILU, היה הרבה פחות מזל בפגישתו עם ג'ירנטון אחר. היה זה טארבו חברו הוותיק של בג'יאן שניבא בעזרת מחשב הקבלת הנתונים שבנה כי:"רק כוכב השחר הזועם יביא לניצחון במלחמה"
טארבו לא שער מעולם כי תחביבו בבניית ננו-רובוטים יקרא לביתו את רוצחו ממרחק של אלפי שנות אור. הרוצח היה צ'אר- שר הצבא הג'ירנאכסי העליון בכבודו ובעצמו, שפיקד על ציי הג'ירנאכסים שהשמידו רבבות יצורים חפים מפשע בעבר. צ'אר תחב את אלת המלחמה המשוננת שלו לחגורתו ואסף את גולגלתו נוטפת הדם של טארבו אל בין שקיו. הוא ליקט במהירות את המכשירים המתוחכמים שעזרו לטארבו בחקירת הננו רובוטים, והניח אותם בעדינות בתוך כוסיות מיוחדות. צ'אר, היה אחד מן הג'ירנאקסים הנבונים בגלקסיה.
הוא ידע, כי לא רחוק היום, וגם הוא, יוכל לשלוט בכוח הננו-רובוטי האדיר בעזרת מוחותיהם של הגאונים החוקרים שרצח.
שמחה מרושעת פעפעה בליבו של היצור. סמל ירוק שזהר באלפי אורות קטנטנים על ראשו של טארבו- העיד כי הלה הצליח להבין כיצד שולטים בננו-רובטים בעזרת המחשבה בלבד.
"אפילו המטורף שהמציא את פצצות האלקטרון הארורות לא יעצור אותי כעת" הוא צחק, והתגנב במהירות בטיפוס מהיר אל מחוץ לחלון דירתו של טארבו המנוח. הצללים חבקו אותו בשמחה מכשזינק אל שמי חלל העיר האפלים.

אמנם הייתה זו מחשבה מבעיטה כי 'הג'ירנאכסים עשויים לשלוט בכוח הננובים האדיר...'.
עם מתקדם ונסתר- נרתע מן המחשבה הזו, והחל בונה ערי סגסוגת אדירות בחלל בכדי שיגנו עליו בעתיד בעזרת אותו הכוח עצמו.
אף יצור לא ידע מי היו, מהיכן הגיעו, ומה היו תוכניותיהם לעתיד. אולם דבר אחד היה בטוח. אם הם התחילו לפחד- כולם היו צריכים להתחיל לפחד.








פרק שישי
הכפר
דברים רבים קרו לירח בופו מאז ההתרסקות הגדולה של החללית הג'יראכסית עליו. ההתרסקות סימלה לרבים את יום החורבן הטכנולוגי והניתוק של בופו משאר הכוכבים. העננים בשמיים קיבלו גוון סגלגל בלתי טבעי מאז. מכונות גדולות ומתוחכמות עצרו מלכת והחלו להעלות חלודה. אפילו המלומדים ביותר על הכוכב (ולא היו הרבה מאילו), לא הצליחו להבין כיצד הפסיקה זרימת החשמל בכל המכשירים האלקטרוניים, וכיצד השריפה המהירה התבטלה. חבורות של עבריינים אפוקליפטיים ושבטים לוחמניים, התהוו, והחלו נלחמים זה בזה בכדי לשרוד על הירח שטוף הפשע והחורבן. יצורים אחרים על בופו, עם מבטים יותר אופטימיים לכיוון העתיד, יצאו מן העיר היחידה על בופו והחלו להתיישב ברחבי הירח באזורים של חקלאות ומרעה. כך עשתה גם חבורה קטנה ומעורבת של עשרות יצורים שנמלטו בעבר מהתופת ונהפכו לבסוף לידידים טובים.
היחידה מביניהם שלא פגשה מעודה אפילו ג'ירנאכס אחד, הייתה מלנסי- ההליוסית המתוקה (לפחות בעיניו של נימי) שפגשה את נימי ביום ההתרסקות ונתנה לו את הטלפון חלל שלה. למרות שהטלפון לא עבד בשל הקריסה הטכנולוגית, נימי מצא את הדרך לכתובתה ואף לליבה תוך זמן קצר ביותר.
כעת היתה זו שעת השקיעה הראשונה בכפר, ודמדומי השמש הקטנה נמהלו בסגול המהמם של השמיים הבוהקים. מלנסי עמדה בשדה החיטה והיתה קוצרת במרץ את השיבולים. מעולם לא דמיינה לעצמה כי תהפך לאשת איכר. עם זאת היא הביטה בסיפוק רב בשדה החיטה אותו חרשה, זרעה, השקתה, והצמיחה בעצמה. עברה בדיוק שנה וחצי מאז היא ונימי עזבו את העיר בופו האפוקלפטית מלאת הביזה והרצח, וברחו קילומטרים רבים לכיוון השדות. היא אהבה בעבר את העיר בשל חבריה בפאב 'הפטיש' הגדול, אך היא גילתה שלמרות הסימפטיה וההבנה שחשה כלפי אותם חסרי המזל הפליטים שבאו מן העולמות השונים, שהיו חסרי ממון ועתיד, היא שנאה את הכנופיות הרצחניות שאינן יודעות מעצורים ודוגלות בביזה ורצח שצמחו מתוך רבים מאותם יצורים. היא הביטה בנימי- אהובה השרירי שזכה בליבה שנה וחצי קודם לכן בעזרת כישוריו הגופניים המדהימים, חוש ההומור שלו, ואהבתו אליה. הלה החזיק שני חרמשים בידיו העליונות ושתי חרבות מעוקלות בידיו התחתונות. הוא היה מניף במהירות את שני המגלים בתנועות של חצי ירח. כשהיה מתעייף היה מניח את המגלים, ומשתמש בחרבות. החרבות שקלו הרבה פחות, ומרוב המהירות בה הניף אותן? איש לא היה יכול לראות את צורתן באויר.
הדבר היחיד בו אפשר היה להבחין היו טשטושים מבריקים שנעו בשתי שמיניות מצדדיו של נימי והעיפו שיבולים לכל הכיוונים.
"איפה בג'י וקורונה ?," שאלה מלנסי את נימי בפנים זועפות, מנגבת אגלי זיעה מעל מצחה."הם לא היו אמורים לעזור לנו פה ?".
"לא ראית שבג'י עובד על איזה משהו במחסן ?" שאל נימי וחייך חיוך רחב ומפייס כלפי אהובתו.
"אני לא ראיתי" צץ מולו פרצופו השמנמן ומבקש תשומת הלב של מוג'ק."לא הייתי פה שבוע למקרה שלא שמת לב נימי"
"אה-כן," שלח נימי נשיקה למלנסי וקרץ לה."התכוונתי לשאול אותך איך היה הצייד, אבל נרדמתי לפני שראיתי אותך".
"אני לא קורא לזה צייד, נימי, זאת התגוננות עצמית. אתה מכיר את קצב הרביה של הג'ירנאכסים, ואם לא נמגר את הזרע שמצאנו על הכוכב במהרה, אנחנו פשוט צלויים"
היתה שתיקה קלה בין השלושה לרגע ואז מלנסי שברה את השתיקה בחוסר סבלנות בולט.
"אז כמה צדתם מוג'ק ?" היא רקעה ברגלה בחוסר סובלנות והתעלמה מפילוסופיית ההתגוננות הבלתי משכנעת שניסה למכור להם.
"טוב נו, מצאנו חבורה של 20 ג'ירנאכסים חדשים והצלחנו להרוג 14 מתוכם. גרייס וחבורת המעריצים שלה המשיכו לרדוף אחרי השישה הנותרים בלעדי".
"איך הם נראים עכשיו ? הם מכוערים מאד ?" שאל נימי כשחיוך הליוסי מבעית נסוך על פניו מקרן לקרן.
"בקושי רואים אותם בתוך היערות נימי. הם בצבע שחור ויש להם 12 קנוקנות ארוכות עם קצה סכיני ומשונן. שני אנשים לא נזהרו מספיק והיצור הפתיע אותם מלמעלה, מאחד העצים עם צפורני החרב שלו. היינו צריכים לחפש את הראשים שלהם בכדי להביא אותם לקבורה"
נימי עצר לרגע את מלאכת הקצירה,"תמיד אמרתי שלעקוב אחרי האשה הזו- זה ממש כמו לאבד את הראש. אני מקווה שאתה תמשיך להיות מחובר לשלך ותפסיק לרדוף אחרי האישה הזו"
מו שתק והביט למטה, אל אצבעות ידיו המיובלות מעבודת הקציר. נימי נעץ בו את מבטו."אני לא מבין מה כל כך מושך אתכם בני האדם, באישה השתלטנית בעלת השיער הכסוף ועיני הספיר, שמתנהגת בד"כ כחתולת בית כפויית טובה."
"אתם ההליוסים נמשכים לאופי אחר של נקבות" השיב לו מו בקול דק."לעולם לא תצליח להבין את המשיכה הספציפית שלנו לבנות המין השני שלנו. זה בגלל שאנחנו פשוט זנים אחרים." מוג'ק הגניב מבט חושש לעבר נימי ומלנסי.
למרות שאכן מאד חיבב את כסופת השיער, לא הייתה זו הסיבה ליציאתו איתה למסעי הציד, הוא תעב את העובדה שהיא פלירטטה כל העת עם שלושה לוחמים בני אדם כמעט בו זמנית. הסיבה האמיתית ליציאתו למסעות הציד הייתה לאותו הרבה מעבודת השדה החד גונית המכאיבה. אחרי הכל, לא הייתה לו את אותה הסיבולת שיש לחבריו ההליוסים.
לפתע הם שמעו את קול הצהלה של בג'י הצועק בהתלהבות קריאה עתיקת יומין ומוזרה ביותר.
"ווואייצ'יקיביני ניקי וואאאהההה !"
היתה זו אותה הקריאה בה השתמשו המון בוייז- נערי הירח, שפעלו בלילות ועזרו לאסוף ולטפל באנטילופות הענקיות הראשונות שגודלו בארץ 7.
מיד לאחר הקריאה, נפרצה דלת המוסך שבקצה השדה לצדדים באלימות. כרכרה מלאת סכינים שהיו קבועים בצידי גלגליה החלה מקרטעת ברעש אימים ושועטת קדימה מתוך המבנה. היא העיפה חצץ רב לאויר וענן גדול של אבק עלה מאחוריה. הכרכרה שעטה בפראות לעבר שדה החיטה וברגע שהיא פגעה בקו הייבול, עשרות רבות של שיבולים קצורות החלו לנתר לאויר מצידיה. בג'י שישב בראש הכרכרה הצליח בקושי רב לנתק אחת מארבע ידיו מן המושכות בכדי לנופף אליהם לשלום.
"תסתכלו על זה- אני לא מאמין" קרא מו, תוך שהוא מצביע על הגלגל הקדמי של הכרכרה הדוהרת. נימי ומלנסי אימצו את עיניהם לעבר הגלגל הקידמי של הכרכרה ונדהמו שניהם לגלות כי לא היה זה גלגל כלל- היתה זו קורונה ! .
היא התגלגלה במהירות מדהימה קדימה תוך שהיא אוחזת כבדרך טבע את הציר הקדמי של הכרכרה בין רגליה ובטנה, ומעבירה במהירות הברק ללא הפסקה את מרכז הכובד של גופה, מן המרכז ואל הראש בהתאם לסיבוב הגלגל. נקבוביות שמן פעלו בבטנה ושימנו את נקודת הנגיעה של הציר בגוף. האבולוציה של הזירדנזאקית התאימה את היצור הזה להיהפך לגלגל משומן המניע את עצמו. נימי ומו רצו וקיפצו אחריהם בקריאות התלהבות. שניהם הצליחו להתלות על אחורי העגלה, לטפס, ולשבת לצידו של בג'י בראש הכרכרה. מלנסי חייכה ונשמה לרווחה. נראה היה, שכך, העבודה הולכת להיגמר הרבה יותר מהר.
"כל הכבוד בג'י," אמר נימי."ואני חשבתי שאתה מתבטל, או משחק גורצ'י-פן כל הזמן הזה במוסך"
"באמת איך לא סיפרת לנו על המקצרה הזאת עד עכשיו ?" שאל מו בעודו נוגס בחצי כיכר לחם, שמצא בתוך סל שנפל מן הכרכרה.
"רצינו שזו תהיה הפתעה" אמרה קורונה. היא עצרה את גילגוליה אט אט. אז התמתחה, נעמדה על רגליה וחייכה לעברו."לא קינאת בי שאני מבלה את כל זמני בחברת בג'י? נכון מומו" היא צחקה וקרצה לו.
"אני לא מקנא באף אחד שצריך לבלות כל הרבה זמן בחברת בג'י" גיכך מוג'ק, וקפץ מן הכרכרה לקרקע, מתחמק מסטירה שכיוון הבירדג לעבר עורפו.
"תהנה מכיכר הלחם שבפיך" נופף הבירדג את אצבעו לעומתו. פרצוף כועס עיטר את פניו."זהו כיכר הלחם האחרונה שאתה מקבל ממני השנה"
בשנה וחצי האחרונות למד בג'יאן לנסות ולשמור על כבודו מאת העקיצות של חבריו בנוגע לנושאי השיחה המרתקים בהם הרצה. בג'יאן ידע כי הוא יותר משכיל ומלומד מחבריו. עם זאת הוא הבין כי הרצאותיו גורמות פעמים רבות לחבריו להרדם אפילו במצב של עמידה, ולכן אמנם החליט לצמצם בהן. אולם מוג'ק עבר כעת את גבול הטעם הטוב לדעתו.
"שמנדריק, אם לא הייתי מעביר לך את ההרצאה על תיעול זרמי אויר כימו-אלקטריים- לא היית מצליח לבנות את מערכת הקירור בחדר והיית ממשיך למות מחום ולא להרדם בלילות"
"תסלח לי. תסלח לי..." חייך אליו מו מבין השיבולים."אתה הוא אל המזגנים והמאווררים" הוא כרע ארצה על ברכיו והחל להשתחוות ולהזדקף לסירוגין."כולם... , הללו את אל המזגנים ומערכות האוורור, והביאו לו קוביות קרח ומקפא כמנחה"
"ארררר...." רתח בג'יאן והצליף במושכות בכדי להתרחק מן היצור הקרח והמעצבן.
קורונה הביטה לעברו בחיוך אוחזת את בטנה מבעוד מועד לפני שתתפוצץ מצחוק."אני פה בג'יאן - במי אתה מצליף ?"
נימי פרץ בצהלה של צחוק ונפל מגב הכרכרה אל האדמה.
"אני לא סוחב אותו למרפאה" הצביע עליו מוג'ק, והתפקע אף הוא מצחוק, למראה ההליוס המרוח על האדמה.

לבסוף, לאחר שש שעות בהן המשיכו לקצור את השדה, בני החבורה התיישבו כולם בבקתה המרכזית שבכפר הקטן. הבקתה הוסבה לתפקד בתור חדר האוכל המשותף. היתה זו בקתה פשוטה ביותר שהם הקימו במו ידיהם מגזעים וענפים של עצי קריסטל יפיפיים, ועורות פילי-שפנים(X) שכיסו את הגג. בג'י הביט מהחלון בגאווה לעבר ערימות החיטה הקצורות שהונחו בסמוך לאסם.
מלנסי הגישה להם בשר פילשפן בנוסח הליוסי חריף-מתוק. רוטב של פירות יער מתוקים עם חתיכות פרי מבושלות, כיסה את מנות הבשר שנחטפו במהירות מן המגש של מלנסי.
ההליוסית רצה כל העת אל המטבח בכדי להביא עוד תפוחי אדמה, סלטים, סטייקים, חומוס, פיתות, אורז, עוף, ועוד מיני מאכלים. נימי שגמר את מנת הבשר שלו בבזק, הגניב את זנבו מתחת לשולחן ותפס נתח גדול של בשר מתוך צלחתו של בג'י. הוא ניסה לסלק משם מבלי משים את נתח הבשר מתחת לשולחן, אולם למזלו הרע, בג'יאן היה עירני מתמיד היום.
הבירדג דרך בחוזקה על זנבו של ההליוס הרעב.

(X) פילי-שפנים הם יצורים גדולי מימדים שקופצים לגובה כמו שפנים, התנהגות זו מסכנת מאד את הולכי הקרקע, אך זוהי גם דרך טובה לאתר אותם בג'ונגל ולקלוע בהם חיצים.

נימי פלט אנקת כאב, אך במקביל הצליח לגנוב בידו כרע עוף נכבד מתוך צלחתו של מו, שישב כשמבט מהורהר וטפשי למדי נסוך על פניו. קורונה שישבה לצידו של מו הבחינה מיד בידו המהירה של ההליוס ופנתה אל מו בנפנוף ידיה מול עיניו."אתה לא כל כך עירני היום מו? כרגע נימי סילק לך חצי מנה ואתה ממשיך לבהות במרק"
"אהה ? מה. כן, אני פשוט חושב על משלחת הציד. הם כבר היו צריכים לחזור עד עכשיו לכפר. מעניין למה הם מתעכבים".
"הם בטח מצאו עוד ג'ירנאכסים, ומנסים לצוד אותם" אמר דוג'ר."מונטי, המשוגע הזה, מנסה לשבור את השיא של איסוף זנבות ג'ירנאכסים ממינים שונים לבקתתו".
"שמעתי על יצורים שאוספים שיניים שלהם. אבל זה כבר מוגזם," החמיצה קורונה את פניה."הריח המסריח ממחסן הזנבות שלו מגיע לכל מקום בכפר".
"את צודקת," אמר בג'י בגבות מכווצות."צריך לערוך הצבעה בנושא, ולהגיד לו כולם ביחד, שאי אפשר לסבול את הזוהמה והסרחון הזה בכפר שלנו.
"ואם הוא כבר רוצה לעשות אוספים של חלקי ג'ירנאכסים." נכנסה מלנסי לחדר ואמרה."שיעשה את זה בבקתה מרוחקת מהכפר בתוך היער. ומצידי שיאכלו אותו הפילי-שפנים שם".
"הם צמחוניים מלנסי" אמר בג'י בעייפות.
"אז שימעכו אותו ברגליים" היא פסקה, הפנתה את ראשה בהתרסה, ונגסה מנתח הבשר שבידה נגיסה עצבנית. כשהיתה עצבנית היא נופפה מבלי משים את זנבה מצד לצד, ומוג'ק ונימי שישבו לידה היו מוכרחים לנסות ולהתחמק לצדדים בכדי לא לקבל הצלפה ברגליהם או בעיניהם. הם הכירו את מצבי הרוח שלה וזה דווקא מאד הצחיק אותם, ובכל פעם שהיא היתה מעוצבנת ומנפנפת בזנבה בלא משים, הם היו מתחילים לגרגר בגרונם בקול עבה כאריות, וכשהזנב הצליף, הם היו נעמדים על גפיהם האחוריות, מנפנפים בכפם ומתנהגים כאריות קרקס מוכים ויללניים שהצליפו בהם בשוט.
"די כבר, תפסיקו עם זה. אתם מעצבנים אותי עוד יותר" היא הסתובבה וגערה בהם. הם הגנו על ראשיהם בידיהם ויללו בשנית. אז פרצו בצחוק מתגלגל, מחזיקים את בטנם וממשיכים להגן על פניהם מפני הצלפות זנבה .

בבוקר יום המחרת, זריחת השמש הגדולה הפכה את האופק הסגול לבוהק כתום ורדרד מדהים ביופיו. מוג'יק ישב על גג בקתתו, מביט אל עבר הזריחה, אל הים הזהוב המנצנץ באופק, ואל שני גלשני האויר שריחפו מעל הצוק במרחק. הוא נזכר אט אט, כיצד חזה בפעם הראשונה ביופייה של גרייס ננובה. כיצד שיערה הכסוף התנופף ברוח כאשר ניווטה את מגן הטיסה שלה בתנועה חתולית, וכיצד הצילה באותו יום את חייו מן הג'ירנאכס הסכיני הענק. הוא התאהב בה באותו יום, בחלקיק השניה בה ראה את פניה בפעם הראשונה. כעת ניסה להיזכר בשנה האחרונה אותה העביר ביחד עם כל חבריו לכפר. הוא נזכר כיצד הקימו ביחד את הבקתה הראשונה בכפר, כיצד צדו ביחד את פילי השפנים הראשונים, וכיצד יצאו למסעות הראשונים בכדי למגר את האיום הג'ירנאכסי מאת אזור היערות הקרובים לכפר. הוא נזכר בלילות הירחים המלאים בהם ישבו בני החבורה מסביב למדורה וסיפרו בדיחות ומעשיות אחד לשני. כולם היו יחד בסיפור הזה, ולמזלם ידעו להיות חכמים מספיק בכדי שזו תהיה להם תקופה חסרת סבל ואפילו מהנה ביותר. הוא היה מוכרח להודות בכך שהיה נינוח בהרבה מבעבר. הכאבים שחש בגופו בעבר שכחו, והתחרות הבלתי פוסקת שעייפה אותו כל כך בחיי היום יום בעבר, כמעט ולא הייתה קיימת בין בני הכפר. התחרות הפכה להישרדות כנגד הטבע. העזרה לחלש היתה הכרחית משום שמספר היצורים החיים בכפר היה קריטי להשרדותו. מוג'ק הרגיש כפי שקרה לו פעמים אין ספור כאילו הוא בן שלושת אלפים שנה. הוא הביט לימינו ולשמאלו ומצא יופי מרגש ביערות, בהרים, במישורים הירוקים, ובים הגדול. ניצנוצם המשתנה של מליוני אורות קטנים ששיקפו את פני השמש בפני הים הגלי, הדהימו אותו ביופיים. הוא התעצבן מאד כשחשב על כך שמחשבה כלשהי לא תיתן לו להנות מנוף מדהים זה ממנו רצה להנות- אם אפשר, לאורך כל שעות היום. האמת היא, שהוא תמיד הרגיש שיכל להצליח הרבה יותר לאורך כל חייו. בבית הספר, בחברה, בצבא, בעבודה. אמנם לפני אלפי שנים טייסי קרב נחשבו לאנשי כבוד ורק הטובים ביותר והפיקחיים מכולם נהפכו לטייסים. אולם במאה הזאת, טייסי הקרב של חלליות קטנות, היו בדרגה אחת בלבד מעל לחיילים פשוטים. מו מעולם לא הסתדר יותר מידי עם סמכויות שישבו בדרגים מעליו ולכן לא הצליח להגיע רחוק בצבא כפי שרצה להגיע. הוא לא ידע כיצד להשפיע לטובתו על הסגלים העליונים ביחידתו, כפי שעשו זאת שאר הקצינים בדרגו.
למרות שידע טוב מאד את כוחם של אנשים ויצורים לעשות כמעט כל מעשה בר השפעה בעולם שמסביבם, הוא עדיין שנא את רעיון השליטה ביצורים אחרים? הוא לא ידע בדיוק מדוע. אך האמין כי זו הייתה המגרעה שלו. מוג'ק הגיע מכוכב 'זמשסיו 4' ביבשת פו שבעיר פלובו, מאזור עני יחסית של העיר. לא היו לו חברים רבים כשגדל, והוא תמיד חלם על עולם יפה יותר ובילה את מרבית זמנו במתקני הסימולציה הביתיים וספרי ההולוזיה שהראו לו מקומות רחוקים בחלל. חלקם היו קיימים וחלקם היו דמיוניים. הוא למד טוב את השפה המדוברת, משום שתמיד הרגיש שלא בנוח, ולא שייך בעולמו שלו. כנראה ידע בתוך תוכו, כי לא יוכל לחיות בכוכב 'זמשסיו 4' באושר. הוא חלם רבות על 'בירדגון'? כוכב הלכת הרביעי במערכת ZBU71- בו כל תושבי הכוכב האמינו בהקסגון הקדוש. ההקסגון הקדוש היתה דת שכל מטרתה היתה אושרם של היצורים שהאמינו בה. הדת שוכללה עם השנים ונעזרה רבות במחשבים רבים שחישבו כל העת כיצד לגרום לכל יצור על הכוכב להיות מאושר. 'האם המחשבים עדיין פועלים על בירדגון ?, האם האושר עדיין מתקיים שם ?'. על שאלות אלו לא ידע להשיב לעצמו. הוא לא האמין, אך עדיין קיווה, כי כך הוא הדבר. הוא החליט לבסוף להפסיק באופן מיידי את המחשבות המדכאות הללו, ולהנות מן הזריחה של השמש הגדולה מקרוב יותר.
הוא משך בחבל שהיה קשור לעמוד התומך שעל ראש הבקתה והחל לגלגל אותו ולאסוף אותו מעלה. לבסוף עלה בידו להרים לראש הבקתה חפץ מוארך, שהיה עשוי ממוטות סגסוגת קלה ובדים סולריים מיוחדים שחוברו יחדיו לצורת כנפי עטלף מוזרות וגדולות."איפה הבג'יאן הזה מוצא את הזמן לבנות את כל הדברים האלו ?" מלמל לעצמו מוג'ק.
הוא קיפל ונעל את קפיצי הפחתת לחץ עמוד השדרה של השריון שלו, וחיזק את הרתמות שקשרו אותו לפרי המצאותו של בג'יאן. אז, חיוך בוהק נסך על פניו כבמטה קסם. המחשבה על התעופה, מילאה את בטנו פרפרים . הוא כופף את ברכיו וניתר קדימה לאויר. אז נקש פעמיים את מגפי הסילון שנעל אחת בשנייה. שנייה לאחר מכן הוא טס באויר, כשזרם סילון זינק מתחתית מגפיו ודחף אותו בעוצמה קדימה לאויר. הוא כיוון עצמו לכיוון הים בעזרת כנפוני המגפיים שלו. לאחר 9 שניות של טיסה, כבר עבר את קו המים וידע כי הדלק שבתוך מגפיו הולך להיגמר. הוא ערך תמרון מסובך של האטת מהירות ושינוי זוית תעופה, ואז לחץ על כפתור מתכת בצידו של הגלשן.
מנגנון לחץ אויר פשוט למדי, פתח מעליו את קיפולי כנפי גלשן האויר הסולארי שלו. הגלשן נפתח בנקישה ומוג'ק הרגיש לשניה את הלחיצה החזקה של הרתמה, הסוחטת את האויר מתוך ריאותיו. הגלשן כמעת והתרסק על צד צוק הכורכר שהתנשא מעל הים מימינו. התמרון האחרון שלו היה רחוק מאד מלהיות מושלם, זאת ידע ... , אולם עם כל עבודות השדה לא היה לו ממש זמן להתאמן בהטסת הגלשן. שמח על כך שלא היה צריך להרטב (וגם שמח על כך שלא היה צריך להתרסק או לטבוע), ריחף לו מוג'ק מעל פני הים לעבר הצוק הדרומי.
מעל הצוק חיכו לו כבר חמישה גלשני אויר סולריים ברחיפה. הוא הצליח לזהות ממרחק רב את צעקותיו וצרחותיו של נימי שהיה רתום תחת הרתמה בגלשן של קורונה."את לא עושה מה שאני אומר לך בכלל ? הי? הלו? היי צוק אהההחח ? מה את עושה קורונה ?. תני לי לרדת מיד אני התחרטתי- אני לא מוכן ללמד אותך לטוס."
לאורך כל אותו הזמן שמע מו את קורונה מתפקעת מצחוק כשהיא פולטת קריאות הנאה מוקסמות, בעקבות הרגשת הטיסה המופלאה שמלאה את נפשה. היא כלל לא התייחסה לצעקות האימה של ההליוס הרתום תחתיה.
"אני רוצה לחיות הצילו" המשיך נימי בצעקותיו מעוררות הרחמים."חברה שלי תהרוג אותך אם יקרה לי משהו ? תני לי לרדת"
מוג'ק החליט לעודד את נימי בדרכו שלו."לא ידעתי שגם לגזע ההליוסי יש את המושג סיסי מתרומם בתרבות שלהם. עכשיו כשאני חושב על זה, אתה באמת תראה לא רע עם אודם, חזה מלאכותי, וחצאית מיני"
נימי הביט בזעם לעבר חברו לשעבר, וצעק."קודם תשיג לעצמך בחורה לפני שאתה קורא לאחרים מתרוממים חתיכת ראש ביצה פייגע'לך".
מוג'ק התעלם מדבריו והביט קדימה לעבר ארבעת גולשי האויר האחרים. היו אלו אישה, גמד, בגיאן, וארפרוטרודיסט- יצור מוזר ושרירי, בעל פרווה, קשקשים, מקור, שלוש עיניים, וסנפיר. הוא ריחף אל בין הגולשים והביט בשלושה החדשים שלא הכיר. על כנפי גלשנו של הגמד היו כתובות האותיות 'קורחוליו'. הוא דאה בסיבוב והבחין בכך שעל סוליותיו הנוגעות אחת בשניה היו כתובות האותיות 'האדיר'. על גלשנו של הארפרוטרודיסט היה כתוב שמו באותיות זועמות- 'ולזניק'. מוג'ק נדהם מכך שלא הבחין ברגליה המחוטבות ועיניה הירוקות והנוצצות של האשה שעל גלשן האויר שלה היתה מצויירת גולגולת שחורה של חיה טורפת כלשהי- די מפחידה, אותה מוג'ק לא יכל לזהות. מתחת לגולגולת היה רשום באותיות צהובות זורחות השם- 'לינה'. עיניו של מוג'ק כמעט ויצאו מחוריהן למראה הנערה מעוררת היצרים שריחפה באויר למולו, אך גלשן האויר של הגמד עליו היה רשום 'קורחוליו' חלף מולו ביעף מסובך של שתי שמיניות עם בורג, שחסמו את מבטו. נשימתו של מוג'ק כמעט נעתקה מפיו כשראה ששני גלשני האויר האחרים, ביצעו את אותו תעלול במקביל, במאונך, וברווח של מטר אחד מהשני, כך שהם עברו אחד בתוך מסלול הלולאה של השני. בסוף התעלול המסובך, הגמד השמיע קריאות נצחון צוהלות לעבר הנערה ירוקת העיניים והארפרוטרודיסט."כן נערים על זה בדיוק אני מדבר . בחיי בורטיקוס, עשיתם את זה מושלם"
ירוקת העיניים חייכה חיוך קורן וצעקה לעברו,"אתה חושב שזה משהו ?. חכה ותראה את התמרונים של הוואלפורים? הם ישגעו אותך לגמרי".
'הוואלפורים ? ' התפלא מוג'ק."הרי הוואלפורים היו היצורים המכונפים בעלי הקבוצה המנצחת במשחק כדור כנף בכוכב מלפני שלוש שנים. לא יתכן שמאז יום הטבע (כך קראו חלק מן היצורים ליום שבו נפלה הטכנולוגיה), מישהו ממשיך לשחק במשחק הזה... . הרי אם מישהו ישבור יד או רגל, כרטיס הביטוח הרפואי לא יוכל לעזור לו הרבה משתי סיבות קריטיות: ראשית- לא היה לאף אחד קורא כרטיסים אלקטרוניים כי כל הבנקים האלקטרוניים שווקו חיים ממילא. ושנית- מכשירי הריפוי הפיזי הרב גזעיים הפסיקו לעבוד גם הם. מוג'ק ריחף בחצי מעגל מעל ירוקת העיניים שהמשיכה לפטפט עם קורחיליו הגדול.
"אני שמחה שמצאת את הפתרון הפשוט הזה לכדור כנף? אני רק מקווה שאין במים האלו כרישי-דובים"
קורחוליו קרא אליה בצהלה,"אל תדאגי, במים האלה יש רק דגיגי עכבר וסרטני עטלף. העיקר שהמים בולמים את הנפילה ומונעים פציעות".
כנפי הגלשן של ירוקת העיניים רעדו בחלחלה,"אני חושבת שאני כבר מעדיפה את דובי הכריש על פני המגעילים האלו".
בג'יאן נזכר כי חלק מן היצורים שהוזכרו בשיחה הזו, הונדסו גנטית ע"י מדענים מטורפים לפני אלפי שנים. הוא התחיל לשאול את עצמו שמא היצורים האלו לא אוהבים כלל את הצורה בה הינדסו אותם. '-לפחות היום אף מחשב לא עובד יותר- ולכן לא ינסו עוד להריץ תוכנות אבולוציה סופר-תבונתיות שהיכולות שלהן עדיין מאד מוטלות בספק לעומת האבולוציה עצמה' חשב לעצמו הבירדג.
"לא ידעתי שיש עוד יצורים שמשחקים כדור כנף" ,קרא לעברם מוג'ק וטס במקביל לירוקת העיניים.
"הכנפיים האלו עדיין עובדות - אז אנחנו משחקים" היא צעקה אליו בחזרה.
"אתם מחפשים יצורים שיצטרפו לקבוצה ?" שאל בג'יאן.
"אתה חושב שיש לך מה שצריך ?" היא הרימה את גבותיה והחלה לבחון את שליטתו בגלשן בעיניה.
"שיחקתי לפני כמה שנים. את צריכה לראות את בעיטת הלולאה שלי."
קורחוליו הגמד, נופף וקרא לבחורה."הם רוצים לשחק- או מה ?"
בגי'אן הביט לעבר נימי וקורונה וצעק אליהם."רוצים לשחק כדור כנף ?"
קורונה שהבחינה בשיחה המתנהלת כבר מלפני דקה, שינתה את כיוון תעופתה, נופפה בידה וצעקה."בטח, תחשיב אותי בכוחות, אני רק מורידה פה מטען עודף."
נימי שהבין כי הכוונה הייתה אליו, טפח לקורונה על רגלה."כן, כן, יופי, תורידי אותי לאט ובזהירות על החוף- איפה שהחול רך במיוחד, בסדר"
קורונה חייכה לעברו חיוך ממזרי."יש לי תפקיד אחר בשבילך, נימוש" היא שחררה במהירות את 3 החגורות שחיברו את נימי אליה והוא נפל בזעקות שבר לים שמתחתיו.
"למה?" הוא הספיק לזעוק לפני שהוטח למים ב 'ספלאש' גדול.
קורונה רתמה את החגורות לגופה, חיכתה לראות את ראשו מציץ מן המים, וצעקה לעברו."נימי, זה ממש חמוד מצידך להתנדב להרים את השערים. אתה רק צריך למשוך בידית של המצופים האדומים."
נימי שכשך במים בפראות ושאף שאיפות גדולות כאילו הלך לטבוע."שיקח אותך האביס-גלקס , המים האילו קפואים."
הוא אגרף את ידיו הימניות וניפנף בהן בכעס בזמן שזנבו הצליף במים בעצבנות. כל גופו רעד מקור.
בג'יאן נסק מעל ראשו וצעק אליו."תהיה נחמד ותעלה את השערים, אני אזמין אותך לארוחה חמה אחרי המשחק."
"שמעת קורונה" צעק נימי."אני עושה את זה בשביל בג'י ולא בשבילך."
הארפטרוטרודיסט התקרב בתעופה אל קורחוליו הגדול וצעק אליו בקול דק וחרחרני שהיה אופייני לבני גזעו,"לשלושת המסכנים האלו אין סיכוי כנגדינו, בואו ונעשה איזון כוחות".
מוג'ק ריחף לידו וענה"לא. זה בסדר, ראיתי שאתם טובים אבל נשחק רק משחק חימום- בסדר ?"
הארפטרוטרודיסט נענע את ראשו לאות הבעה כי האמין שאין להם כלל סיכוי כנגדם."טוב, זאת ההלוויה שלכם. קח ת'כדור- לפחות אתם תהיו בהתקפה ראשונים" הוא השתמש בסנפיר שלו בכדי לבעוט את הכדור שהיה בידו לעבר מוג'ק.
מוג'ק תפס את הכדור בידו והתבונן לשניה בצבעיו הכספיים שהשתנו מגווני ירוק לוורוד. הוא ידע כי כדורי האנטי גרבטון פסקו לעבוד לפני כשנה, ולכן היה צריך להסתפק בכדור פורח קטן- הליומי-מימני, עם פיוניות צמחיות מהונדסות גנטית מייצבות גובה, וקולטני שמש טבעיים. או בקיצור- 'כדורחף'.
כדור זה בדומה לכדור האנטי גרביטון ריחף כל העת בגובה של עשרה מטרים מעל פני הים, עד שקיבל בעיטה, או שרוח חזקה דחפה אותו. ההבדל העיקרי בינו לבין כדור האנטי גרביטון, היה שהכדורחף היה יותר קפיצי- דבר שהקשה על השחקנים את תפיסתו. בינתיים, נימי, כשהוא רועד מקור ומקלל- שחה לעבר המצוף הראשון ומשך בידית האדומה שבצידו. מיכל הליום דחוס הזרים גז הליום במהירות לתוך בלון צהוב, בצורת שער מסגרת מלבני, שהיה מקופל עד אז בתוך ארון קטן בתוך המצוף. שלושה חבלים דקים מאת שלושה מצופים קטנים יותר מצידיו, ייצבו את השער בגובה של עשרה מטרים באויר. פיוניות צמחיות מהונדסיות גנטית דומות לאלו של הכדורחף ייצבו את השער באויר. מוג'ק מסר לקורונה כמה מסירות אימון, עד שהיא באמת הצליחה לפגוע בכדור עם זנבה פעם אחת. בג'יאן היה די חסר סבלנות כלפי קורונה שלא שחקה מעולם חוץ מבסימולטורים.
הוא צעק לעברה."יאללה קורונה, את תטוסי במעגלים מסביב לשער ואם מישהו בועט לשער, פשוט תכווני את המסלולים של הגלשן שלך ושל הכדור כך שיפגשו ושהכדור לא יכנס לשער? בסדר ?".
"אני יכולה להיות בהתקפה ?" שאלה קורונה בקול מחאה.
"לאט לאט" הרגיע אותה בג'יאן."אם את רוצה לדעת לשחק, את צריכה עוד הרבה אימון? בינתיים תנסי רק לפגוע בכדור, זה הבסיס." קורונה הזעיפה פניה והוציאה לו לשון. בג'יאן פנה לקורחוליו וחבריו וצעק."יאללה, יש משחק ?"
קורחוליו הפסיק לטוס במעגלים ולדבר עם הארפטרידיסט על האליפות של שנת 72, וצעק אליו חזרה"יאללה, ייבשתם אותנו".
בג'יאן יצא מגבולות המגרש המימי שבין שני השערים ועשה פרסה באויר מעל לשער. אז הוא שלח מבט לעבר קורונה לראות אם היא באמת שומרת על השער. רק לאחר מספר שניות גילה אותה דואה גבוה יחסית מעל השער בסיבובים. 'יותר טוב מכלום, אני משער' חשב לעצמו, וזרק את הכדור לכיוון מסלול תעופתו של מוג'ק.
מוג'ק דאה לו אל הכדור באיטיות וחיכה שבג'יאן יגיע לאמצע המגרש. אז הוא בעט את הכדור באלכסון חזרה למסלול התעופה של בג'יאן אשר שמח לראות את הארפרוטרודיסט מתקרב אליו בכדי לגנוב ממנו את הכדור. בג'י אהב להשוויץ בגלגולי הכנף המתוזמנים באופן מדוייק שלו. הוא התגלגל באויר, ובעט את הכדור בעזרת הכנף באלכסון ימיני כלפי מטה. לאחר מכן התחמק באופן מדוייק מאת דאונו של הארפרוטרודיסט. מוג'ק הכיר את המשחק טוב למדי והגיע למקום הנכון בזמן הנכון בכדי לבעוט את הכדור אל השער. אולם הוא לא היה מורגל לכדורים קפיציים במידה שכזו, והכדור ניתר לו בזוית של 90 מעלות לגובה של חמישה עשר מטרים היישר מעל השער.
"אופס" הוא קרא, והסתכל למעלה מסונוור מקרני השמש. בג'יאן הביט לאחור בכדי לראות אם קורונה מועילה בטובה לשמור על השער שלהם, אולם הוא לא ראה אותה בשום מקום.
'יופי, איפה היא ?' הוא חשב. 'אנחנו הולכים לקבל גול על הדקה הראשונה של המשחק בגללה '
קורחוליו וירוקת העיניים שדאו בקרבת השער, גם הם חיפשו אותה למעלה בשמיים, וגם הם הסתנוורו מקרני השמש. ולזניק שדאה במעגל עולה לכיוון הכדור, הבחין לפתע בגלשן אויר תכול, הטס מטה במהירות בזוית של 60 מעלות בחיפוי השמש ומקדים אותו אל הכדור. הרוכב היכה בכדור בעוצמה בעזרת זנבו לכיוון השער. הכדור טס במהירות והתחכך בידו של קורחוליו כשעבר בבזק מימינו ודרך השער.
קורחוליו פער את פיו מכשהבין שהיה זה נצחון מהיר מדי. קורונה טסה בפרסה מעל השער עם הגלשן התכול שלה, ורוננה בקריאות נצחון.
היא הפחיתה את מהירות טיסתה ודאתה מטה אל המגרש. היא חייכה חיוך מלא הנאה כשגילתה את בג'יאן, מוג'ק, ולזניק, לינה, וקורחוליו הגדול- כולם דואים באויר פעורי פה .
"למדתי את הטריק הזה מהסימולטור" היא צחקה."ראית בג'יאן ? הצלחתי לפגוע בכדור."
היא המשיכה לצחקק לה וטסה בכדי להעניק למוג'ק היי פייב כנף.
"לא יכול להיות שהיא לא שיחקה אף פעם." קרא קורחוליו.
"מזל של מתחילים אני מנחשת" קראה לעברו ירוקת העיניים.
"או פשוט, יותר מדי שעות מול הסימולטור" אמרה קורונה בהרמת ידיים.
"אני רואה שהסימולטורים האלו לא רעים" אמר בג'יאן והרים את שתי גבותיו.
הארפרוטרודיסט תפס את הכדור בינתיים ומסר אותו לעבר ירוקת העיניים."קדימה, היה לכם מזל עד עכשיו, אבל עוד לא ראיתם כלום" הוא אמר בקול חרחני דק."קורחוליו, 5E , בסדר ?" הוא קרא לגמד.
הגמד גירד בראשו."5E זה מצויין. שמעת את זה לינה ?"
ירוקת העיניים נופפה בידה לאישור ואמרה."מתי שאתם מוכנים."
שלושת הדאונים ערכו סיבוב מסביב לשער במבנה של משולש ויצאו לכיוון המגרש.
"הם טסים במבנה" אמר בג'יאן."נראה שהם התאמנו על זה די הרבה"
"תסתכל על זה" אמרה קורונה."הם נראים ממש מקצועיים".
צורת המשולש ההפוך החלה להסתובב עם כיוון השעון בצורת בורג המורכב משלושה דאונים. ביניהם קיפץ כדור נוצץ שניתר פעם על כנף, פעם על רגל, ופעם על זנב.
"הגנה" קרא מוג'ק, וטס לכיוון השער.
בג'יאן וקורונה עקבו אחריו והחלו לטוס לקרבת השער. מוג'ק ראה את צורת ההתקפה הזו בעבר והחליט לטוס לתוך הבורג המסתובב בנסיון לשבור את המבנה. ברגע שהוא התקרב אל ראש הבורג, הבורג נשבר לשלושה כיוונים שונים והכדור הועף רחוק לפינה של המגרש. לינה טסה לכיוון הכדור ומוג'ק פנה בעקבותיה בכדי לנסות ולגנוב לה את הכדור. בינתיים בג'י וקורונה החלו להסתובב מסביב לשער בהגנה צפופה. אז קורחוליו הנמיך טוס היישר לכיוון השער, ולפני שפגע בגלשן של בג'יאן הוא שבר הצידה ולמעלה בחצי בורג. אינסטנקטיבית בג'יאן כיוון את הגלשן שלו בכדי להגן על החלק העליון של השער. אולם לינה הגיעה אל פינת המגרש ובעטה בחזקה את הכדור אל מתחת לשער. הארפטרוטרודיסט הגיע במהירות מכיוון שמאל ושבר הצידה ולמטה את כיוון תעופתו בחצי בורג מהיר לפני שפגע בקורונה. הכדור של לינה פגש אותו בדיוק מדהים בצד שמאל שמתחת לשער והוא בעט אותו בעצמה בעזרת תנופת חצי הבורג היישר לתוך השער מתחת לרגליה של קורונה. היה ברור כעת לחבורת הכפריים שאינם משתווים לחבורתו של קורחוליו האדיר.
"באמת מרשים" קרא בג'יאן והחל למחוא כפיים בהתלהבות.
"רואים? יש לכם עוד הרבה ללמוד", נהם הארפרוטרודיסט והתחיל לשיר קטע מתוך שיר אצטדיונים של כדור כנף בקולו הדק והשמח. קורחוליו ולינה טסו לצידו והחלו לשבח אחד את השני על הביצוע המצויין.
"באמת יפה" אמר מוג'ק בהתפעלות וקורונה הנהנה בהסכמה.
"לא ראיתי כאלו ביצועים אפילו בסימולטור בפטיש" היא אמרה.
"כנראה לא יזיק לך להמשיך לשחק קצת במציאות ולא בסימולטורים" חייך לעברה בג'יאן.
"באמת אין לי הרבה ברירה עכשיו" היא השיבה.
מוג'ק החל לצאת לכיוון הקבוצה השניה, בכדי להתכונן להתקפה הבאה. לפתע הבחין בקבוצת יצורים המתקדמת בריצה על החוף מכיוון צפון. הוא נופף לעבר קורחוליו וחבריו"אתם חושבים שתצליחו לעשות את הטריק הזה עוד פעם ?. אני חושב שהאוהדים המסכנים שלכם פספסו את זה" הוא הצביע לעבר קבוצת היצורים שהעלתה ענן אבק קטן תוך כדי ריצתה.
קורחוליו וחבריו הביטו לאותו הכיוון. הארפרוטרודיסט החליט לבדוק את הנושא יותר מקרוב וטס לכיוון היצורים.
"לנו יש רק ארבעה אוהדים והם לא מכירים את המגרש הזה" אמר קורחוליו בפליאה.
לינה כיווצה את עיניה והביטה לעבר ענן האבק."אין לי מושג מי היצורים האלו. תגידו- הם רצים לכיוון שלנו ?"
"אוגליטרים (X)" שאג הארפרוטרודיסט מכיוון החוף."והם רודפים אחרי בת אדם ורודת שיער"
"זה לא נשמע טוב," אמר מוג'ק."אתה בטוח שאלו הם אוגליטרים ?"
הארפרוטרודיסט הגיע אליהם ומוג'ק יכל לגלות מבט של אימה טהורה בעיניו.
"אני יודע" אמר הרפרוטרודיסט."מעולם לא היו אוגליטרים בבופו, אבל תהיה בטוח שעכשיו יש" הוא צעק וקולו הדק הגיע עד לאזניהם של קורונה ובג'יאן בחלקו השני של המגרש.
"אני ארים את האשה לאויר" קרא קורחוליו."אתם תלכו להזעיק את יצורי הכפר שלכם ותביאו נשקים".
"אני אעזור לקורחוליו להוציא משם את האישה" אמר הארפרוטרודיסט.

(X) האוגליטרים היו יצורים בעלי לסתות תנין, רגלי נמר ארוכות, וזרועות תמנון חדות. הג'ירנאכסים השתמשו בהם כבכלבי צייד נאמנים.

"לי יש אקדח אויר בחגורה" קראה לינה."אני אחפה עליכם מלמעלה"
"בסדר, מהר, תעשו את זה" קרא מוג'ק, ופנה אל בג'יאן וקורונה שדאו במהירות לכיוונם.
בג'י הקדימו בדיבור מהיר"שמענו הכל . החלטנו שקורונה- תטוס לכפר להביא את מונטי ונימי עם כמה שיותר נשקים ויצורים. ואני ואתה- ננסה להסיח את דעתם של האוגליטרים."
מהלך הארועים הבאים היה מהיר במיוחד. לינה הגיעה בטיסה, אל האשה שרצה במהירות והחלה לטפס על דיונות החול שעל יד חוף הים. כשלושים אוגליטרים דהרו אחריה. עשר הזרועות התמנוניות שעל גבם התנופפו להן בטירוף מעל גבם. אוגליטר גיהנום ירקרק דהר במהירות בצמוד לגבה של האשה. הוא פער את לסתותיו, ואיים לסגור אותן בבזק על אחת מרגלי הקורבן. לינה כיוונה את אקדח האויר התלת קני שלה וירתה בו יריה של שלושה קליעים לחלל פיו. האוגליטר שאג מכאב העקיצה החדה בחיכו, מעד בדהירתו, והתגלגל על החול, כשהוא מעיף חול לאויר בגלגוליו, ומפיל את האוגליטר החום שרץ מאחוריו אל הקרקע. קורחוליו סימן לולזניק שהם צריכים לעשות פרסה מעל עדר האוגליטרים, בכדי לתפוס את בת האדם עם כיוון ריצתה. מיד לאחר ששני אלו עברו מעל העדר, בג'יאן ומוג'ק צללו במהירות לכיוון שני האוגליטרים שהתקרבו אל בת האדם. ניכר בה שהיא משתמשת בשארית כוחותיה בכדי להמשיך ולרוץ. מוג'ק הטיח בחוזקה את אחד ממגני הכתף שלו בפניו של האוגליטר הראשון שדהר בתוך העדר. האוגליטר שאג בטירוף והאט את ריצתו. בג'יאן זרק בקשת את הבולה הארוך שהיה תלוי תמיד בחגורתו. הבולה נכרך סביב כמה זרועות תמנוניות של אחד האוגליטרים וסביב שתי רגליו של אחר. האחד נפל עם פניו לתוך החול, ואילו השני האט את ריצתו כשהוא מושך אחריו את האוגליטר המתפרע.
'עכשיו זה בידיו של קורחוליו וחבריו' חשב לעצמו בג'יאן וטס לכיוון הים, שולח מבט אל הארפרוטרודיסט ואל קורחוליו מאחוריו.
שני אילו החליטו לבסוף לשלב כנפיים ולתפוס ביחד את ורודת השיער בכתפיה. הם הצמידו כנף לכנף בעזרת זיזי נעילת הכנפיים המיוחדים ששימשו להתקפות מבנה בכדורחף. לאחר מכן הנמיכו טוס, תפסו את הנערה בידיה, ונסקו עימה לאוויר.
הנערה צרחה בפחד, אך נרגעה לגלות כי אחד מהיצורים שתפסו אותה היה בן אדם.
קורחוליו וולזניק ניתקו את המבנה המסוכן וקורחוליו החל לכרוך את חגורת הבטן הרזרבית שלו סביב בטנה של ורודת השיער. זו האחרונה, חייכה אליו בהבעת תודה. תחתיהם, אוגליטרים אחדים ניתרו לאוויר בנסיון לתפוס את רגלי האשה. חלקם ניסו ללכדה בין מלתעותיהם האימתניות, וחלקם שילחו את שש זרועות התמנון שלהם המצוידות בטפרים ענקיים לכיוון הגלשן של קורחוליו. קורחוליו החל לנסוק לאוויר לכיוון דרום. הרגשת הקלה החלה לקונן בליבו על כך שהסתלק הרחק מן היצורים המטורפים האלו.
לפתע, פרץ מתוך הים לאוויר מתז אדיר של מים בקוטר של שלושים מטרים ובגובה של חמישים מטרים. יצור אדיר, מעורר אימה, וצבעוני ביותר, נגלה אט אט תחת מפלי המים הגבוהים שהרים בגופו מתוך הים. חלקו העליון של היצור התנגש באחת בדאון של קורחוליו שנשא את ורודת השיער. כנף הדאון נשברה על גופו של היצור הענקי כאילו הייתה עשוייה מקיסמים. הגמד וורודת השיער פגעו בגוף היצור ונשטפו יחד עם מפלי המים הרועשים אל מרגלותיו.
בג'יאן חקר בעבר מאות אלפי זנים של יצורים בעולם, אך מעולם לא נתקל ביצור שכזה במסעותיו. הוא סקר בפה פעור את מבנה גופה האדיר של המפלצת, והבין שהחלק שראה היה רק חצי מגופה הענקי. הוא ניגב את מצחו בפחד. שאר הגוף נחבא מתחת למים . ליצור היו כשניים-עשר טלפיים ענקיות שהיו מחוברות לכל היקף גופו. שני איברים אליפטיים צמחו מתוך גבו, מתחתיתם פרצו סילונים שזהרו באש כתומה וירוקה. על גבו היו מפוזרים סכיני ענק בצבעי זהב. זרועות תמנון מסולסלות בצבע אדמדם הצליפו באויר סביבו לכל הכיוונים. ושני פיות מרובי שיניים דמויי גלילים בצבעי ברונזה ואדום, שעוטרו בקוצים וצבתות, הקציפו את המים בבועות רותחות ואדי מים רוחשים.
"מה לעזאזל הדבר הזה" קרא בג'יאן לעבר חבריו בתקווה שמי מהם ידע דבר מה על הייצור המפלצתי הענק.
נשימתו של מוג'ק נעתקה ממנו מכשהבחין אף הוא בענק המפלצתי.
לולנזיק קפצו שני הגביונים(X) על צווארו וסנפיריו התמתחו לאויר (סימן ברור לתדהמה מוחלטת אצל אפוטרודסטים).
לינה תקעה מבט באקדח האוויר שלה בחוסר סיפוק."אני אצטרך אקדח הרבה יותר גדול מזה" היא מלמלה לעצמה .
עמוק מתחת לפני המים, קורחוליו היה עד למחזה אפילו עוד יותר מדהים מן המפלצת הקולוסאלית.

(X) גביונים הם איברים יחודיים לארפרוטרודיסטים, שמשמשים להם כגבות, וכזוג ידיים נוסף במקביל.

המים רתחו סביבו וקצף לבן התערבל ביחד עם בועות רבות מעל לראשו. הסלע הענקי והקוצני שצמח וגדל מין המים, הלם בו בעוצמה אדירה וחתך את רגליו ובטנו חתכים צורבים ועמוקים.
הנערה ורודת השיער נחבלה קשה בראשה ואיבדה את הכרתה, אולם עדיין היתה קשורה לרתמת בטנו. הוא יכל להבחין באימה צרופה בסלע רב הסכינים נע במים לקראתו. אז, מתוך איבר דמוי גליל בבסיסו, הוא הבחין בסילון אש צהובה תת מימית שביעבבעה במים שתחתיו.
הוא החל לבעוט בטירוף בידיו ורגליו בכדי לצלול הרחק מאת איזור המים הרותחים. הוא סחב אחריו את ורודת השיער



נושא נכתב על ידי נשלח
  כוכב השחר הזועם- הספר המלא. (250 עמודים) אורי מני 06:44 22/07/2007
  המשך: פרקים שלישי ורביעי. אורי מני 06:45 22/07/2007
  המשך: פרקים חמישי ושישי. אורי מני 06:47 22/07/2007
  המשך: פרקים שביעי ושמיני. אורי מני 06:48 22/07/2007
  המשך: פרק תשיעי אחרון. אורי מני 06:49 22/07/2007
  Re: המשך: פרק תשיעי אחרון. נתי 01:27 30/12/2009


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.