בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
המשך: פרקים שלישי ורביעי.
נכתב ע''י: אורי מני (IP Logged)
תאריך: 06:45 22/07/2007

פרק שלישי
מחסן הנשק של דוג'ר- החלטה גורלית

"אתם חושבים שהוא נהרג ?" שאלה קורונה בדאגה, כשהיא מביטה לעבר דלת הפלדה האדירה שסגרה על המקלט האטומי.
"ר.. ר.. ראיתי את התקרה ? נופלת על הראש שלו" גמגם מו בעיניים דומעות. הוא סמך על כך שאף אחד לא יכול לראות את דמעותיו בשל החשיכה.
"טוב? עברה כבר רבע שעה, והחללית כבר נעצרה מזמן שם למעלה." אמר בג'יאן."כדאי שנפרוץ את הדלת, ונראה אם הוא עדיין בחיים".
"קחו אחד מרובי הלייזר שלי, איפהשהו שם בפינה" אמר הסבא.
"אה? אנחנו לא יכולים לראות כלום בחושך דוג'ר, יש אולי למישהו מצית ?" שאל מו בהיסוס, כי ידע שחבריו אינם מעשנים בדרך כלל.
"לא" אמר בג'י."אבל אני יכול להשתמש בראיית הסונאר שלי?. כסו לשנייה את האזניים, זה קול שלא נעים כל כך לשמוע".
הם כיסו את אזניהם והסבא כיבה את מכשיר השמיעה שלו. בג'י חיפש בחדר בראיית הסונאר שלו, חפצים בגודל של רובה לייזר.
הוא מישש כמה בולי עץ להסקה וגם כמה כריות סבתא ישנות. עד שמצא כלי נשק כלשהו מפלדה. במאה הזו, רוב כלי הנשק השתמשו בלייזר או בפלאזמה, ולכן בג'י נזקק לסוללה.
הוא"ראה" קוביית מתכת בגודל המתאים, ודחף אותה לתא המחסנית. לאחר מכן, הוא משך את ידית עוצמת הירי לעבר מידת פליטת האנרגיה המינימלית, וכיוון את הנשק לעבר גזיר עץ, שמישש כבר קודם לכן בחיפושיו.
קרן לייזר אדומה האירה את החדר, והדליקה אש בקצה גזיר העץ. לשמחתו, הרובה עבד .
בג'י הדליק בעזרת הרובה עוד מקלות, והושיט אותם לאחרים."הנה, יש לנו לפידים עכשיו"
היצורים נטלו את הלפידים ופנו לעבר הדלת.
"אין סיכוי שהיא תפתח ככה סתם, עם כל הלחץ של ההריסות מהצד השני" העירה קורונה.
"אני חושב שאת צודקת" אמר בג'י והתקדם לעבר הדלת.
"אין בעיה," אמר לאחר התבוננות מהירה בצירים."אני אמיס את הצירים בעזרת הלייזר, והדלת תיפול פנימה. מה אתם אומרים ?"
"מוסכם עלי" קרא מו, וזז שני צעדים אחורה.
האחרים עשו כמותו במהירות. בג'י הפעיל את הלייזר והמיס את הציר התחתון של הדלת. לאחר מכן, הוא ירה בציר העליון, והדלת נפלה פנימה יחד עם ערימה של עפר, טיח ושברי לבנים.
היה שם חשוך לגמרי, והם הבינו שהיציאה במדרגות נחסמה לגמרי בקומת הקרקע מעליהם.
"תביאו את הלפידים. יש פה משהו שנראה כמו קצה הזנב של נימי" אמרה קורונה וטיפסה על ערימת העפר במהירות.
הם החלו חופרים בחפזה בעזרת ידיהם ובעזרת קרשים שמצאו במחסן.
אט אט, התגלה גוש מתכתי גדול מתחת לערימה.
הם המשיכו לחפור עד שמוג'ק צעק"אני לא מאמין, אלה הפנים של נימי"

הם פנו להביט תחתיו, ואכן ראו את פניו של נימי ניבטות אליהם מתוך העפר עשויות מתכת מוצקה, ומחזירות אליהם את השתקפות אורות הלפידים.
"מה לעזעזל קורה פה ?" שאלה קורונה בפחד.
"איך יכולתי לשכוח" אמר פתאום בג'י בצרידות."למדתי על זה בשיעור ביולוגיה אוניברסלית?"
הוא כחכח בגרונו."יש להליוסים יכולת לשנות את מבנה רקמותיהם עד שיהיו עמידות ללחץ עצום. הדבר דורש אנרגיה אדירה, והם יכולים לההרג רק מהניסיון לעשות זאת. אבל ההליוס הזה פה, היה נהרג- אם הוא לא היה עושה זאת. אני צריך שתביאו לי מים"
הזקן פתח את כיס מעילו והוציא מתוכו בקבוק מים מינרליים."זה בסדר ?" הוא שאל.
"כן, זה מצוין, תודה." אמר בג'י.
הוא פתח את בקבוק המים ושפך את מחצית תוכנו על גבי פניו של נימי.
הם הביטו בציפיה במשך דקה, עד שנראו סדקים קטנים במתכת שעטפה את פני ההליוס.
לפתע, הפנים כולן זזו, וקליפות עבות של מתכת נשברו מעליהן.
נימי לקח שאיפה אדירה של אויר לריאותיו, ואחר השתעל כששביבי מתכת מנצנצים עפים החוצה מתוך פיו.
"זאת הפעם השניה היום, שאני כמעט נחנק למוות" הצליח להגיד בקושי, משום שמשקל העפר לחץ בחזקה על ריאותיו.

הם הצליחו לחלץ את כל גופו של נימי מערימת ההריסות, רק עשר דקות מאוחר יותר.
נימי הגדול והחזק נהייה יותר קטן, צנום ומסכן. נראה היה כאילו קומתו נמכה .
"מה תאמרו ? שרדתי את מבחן גוף הברזל . זה אומר, שאני הליוס אש עכשיו" אמר נימי בהתלהבות גדולה.
"מה זאת אומרת הליוס אש" שאלה קורונה בסקרנות.
"טוב?"השיב לה נימי,"הליוסי אש, הם מגיני המלכים. כאשר פורצת מלחמה, האמיצים מבני ההליוס מנסים להפוך את גופם לדמוי פלדה. אלו ששורדים נהיים מגיני המלכים, משום שגופם משתנה והפוטנציאל של כוחם ומיומנויותיהם גדל במידה מסוימת. ולכן הם נחשבים להליוסים מפותחים."
"עכשיו לא אוכל לטעון שאתה טיפוס ברברי ולא מפותח" אמרה קורונה וצחקה בכדי לעודדו.
הזקן הסתכל בנימי ושאל אותו בספקנות-"תשמע אני לא מכיר אותך בכלל ? אבל שם למעלה, ראיתי אותך, ונראית הרבה יותר מלא, וחסון . עכשיו אתה נראה ממש כמוני ? איש זקן, צנום וחלש. האם זה מה שנקרא אצלכם שיפור פוטנציאל הכוח והמיומנות ?"
"באופן מוזר, כן." השיב נימי."הגוף שלי יפצה עם הזמן על כל התאים שעברו שינוי, ובנוסף התאים שלי למדו כיצד להפוך את עצמם ליותר חזקים, גמישים ומותאמים ללחץ. המחקרים שלנו הראו גם שתאי המוח יכולים לקבל אפיקי התפתחות חדשים בעקבות הצלחה במבחן הברזל".
"אם כך, אני מאחל לעצמי גם מבחן ברזל שכזה, משום שלא נותרו לי, ממילא, עוד שנים רבות להתחזק ביקום הזה" השיב הזקן.
נימי חייך אליו חיוך עקום, ואמר"בשביל התפתחות כזאת קטנה, לא שווה לך בחיים לעבור את הכאבים שעברו עלי לפני חצי שעה."
"כל מה שהיה יכול לחזק אותי, או להאריך את חיי, הייתי מסתכן בו" השיב הזקן, כאילו היה הדבר, ברור מאליו ולא ניתן כלל לויכוח.
"סבא, על מה אתה מדבר בכלל," התרגז מו."אתה רק בן 220. יש לך עוד 30 עד 40 שנה לחיות ולהנות(X). אז תפסיק לחשוב על המוות ועל שטויות אחרות שבמילא לא יועילו לך. תהנה מהחיים עכשיו"

(X) בני האדם חיו בתקופה זו כ250 שנה עקב העיבודים הגנטיים הרבים שעברו.

" טוב, נכד נחמד שלי. אמנם אתה שיכור כלוט, אבל אולי אתה צודק. אני באמת צריך ללמוד להנות מן הזמן"
בג'י שם לב לכך כך כי הוא שכח לגמרי את מצב הביש בו נמצאו.
"טוב חברה, בואו נחזור למציאות לרגע . איך יוצאים מהמקום הארור הזה ?"
הזקן השיב לו כעבור כמה שניות."זהו מקלט אטומי, הדרך היחידה לצאת? היא הדרך בה נכנסנו"
"אם כך, נצטרך לפלס דרכינו דרך ההריסות" השיבה לו קורונה והחלה לטפס במעלה גרם ההריסות.
"הדבר השני שנצטרך לעשותו," המשיך הזקן."הוא לחפש כל ג'ירנאכסי ניצול שנוכל למצוא בסביבה".
שקט השתרר בין היצורים. כולם הביטו בזקן בשאלה.
"כן, כן," הוא המשיך."נסיון החיים והקרבות שלי, לימדו אותי משהו על הג'ירנאכסים ?רחם על חיו של אחד מהם, ובתמורה תגיע לגן עדן"
תמיהה נסכה על פניהם של האחרים בזמן שהם ניסו להבין את ההגיון שבמשפט האחרון.
"הבעייה היחידה, היא ? שכנראה תגיע לשם ? במהירות מסחררת" סיים הזקן את המשפט וצחק.
מוג'ק ונימי צחקו אחריו, אולם בג'יאן וקורונה רק חייכו חיוכים קטנים ומאולצים.
כמו כולם- גם הם שמעו את הסיפורים על אכזריותו הגדולה של העם הג'ירנאכסי.
"רגע אחד" קפץ בג'י."זוהי כלל לא האחריות שלנו, למה שדוקא אנחנו נחסל את כל הג'ירנאכסים בסביבה, ונסתכן בכך שנומת בעינויי תופת ביידי המפלצות האילו"
"תסתכל סביבך," השיב הזקן."זוהי חנות כלי הנשק הטובה ביותר בכל העיר. החנות עצמה נהרסה לגמרי ביחד עם מחסן הרובוטים הלוחמים- אבל כלי הנשק היקרים באמת נמצאים פה למטה במחסן. למרות שהרמה הטכנולוגית של בניית הנשקים האילו אבדה ונמצאה פעמים רבות כל כך בעבר בעקבות כל מלחמות האטום שעברנו- אנחנו עדיין בעלי האמצעים החזקים ביותר באיזור להילחם בממזרים האילו. בנוסף אם לא נגן על עצמנו, היה בטוח שאף ג'ירונאכסי לא יגן עלינו ..."
"בעצם, אולי הוא יגן עלינו בפני ג'רנאכסי אחר בתור הארוחה היומית שלו" השלים נימי את משפטו של הזקן בחיוך.
"מה עם כוחות הביטחון של העיר," שאלה קורונה."למה שהם לא יטפלו בבעיה ?"
מו פלט נחרה עצבנית והשיב לה."החייזרים זוללי השוחד האלו ?- קורונה, את יודעת שכל העיר הזאת מושחתת, וזה כולל את המשטרה. אני אתפלא מאוד אם רק מאתיים שוטרים עלובים יעמידו את חייהם בסכנה, בשביל להגן על תושבי העיר הזאת"
נימי נעמד על רגליו."שכחנו את כח הפדרציה. מו, תוך כמה זמן לדעתך הם יוכלו להגיע לפה, ולטהר את העיר ?"
"בד"כ הדבר היה לוקח כשלושה ימי טיסה מהמוצב הקרוב ביותר של הפדרציה? אך חוששני שהקרבות הגדולים שפרצו כעת, יעסיקו יותר את כח הפדרציה. אני מקווה מאוד שהם בכלל ישימו לב, למה שקרה פה"
"טוב, אז כולנו מסכימים לפחות על כך שעלינו לפחות להצטייד בנשקים בכדי להגן על עצמנו" אמר מוג'ק בעצבנות.
מבטו סקר את עיניהם של היצורים בחדר.
"מה יש לנו להפסיד ?" אמרה קורונה."חוץ מזה, הנשקים הם מתנות. נכון דוד סנטה-קלאוס ?" היא קרצה לזקן.
"קוראים לי דוג'ר? וכן... כל הנשקים, כולל היקרים ביותר, הם בחינם. אחרי הכל אתם הולכים להגן גם עלי, לא ?"
"דוג'ר אתה גדול," אמר בג'י."אולי יש לך תותח פוטונים ופלאסמה עצורה במחסן ? אני אהיה מאוד שמח לקבל אחד כזה"
"כן, אבל יש לי רק אחד. הוא נמצא בארגז עם המכסה הכחול שם" הוא הצביע לעבר עומק החדר.
"סבא, סבא" קפץ מו."אני רוצה את קרן המוות שאף פעם לא נתת לי לגעת בה כשהייתי קטן".
"טוב, מאז נהפכת כבר לטייס קרב, לא ? . רק תזהר כשאתה מכוון אותה מו, היא מצליחה להמיס סגסוגות מתכת עילאיות בקלות מפחידה."
"אני מבטיח סבא רק איפה היא ?"
"אני חושב שעדיף שנחכה עד שתהיה יותר פיקח בשביל להשתמש בנשק, מו . וחוץ מזה השם המקצועי של קרן המוות הוא ה KINANGRNSHKDN32"
"קרן המוות- כמו שאמרתי.." נהם מוג'ק בעצבנות."אפשר למות מלנסות ולבטא את השם הזה"
"תגיד דוג'ר" אמר נימי, וצעד קדימה בחולשה ניכרת."אני מת מרעב, אולי יש לך אוכל ושתיה במקום הזה ?"
דוג'ר השיב לו בחיוך."נערי... המקלט הזה מוכן למלחמה אטומית וכמות האוכל פה מספיקה ל- 12 שנים בשביל ארבעה יצורים. אכול כפי יכולתך, הליוס מצומק שלי, ואל תתבייש"
קורונה צעקה ממעלה ערמת העפר."חברה אני צריכה עזרה פה בחפירות, תעזבו לרגע את הצעצועים שלכם ובואו לעזור לי"
נימי, בג'י ומוג'ק ניגשו לעזרתה בחוסר רצון מופגן.
הם חפרו דרך ההריסות כלפי מעלה במשך 20 דקות. אז ידו של נימי נתקלה במתכת חזקה מעליו, אותה לא יכל לשבור או להזיז.
בג'י פסק בהתרגשות-"זוהי סגסוגת מתכות שיוצרה בטכנולוגיה ג'ירונאכסית"
"רק רגע..." עצרה קורונה את נשימתה."אתה רוצה להגיד לי שהחללית הג'ירונאכסית חונה ממש מעלינו ?"
הזקן העביר את אצבעו בפליאה וביראה על גבי הפיתוחים המוזרים שכיסו את המתכת החייזרית.
בג'יאן כחכח בגרונו."כן... אני סבור שאכן, זהו המצב"
קורונה כמעט וחטפה התקף לב.
בג'יאן דרך את רובה הפוטונים שלו במהירות, והביט לעבר המתכת הג'ירנאכסית כאילו ג'ירנאכס רעב הולך לפרוץ בכל רגע דרך המתכת, ולזנק לעבר ראשו .
מוג'ק סטר לעצמו על שתי הלחיים ושפך על עצמו כוס מים"מוכרח להתפקח מהר..." הוא חזר ואמר מספר פעמים כאילו היה במילים עצמן כוח קסם שיעזור לו להתגבר על השפעת האלכוהול החזקה.
נימי לבדו התעלם מן הממצא המרעיש, והמשיך לטרוף קרקרים, שעועית, ובשר משומר במהירות גוברת ובלעיסות רעשנית.
מבטם התמהה של בני החבורה ננעץ בהליוס בביקורת על התעלמותו המוחלטת מן התגלית המרעישה.
נימי הביט לעברם והצליח לפלוט בין הלעיסות והנגיסות הרעבתניות."לא הולכים לקרב, על בטן ריקה . על מה אתם מסתכלים ?, רוצים ביס ?"

לאחר מספר דקות הזקן נעמד מול בני החבורה ודיבר נמרצות."טוב, אני הייתי פעם מורה קרב-רב, והייתי רוצה לנהל את ההתקפה הזאת ברשותכם."
"יש לו גם שלושה פרסי הצטיינות בקרבות מתחרויות עולם" הוסיף מוג'ק בגאווה.
נימי גירד באפו ודיבר."אני מאמין שכולנו קיבלנו השכלה קרבית בין אישית בתיכון, אבל אני לא חושב שמישהו מאיתנו מתקרב לרמה של מורה בקרבות חיילי קרקע כמו דוג'ר. אני למשל מאומן רק בסימולאטורים של קרבות רקסוקונים (X) אבל פה לצערי אין לי שום חיה ענקית שתציית לפקודותי".
"מה איתך בג'י ?," שאל הזקן."האם עסקת בקרבות ב- 250 השנים האחרונות"
בג'יאן הביט לעבר התקרה כאילו הוקרן שם שם סרט חייו.
"הקרבות האחרונים שהשתתפתי בהם היו קרבות הרובוטים של 61 בפומוס. אך עד לפני 7 שנים נהגתי לשחק בסימולארים של טקטיקה במבנה סגור, ובנוסף לקחתי שיעורי קרב קפא"פ מתקדם בגולה מתפוצצת, כך שעוד לא שכחתי את מלאכת המלחמה עדיין"
"מה איתך קורונה ?" שאל רוגר.
קורונה חייכה חיוך ביישני"מה כבר פסיכולוגית יודעת על מלחמה...".
"לא עברת אימונים בבית הספר בנושא ?" הכה דוג'ר על רקתו בייאוש.


(X) הרקסוקונים הם יצורים שנוצרו בעקבות נסיון גנטי אדיר מימדים ליצור מפלצת הדומה לדרקון המיתולוגי וגם לטירקס.

"ובכן, האימונים מהתיכון על קרבות קפא"פ בנשקי מוט וסכינים עדין טריים בזכרון שלי. וקרבות ירי.. ובכן אמנם נחשבתי לצלפת של הכיתה, אבל מעולם לא אהבתי את זה"
דוג'ר הניד בראשו באומללות."טוב, זה מה יש... יאללה- נתחיל" הוא לקח דף ועט, התיישב על הרצפה, ושרטט מספר צורות של מבנים וחצים על הדף.
בני החבורה התבוננו בעניין בדף שעל הרצפה.
"התוכנית שחשבתי עליה עד עכשיו, היא זריקת פצצות ורקטות לכל אחד מהאולמות שבספינה מעלינו, לאחר מכן כניסה לאולמות, ווידוי הריגה של כל אחד מטורפי האדם האילו. אפשר לשלוח לחלק מהחדרים מישהו עם חליפת הסוואה בכדי שידווח לנו מה המצב בו? בכדי לחסוך בתחמושת. קירות דקים נפרוץ בעזרת קרן המוות, בכדי לוודא שאין מאחוריהם אוייבים. בפינות החדרים ובצידי הכניסה, השתמשו בנשקים הקלים לאבטחתם. לפני שנכנסים לחדר אני רוצה כדור לכל פינה . אם נתקלתם בפירים צרים תחתונים- זרקו אליהם רימונים. אל פירים צדדיים ועליונים- חברו עכבישים רובוטיים מתפוצצים. הפעילו אותם לאחר ½ דקה, אחרי שיעברו מרחק מה"
בני החבורה הנהנו בראשיהם לסמן כי הבינו הכל עד עתה.
"נימי, לך יש יכולת טיפוס אדירה, נכון ?"
"כן," ענה נימי,"אך דיוק היריות שלי קטן תוך כדי טיפוס"
"זה לא נורא," ענה הזקן."אתה תאבטח אותנו מלמעלה כאשר נכנס לחדרים"
"בנוסף, לא נשתמש בפנסים. אני ומו נשתמש במכשיר ראיית לילה. בג'י ישתמש בסונאר שלו בתדירויות נמוכות, ונימי- אתה תשתמש בראיית החום שלך. קורונה אמנם ניחנת בחוש ריח פנומלי, אף בנוסף לזה, אני מצרף לך את משקף ראיית הלילה החד עיני הזה" הוא הושיט לה משקף דק שהבריק בצבע סגול.
"ברור שכל חדר חדש שנכנס אליו, ננסה לשתק בו בעדיפות ראשונה את מקורות האור או כל מקור אחר של גלי אנרגיה אחרים שנבחין בהם בקולטני/מנטרלי האנרגיה המיוחדים שאחלק לכם עוד מעט... יש למישהו הצעות נוספות ?"
"כן" הרים בג'י את ידו."אני מציע שנחזור על ארבעת תרגילי הפשיטה שכולנו למדנו בתיכון... פה בחדר הזה, על יבש".
"ההצעה התקבלה" אמר הזקן."עוד הצעות או שאלות ?"
"כן, לי יש שאלה" התמתחה קורונה במקומה."מישהו זוכר אילו סוגים של התקפות יש לגירנאכסים בכלל ?"
"כן, אני מכיר את כולן" עיניו של מוג'ק נצצו נוכח ההזדמנות להשוויץ בידע המקצועי שלו."יש להם את כל סוגי ההתקפות של כוחות הפדרציה, אך בנוסף לכך הם יכולים לנתב אנרגיות שונות לצורות ודרכי תנועה מורכבות, ולהמיר בין סוג אחד של אנרגיה למשנהו עם הגבלות על הכוח הגרעיני החזק. והדבר השני שמיוחד אצלם הוא נסיונות לבלבל ולהטעות את החושים השונים".
"אה, כן נזכרתי," צהלה קורונה."את האנרגיה מנטרלים קולטני האנרגיה שיכולים לבטל התקפות אנרגיה מתפרצות. ואת נסיונות ההטעייה שלהם אנו מבטלים בכך שאנו יורים במקורות של הגלים שאנו קולטים. ובנוסף אין להתייחס לטעם, לריח, ולתחושות לא הגיוניות כלשהן שאנחנו מרגישים".
"אה הה !" כיווץ נימי את גבותיו לעומתה,"שכחת שני חושים חשובים, קורונה"
"באמת ?" היא שאלה בנימה עצובה במקצת.
"כן, שכחת את ניטרול השמיעה ואת השפעות הגזים"
"אה, נו, זה ברור מאליו" היא אמרה בזלזול מה."את הגזים מנטרלים בעזרת מסיכות אב"כ מתיק הלוחם, ואת התקפות השמיעה מנטרלים בעזרת רמקולים מנטרלי ויברציות שקבועים ביחד עם ערכת קולטני/מנטרלי האנרגיה שנענוד על פרקי ידינו"
"טוב, נמאס לי מכל קשקושי השפה המקצועית הזאת," אמר הזקן."הגיע הזמן לכסח קצת תחת חייזרי"
מוג'ק ונימי חייכו מאוזן לאוזן.
בפניהם של בג'יאן וקורונה, לעומת זאת, ניכרו הרבה פחות ציפיה והתלהבות מן הקרב הממשמש ובא.
כעבור עשרים דקות נוספות, החבורה הייתה מצויידת בנשקים ובשריונות, שעיטרו את גופם, מכף רגל ועד ראש. דוג'ר הספיק להעביר להם אימון בסיסי על ארבע צורות התקיפה במבנה סגור."זיכרו," הוא אמר"המטרה העיקרית שלנו היא לצאת מכל העסק הזה בחיים"
האחרים הנהנו בהסכמה רבה לשמע משפט זה.
דוג'ר חיזק את אחיזתו באקדח הליזר השש קני שלו. על ראשו נחו משקפי ראיית הלילה עוקבות האישונים שפיקדו ישירות על מערכת הכיוונון המגנטית בקצה אקדח הליזר שלו. השיריון שעטה היה שריון אלקטרו-מכאני קל שהעצים את כוחו פי שלוש, יירט מבעוד מועד והחליק לאורך חריצים שבצידיו קליעים, והגן עליו אף בפני אש, חשמל, וכפור.

מוג'ק עטה על גופו חליפה דומה, והחזיק בידו את רובה קרן המוות. היה זה רובה לייזר ייחודי ששילב באופן מושלם בתוכו את הגלים האלקטרו-מגנטיים שירה. הוא חגר לגבו סכין גדולה, שחוברה למוט ארוך, שמולא בחומר נוזלי דליק. שמו המתחרז של כלי נשק זה- 'הכילף השורף', שעשע את מוגק קלות.

בג'יאן עסק אף הוא בשעשוע משלו. הוא הדליק וכיבה לסירוגין את שריון ההסואה שלבש, כשהוא משנה את תנוחת גופו למצבים מצחיקים ומעווה את פניו אל מול המראה. מסכים פלסטיים מחוזקים, מצלמות, מיקרו-מעבדים וחיישני מרחב, זמן, וסביבה, עטפו את השריון מכל צידיו. פעולתם המשולבת של כל אילו, צילמה את המתרחש מכל צידיו של השריון ושידרה אותו לכל המסכים שעל צידיו הנגדיים. לאחר עיבוד התוכנות המהיר של המעבדים, היה נראה כאילו בג'י מופיע ונעלם מתוך האויר בתנוחות מוזרות ומעורררות פלצות.
"תפסיק עם זה" אמרה קורונה, ונופפה לעברו בפטיש מלחמה דוקרני שחובר לשני מיכלי סמים. היא עטתה על גבה שריון זירדנזאקי מתכתי, משגר טילים, ורובה לייזר.
"תזהרי עם מה שאת מנפנפת שם" קרא דוג'ר."זהו פטיש האיש המסומם. אני אפילו לא רוצה לתאר לעצמי איך יתנהג הבירגד המוזר הזה תחת השפעת סמים..."
בג'י חייך כלפי קורונה, תפח על רובה הפלזמה והפוטונים שלבש תחת חגורתו, ונופף בבולה המורעלת שאחז בידו השנייה בחוסר משים."קורונה תפסיקי לשחק עם זה את לא יודעת שסמים מוחקים אותך מהחיים !" הוא אמר ונעלם פעם נוספת.

נימי אחז בארבע ידיו- אקדח לייזר, רובה רימונים מנטרים, מכונת ירייה, וחרב כפור שהעלתה אדי קרח יבש לאויר.
"אפילו לי אין מספיק ידיים בשביל כל זה" הוא אמר למוג'ק בחיוך.
תיק הגב שלו היה מלא ברובו בקופסאות שימורים, אולם נימי הצליח לתחוב לתוכו גם חבל ארוך שאיתו תכנן לעזור לאחרים לטפס אל תוך הספינה שמעליהם.

בני החבורה חשו כעת כאילו הפכו לבלתי מנוצחים בעזרת נשקיהם ושריונותיהם המתוחכמים. הם חשו כי הם מוכנים להתמודד אפילו עם אש הגיהנום.
הם טעו...





פרק רביעי
דם ירוק זוהר- חידות באפילה

קורונה אזרה אומץ וטיפסה אחר האחרים לראש גרם המדרגות ההרוס בשנית. רק אז נזכרה איזו שאלה הציקה לה מאד- בקשר לג'ירנאכסים."רגע אחד," היא אמרה."שכחתי, איך הם בכלל נראים הג'ירנאכסים האילו ?"
"וואו זאת באמת חתיכת שאלה" השיב לה בג'י."בואי רק נאמר שבגלל שהם מעוותים לנו את התפיסה, בדרך כלל לא נוכל לדעת בדיוק איך נראה הג'ירנאכסי שפגשנו, או- לפחות לא מיד ברגע הראשון"
נימי הוסיף"בנוסף לזה, יש גם מחקרים רבים שמצביעים על האפשרות שהג'ירנאכסים משפיעים על האבולוציה של עצמם בעזרת המחשבה. ?זאת אומרת, שאם הם צריכים עוד חלקי גוף או שינויי צורה הם יכולים לתכננם במוחם וליצור תוך זמן קצר דור חדש עם התכונות הנדרשות להם . כך שהם משתנים די מהר עם השנים"
בגיאן הניף את אצבעו ואמר"אלמנט חשוב שכן נשאר איתם לאורך השנים הוא גופם הזרחני"
מו הוסיף."הם יכולים להיות זרחניים אבל הם לא כל כך מבריקים. מזל שכל מה שהם יודעים לעשות הוא לגנוב טכנולוגיות. אם הם היו מצליחים לגדל לעצמם מוחות נורמליים, הם עוד היו מנצחים אותנו מאז בכל מלחמה ומלחמה !"
"שששש?." השתיק אותו הסבא."אנחנו מתחת לגוף הספינה עכשיו, ואתם עושים יותר מידי רעש"
"תתאספו לידי עכשיו" הוא נופף בידיו."יופי. כן, עכשיו? זה מה שכל אחד מכם הולך לעשות עכשיו"
הוא לחש לאוזניהם את הוראותיו וכאשר סיים, שאל."כולם מסכימים עם זה ?"
הם הנהנו אט אט בראשם.

מו וקורונה נעמדו מתחת לחלק הספינה שחסם את קצה המדרגות. מו חיכה לסימן מהזקן שסימן לכל אחד מהם להגיע למקומו. כשקיבל את הסימן שלו הוא הפעיל את קרן המוות שלו וכיוון אותה בזוית של 70 מעלות לנקודה מרכזית במתכת שמעליו. הקרן החלה להמיס את המתכת, מפילה טיפות לבה לוהטות וגדולות אל הרצפה. לבסוף נפער חור בקוטר של חמישה-עשר סנטימטרים בתקרה. קורונה תחבה במהירות את רובה הרימונים שלה לתוך החור ושחררה רימון אחד באלכסון לעבר כל אחד מהכיוונים של החדר.
קולות נפץ אדירים נשמעו מעליהם, ואז קורונה תפסה שני עכבישי נפץ רובוטיים עם ציפוי גומי דביקים לרגליים מתוך חגורתה. היא לחצה על כפתורי ההפעלה שלהם וזרקה אותם לתוך החור. העכבישים נחתו בשקט על רצפת הברזל. העינית של קורונה הראתה לה מה רואים העכבישים. היא שלטה בהם בעזרת שני שלטים שהיו קבועים בחגורתה. כל אחד מהם הלך לכיוון מנוגד בתוך חדר אליפטי מפוייח. ברגע שתמונת המסך של שניהם נהייתה מטושטשת, הבינה קורונה שהופעלו שדות טשטוש בחדר. מייד היא הציצה במגלה הקרינה שלה שהראה לה את ארבעת מקורות האנרגיה המטשטשת.
היא כיוונה את שני העכבישים בעזרת השלטים לעבר מקורות האנרגיה, ומיקמה כל עכביש בין שני מקורות אנרגיה. אז היא לחצה על שני הנפצים בבת אחת. הפיצוצים היו צורמים ביותר הפעם. עשן לבן גלש מטה מן החור. היא התבוננה במגלה הקרינה ולא ראתה עוד קרינה בחדר, אך מגלה האנרגיה שעל פרק ידה שלה הורה על דבר אחר.
"גז רעיל" היא צעקה, תפסה מיד בתיק הגב שלה, ותלשה ממנו את מסכת האב"כ הזירדנזאקית שלה. היא סימנה לאחרים לעשות כמותה. כעבור 15 שניות כולם היו לבושים במסיכות האב"כ שלהם. אז הזקן הסתכל למעלה על החור והורה למו להרחיב את החור בתקרה בעזרת קרן המוות. מו הפעיל שוב בשמחה את הנשק האדיר, והמשיך להתיך חישוק גדול יותר בו יוכלו לעבור. לפני שהוא השלים את החישוק הוא הורה לאחרים להתרחק, ולאחר כשתי שניות, חתיכת מתכת ענקית וגדולה נשרה מן התקרה. מו הצליח בקושי להתחמק הצידה בגלגול מן החישוק הקטלני.
החבורה הביטה למעלה לתוך חדר אליפטי ושחור כפחם. בג'י לחש משהו לזקן, והזקן הנהן פעם אחת בראשו. הבירדג הפעיל את חליפת ההסוואה שלו וכמעט נעלם לגמרי. בזמן שחליפת המסכים האלסטיים שלבש הפעילה את הקסם שלה הוא קפץ על חתיכת המתכת הענקית שהיתה עדיין די חמה וממנה ניתר לגובה שני מטר וחצי אל החדר העליון. רגלי הקנגורו שלו, הוכיחו את עוצמתן בשנית. הוא חייך לעצמו, הביט סביבו במהירות, והציץ במגלה הקרינה.
'- אין פה שום דבר'. הוא חשב. 'חדר אליפטי מתכתי עם סימני פיצוצים שחורים על כל הדפנות'.
הוא החל לסרוק את הקירות וגילה פתח נסתר מאחורי קפל באחד הקירות. הוא החליט להסתכן ולהיכנס לחדר הבא לבדו, משום שעטה שריון הסוואה והיה ברשותו משבש האנרגיה. הוא החליט לצעוד על קצות אצבעותיו אל תוך החדר הבא. בחדר הזה לא היו מקורות אנרגיה חזקים אך החדר כולו זהר בירוק וכחול עמומים שנראה שיצאו מן הקירות עצמם. היה זה מראה מרהיב ומהפנט.
ברגע הראשון הוא לא הצליח לדמיין לעצמו את המטרה של חדר שצבעי קירותיו זוהרים ומשתנים ללא הרף. אבל אז לפתע הוא הבחין בתנועה שיצאה מהקיר עצמו. היה זה מחוש ארוך ועבה, שזהר בתבניות של ירוק, ארגמן, וכחול, ונע בתנועה שדמתה לתנועת גירוד.
'כל הקירות היו שורצים במחושים כאילו' המחשבה הלמה בו כמו פטיש. 'אילו הם הג'ירנאכס' הוא הושיט אט אט את ידו אל מתחת לשריון בכדי להוציא משם את הרובה, כאשר נזכר לפתע בכך שאם יוציא את הרובה מחוץ לשריון, הרובה לא יהיה בלתי נראה, ואז הוא יהיה קורבן ללינצ' ברוטלי של קנוקנות ירוקות זוהרות.
הוא חזר לחדר הראשון בכדי למצוא את חבריו מתנשמים מן הטיפוס לתוך החללית. הם מיקמו את עצמם במבנה סריקה, ונראה היה כי הם מוכנים לחפות עליו מאחור. נימי גילה את נוכחותו במאתר הקרינה, ולחש לכיוונו,"בג'י? תוריד את ההסוואה מהשריון אם זה אתה"
בג'י לחץ על כפתור נעלם במרכז בטנו, והפך בחזרה לנראה.
ארבעה נשקים כוונו אליו אז בבת אחת.
"תרגעו חברה, זה אני" אמר בג'י בלחישה מפוחדת.
"אם זה אתה, איך נראה הרובוט שרכבנו עליו היום ?" שאל הזקן.
"הוא ? הוא היה אד..אדום . בלי יד ימין . וביד שמאל הוא טלטל ספסל עם זקן מפוחד שצעק כמו בחורה".
"אני לא צעקתי כמו בחורה" אמר הזקן בעצבנות.
"חבר'ה, אתם לא יודעים מה יש בחדר הזה..." לחש בג'י."המקום הזה שורץ מוטציות זרחניות, שנראות כמו נחשים ענקיים".
"אז למה אתה מחכה ?" אמרה קורונה בהסטריה ודחפה אותו הצידה."תחפו עלי !"
היא תלשה שני רימונים מחגורתה, הציצה לתוך החדר המוסתר, ואז זרקה לתוכו בכוח את שני הרימונים, והתגלגלה הצידה בכדי לתפוס מחסה.
נשמעו שני פיצוצים אדירים וכמאה צווחות אדירות וצורמניות במיוחד מן החדר המוסתר. חלקים זרחניים עפו לתוך החדר שלהם, ומיד אחריהם הציצה קנוקונת זרחנית לתוך החדר והחלה לירות מתוך עינה היחידה לייזרים לבנים לכל הכיוונים. הזקן ירה יריה אחת ושש קרניים אדומות-סגולות זינקו מן הקנה וביתרו את גופו של החייזר.
בג'י ונימי דבקו אחר צעדיו והחלו לרסס פלזמה ולייזרים לעבר הכניסה.
מו החליט בינתיים לנסות שיטה חדשה בכדי לפגוע בהם, וירה עם קרן המוות דרך הקיר. הוא סימן אותיות M גדולות בעזרת הקרן שהמיסה דרך קיר הפלדה בחום של אלפי מעלות.
קנוקנות חדשות המשיכו להופיע ללא הרף מן הסדקים, ומדי פעם נחתכו לשניים ע"י קרן המוות, או על ידי קרן לייזר טועה, או שההתאדו לגזים בשל התנגשות בפצצת פלסמה טעונה.
קורונה תפסה את משגר הטילים מחגורתה, וצעקה למו."אני צריכה פתח בקיר הזה !" היא הצביעה על אחד הקירות.
"אין בעיה" הוא צעק בחזרה וצייר לה חלון מרובע בקיר בעזרת הקרן. קוביית פלדה חייזרית נחתה לתוך החדר בקול צורמני. קורונה הפעילה את המשגר והשחילה טיל לתוך הפתח המרובע. כעבור שלוש שניות הטיל פגע בקירו של החדר השני ופוצץ את כל האיזור לרסיסים. התקרה המתכתית של החדר השני התמוטטה ולפתע העולם כולו נהפך ללבן זוהר.
"הם משתמשים בהולוגרמה מעוורת ," צעק הזקן."תירו במקורות האנרגיה, רק לפי המסכים שלכם"
"תזהרו לא לפגוע אחד בשני" צווח נימי מהצד השני.
קורונה היתה הראשונה, שהתגלגלה לתוך כדור בכדי לסוכך על עיניה מהקרינה, ובכדי להצליח לראות את קריאות מגלה הקרינה שעל פרק כף ידה. לבסוף היא הצליחה לזהות את הסימונים של מקורות הקרינה המטושטשים על המסך, והחלה לירות עם מכונת הירייה לכיוון הכללי של אחד מהמקורות.
היא הצליחה לפגוע בו ולבטל את הקרינה בדיוק כאשר היא ספגה פגיעת לייזר ישירה לשריון החזה שלה ועפה אל הקיר האחורי.
"חבורת ממזרים" צרח מו, והסתער לעבר החדר השני בקפיצת בורג תוך כדי נפנוף קרן המוות שלו לעבר כל הכיוונים בפראות. האחרים המשיכו לנטרל את מקורות האנרגיה בעזרת הלייזרים והפלזמות.
"קורונה שכחה להדליק את שריון המורגנה שלה"(X) גידף דוג'ר בכעס.
חלקי קנוקנות ירוקות וכחולות עפו לכל הכיוונים עקב פעולת קרן המוות של מו. אבל הקרן גם פרצה חורים בכל הצדדים של שלושת החדרים. כעת חתיכות מתכת גדולות ולוהטות החלו נופלות עליהם מכל הכיוונים.


(X) שריון מורגנה, הוא שריון המגן בפני קרני לייזר בכך שהוא מכופף אותן בעזרת שדה פלזמתי לוהט שהוא מחשב ומייצר במהירות. מקור השם הוא ה'פאטה-מורגנה'- אותה תופעה שמקמרת קרני אור במדבר בשל מקדמי שבירת אור שונים של אטומי האויר שלוהטים בעוצמות שונות.

"מספיק מו" צעק נימי מן הקומה השניה."אנחנו מוכרחים לצאת מפה מהר לפני שנמעך למוות מצאתי מסדרון פה למעלה"
מוג'ק צעק לבג'יאן."בג'י, תציל את קורונה, אני אחפה עליך".
בג'יאן התחמק ממטח לייזרים ומיהר לעבר קורונה. הוא זחל לעברה ולחץ על הכפתור בצד השריון שלה, שהפעיל את המערכת הפלאסמטית ההגנתית לעיקום קרני לייזר.

בינתיים נימי עזר לזקן לעלות לקומה השניה כאשר הוא משתמש בשתי ידיו בכדי למשוך את הזקן, ובשתי הידיים האחרות בכדי לירות לייזרים, וקליעים לעבר מקורות ירי שונים. באותו זמן בג'י תפס את קורונה, ובשלושה ניתורים קשים הצליח לקפץ איתה דרך ההריסות אל הקומה השניה.
מו הבחין בכך שבג'י לא הצליח לקחת את תחמושת טילי הכתף של קורונה. נימי הבחין במבטו הקבוע של מו וצעק לו."עזוב את הטילים, יוצאים מפה עכשיו"
לאחר הרהור מהיר, ידע מו מה הוא הולך לעשות. הוא צעק לנימי,"תן לי את הזנב שלך" ורץ לעבר הקיר עליו טיפסו האחרים. נימי שלשל לו את זנבו ומשכו אל הקומה השניה במהירות. באותו הזמן, האחרים נאלצו לספוג פגיעות רבות שהחלו לכלות את אנרגיית שריון המורגנה שלהם. בג'יאן וקורונה ניסו לנטרל קנוקנות שהגיחו מן הפתחים החדשים שנוצרו בקירות. בזמן שכל האחרים נכנסו בריצה לתוך המסדרון, תוך כדי ירי על מקורות האנרגיה, נשכב מו על שפת ההריסות וחיכה לריכוז של קנוקנות שיתאספו בחדר התחתון. הוא כיוון את קרן המוות אל ערימת טילי הכתף של קורונה ולחץ על ההדק. הקרן האדומה פגעה במדוייק בטיל המרכזי מביניהם. פיצוץ סגול עצום קימט את קירות החדר תחתם. הדף הפיצוץ היה כל כך חזק עד שהוא העיף את מו לעבר האחרים במסדרון וגרם לו להפיל את נימי על הרצפה. שניהם הצליחו להעמד ולהמשיך לרוץ אחרי האחרים בזמן שהמסדרון התמוטט מאחוריהם בקול"קווטצ'" אדיר.

המסדרון החייזרי המוזר היה ארוך ביותר, והוא החל להתעקל שמאלה ולטפס כלפי מעלה.
לאחר ריצה של חמש דקות במעלה המסדרון הם הגיעו למבוי סתום. הזקן הביט סביבו ונקש קלות על קירות המסדרון החייזרי. הוא שמע קול מבשר טובות כאשר הקיש על התקרה. לבסוף מצא נקודה בתקרה ממנה עלה הד חלול. הוא שיגר כמה אגרופים חזקים (שחוזקו ע"י חליפת הכוח המכאנית שלו) לתוך התקרה שמעליו.
הפתח שנפער לא היה גדול כלל, אך הם יכלו לראות פיר גבוה שטיפס לגובה של 30 מטרים מעליהם.
נימי התנדב לטפס ולראות מה יש בסוף הפיר. הוא לקח איתו חבל חזק שקשר למותניו, וטיפס במהירות מדהימה כשהוא נעזר בצידי הפיר החלקים כבמוטות סולם. כאשר הגיע לראש הפיר בגובה 30 מטר הוא גילה מעבר צר שנמשך לשני כיוונים מנוגדים. הוא חיפש חפץ כלשהוא שיוכל לקשור אליו את החבל. מכשלא מצא מקום קשירה הוא החליט פשוט לחורר את המתכת בעזרת טפר הברך שלו. לאחר שבעט בפינת סף הפיר מספר פעמים, הצליח לרקוע חור במתכת. הוא העביר את החבל בתוך החור, קשר אותו בקשירה כפולה ושלשל למטה את החבל.
לאחר שכולם טיפסו למעלה, הם הביטו במסדרון הנמתח לשני הצדדים. סיבים ושיני פלדה מעוותות ואימתניות איימו על כל יצור חי שביקש לעבור אל תוך הפיר מבין קירות המסדרון.
"אנחנו מוכרחים לפעול מהר." אמר נימי."עדיף שנתפצל. לפחות כך, יהיה סיכוי למחצית מאיתנו למצוא את היציאה ולצאת מפה בחיים".
"אתה צודק," הנהן בג'י."עשינו כבר כזאת המולה שאפילו אם כל מערכות התקשורת הפנימית שלהם לא מתפקדות? הם כבר כולם יודעים שאנחנו בתוך הספינה".
"מו? אתה ואני נלך לצד המזרחי, ו דוג'ר, קורונה, ובג'י, אתם תקחו את החלק המערבי. ככה יהיו לנו יותר סיכויים למצוא את היציאה מהמקום המקולל הזה".
"מוסכם- בואו נזוז" לחש דוג'ר לעבר קורונה ובג'י.
נימי הביט במוג'ק והחל לנתר במעלה המסדרון הקוצני המסוכן. מו החרה החזיק אחריו, אך ניכר בו שהוא נזהר ביותר שלא למעוד וליפול על צידי המסדרון הקטלניים. קורונה, בג'יאן והזקן, רצו במסדרון השני כאשר הזקן שובר מדרכם, בעזרת רגליו המשוריינות, את שיני המתכת המחודדות. כאשר הם הגיעו לעיקול המסדרון שטיפס כלפי מעלה, הזקן האט וסימן לקורונה סימון של תפיסה בשתי ידיו, כאשר אצבעותיו נפתחות ונסגרות.
קורונה הרימה את גבותיה ושאלה אותו בפליאה."סבא אני יכולה בקלות להבין איך זה שנדלקת עלי... אבל אתה באמת חושב שזה הזמן בשביל זה ?".
"מה ?, אהה- לא, לא ? התכוונתי שתוציאי החוצה כמה עכבישי נפץ בכדי שנוכל לדעת מה יש בהמשך המסדרון".
"אה ? אוקי, הבנתי אותך" היא שלפה שני עכבישי נפץ דביקים, וזרקה אותם אל שני קירות המסדרון.
היא הובילה אותם במיומנות בעזרת השלט שהיה קבוע בחגורתה. העכבישים התקדמו אל תוך מסדרון ארוך שהמשיך להתעקל לפניהם לימין. לאחר שתי דקות של המתנה, בני החבורה החלו לעקוב אחרי העכבישים ברגל. כך הם המשיכו ללכת עד שעצרה אותם קורונה באחת."הופה אני נכנסת לחדר חדש עכשיו. אני אנסה למצוא את נקודות הקרינה ולנטרל אותן".
היא הנחתה את שני העכבישים לטפס בנפרד על התקרה ועל אחד הקירות הצדדיים. לפתע היא הבחינה בתנועה בזווית עינה. היא מיקדה את התמונה של משקפת הלילה שלה, וראתה יצור מוזר מלא בחברבורות, ומכוסה בריר, בעל עשרות גפיים וקנוקנות אימתניות. היא עצרה את נשימתה ומיקדה את התמונה לעבר עומק החדר. מאחורי הגוף הראשון היא הבחינה בעוד יצור חברבורות, אליו זחלו קנוקנות מהחדר השני. הקנוקנות התלפפו סביב הריריות ופרפרו והצליפו לכל הכיוונים תוך כדי התלפפותן. היה זה מחזה מפחיד. היא לחשה לזקן,"יש שם כמה ג'ירנאכסים מכוערים יותר מדודה שלי עדנה".
מתוך יצור החברבורות והטלפיים נפלט לפתע יצור אדום וזרחני בעל מרקם גלי משתנה, שקיפץ מספר פעמים על הרצפה כמו כדור גומי קשיח. היצור המשיך לקפץ למרחקים גדולים יותר ויותר, לאחר שפרש כשבעה מחושים חדים קדימה וכנפיים זעירות לצידיו. כל פעם שקיפץ באויר, היה נראה כמו גל בים של דם. הוא כיוון מחושיו כלפי מעלה ופרש את כנפיו הזעירות, וכשהגיע לגובה של מטר וחצי מעל הרצפה שינה את צורת מחושיו לצורה אליפטית שדמתה לשפת גל בים, ואז חזר במהירות את הרצפה וניתר שוב על גחונו שנראה כחציו של כדור קפיצי גדול. לפתע החלו להפלט מן היצור החברבורותי עוד ועוד גלים אדומים. מספרם החל לגאות והם החלו מציפים את המקום. קורונה עצרה את עצמה מלהכנס לפאניקה, והמשיכה להניעה את שני העכבישים בתוך החדר. לבסוף האחד נעצר על התקרה מעל ליצור המפחיד, ואילו השני נעצר בצידה השמאלי של ההמולה הגואה של הגלים האדומים.
היא לחשה במהירות לזקן"זהו? אני נפטרת מהם" ולחצה על שני כפתורי ההשמדה באותו הרגע.
"לא" לחש בג'י"את מוכרחה לנטרל קודם כל את מוקדי הקרינה בחדר"
ספירת שלוש השניות לפיצוץ הסתיימה ונשמעו שני פיצוצים אדירים ורעם שהחל להתגלגל לעברם דרך המסדרון.
"קדימה להסתער" שאג הזקן, ורץ קדימה במסדרון, כאשר רעם הפיצוץ מתערבב ברעש מהלומות המתכת של רגלי החליפה המכאנית שלו הפוגעות ברצפת הסגסוגת החייזרית.
הם רצו אחריו לתוך הלהבות והעשן. כאשר הזקן הגיע לחדר הוא איתר מייד 3 נקודות קרינה, וניטרל את כולן בשלוש יריות מדוייקות. אולם מרוב המהירות, הוא כלל לא הבחין ביצור קופצני אדום שקיפץ לעבר ראשו מאחורי גבו. הוא הצליח להתחמק מן הזינוק הראשון בכריעה, אולם היצור החל לקפץ סביבו כמו סביבון, וחמש יריות של הזקן הצליחו לפספס את הממזר הקטן לגמרי. בג'י וקורונה פרצו לתוך החדר בדיוק בכדי לצפות במראה האימתני של גל זוהר ואדום, בגודלו של כלב פודל, קופץ על ראשו של דוג'ר ומפילו ארצה באכזריות.
קורונה צרחה ודילגה לעזרתו של הזקן. בג'י הבחין בעוד מספר גלים קופצניים וקנוקנות בצידו השני של החדר המוזר ,והחל לירות מטח בלתי פוסק של פלזמה לכיוונם. קורונה ראתה כי הגל האדום החל להמיס בדרך כלשהי את שריונו של הזקן תוך שהוא מרתק אותו לרצפה. אדי חומצה אפורים עלו לאויר מתוך חריצים בשריונו. הזקן עצמו צרח בפאניקה. קורונה נעצרה לרגע בחוסר אונים ואז הניחה את משגר הטילים והוציאה מתוך הנדן שעל גבה את אלת האיש המסומם. היא נעמדה מעל היצור, ותקעה בו בתנופה את האלה המשוננת תוך שהיא לוחצת על מיכל הסמים הקבוע בידית האלה. היצור התעוות באחת והחל מנופף בטירוף בקנוקנותיו המשוננות ובכנפיו. היא הצליחה להרים בפראות את היצור התקוע מגבו של הזקן והלמה אותו בקיר עם הפטיש. היא הצליחה לבסוף לנתק מן הפטיש את היצור המתפרע שהשפריץ לכל הכיוונים חומצה אפורה מתוך בטנו. היא מיהרה אל הזקן, ועזרה לו לצאת מתוך החליפה המכאנית ההרוסה שלו.
ברגע שחזר לעשתונותיו צרח דוג'ר בזעם, תפס את רובה הלייזר השש קני שלו, והחל לרסס את הקנוקנות שהחלו לסגור על בג'י מכל צדדיו. כאב החומצה שאיכלה בבשרו הניע אותו לנקמה כוללת. קורונה הבחינה לפתע בחמש קנוקנות המגיעות אליהם מתוך עיקול החדר המוזר. הגל הפצוע והמסומם, ניסה לקפץ ולעוף לכיוונם תוך שהוא משפריץ מגופו מלאי מפליא של חומצה מסריחה שהתפזרה על גבי רצפת המעבר. הקנוקנות ניסו לזחול במהירות לכיוונם, אך כשזחלו על החומצה שעל הרצפה, החלו לצווח, להצליף מכאב ולפרפר.
"יופי, תעסיק אותם בינתיים" פלטה קורונה בעצבנות, ורצה לכיוון משגר טילי הכתף שלה. היא התמקמה על קטע רצפה ישר, וטענה את אחד משני הטילים שנותרו לה."את הטיל האחרון אני משאירה בשביל אמא שלכם, ילדים" היא חייכה.
בדיוק ברגע בו הקנוקנות הצליחו למצוא נתיב מעבר נקי מחומצה והחלו להתקדם לעברה, היא לחצה על ההדק. הטיל נורה ופגע בקיר התומך, שניצב בצד החדר, וריסק לחתיכות את כל המסדרון.
"אופס," עצמה קורונה את עיניה."רציתי לשמור את הטיל בעל המטען המועצם לסוף- איך לעזעזל התבלבלתי ביניהם"
לפתע כל המבנה סביבם החל חורק חריקה אימתנית.
סדקים ארוכים הופיעו לאורך קירות הברזל החזקים.
כולם הסתכלו אז לעבר התקרה באימה. בני החבורה והג'ירנרכסים גם יחד.
אולם...- הייתה זו הרצפה שהתמוטטה ראשונה.
מבנה הפלדה האדיר נקרע מתוך הקירות והחל נופל מטה. גם התקרה של המשך המסדרון וגם הקירות של מפלסים אחרים החלו להיקרע ולהתמוטט לתוך עצמם, כשהם משאירים אחריהם חללים גדולים וברזלי תשתיות המזדקרים לחלל. רצפת הפלדה עליה עמדו, נפלה תחתם. הם נפלו יחד איתה כמה מטרים, ונמחצו בעצמה על גבי הפלדה שעצרה את נפילתם באלימות בלתי מבוטלת.
בג'י היה הראשון שהצליח להתנער מן ההלם. היה לו"דז'ה-וו" פתאומי ומפחיד, מתוך ביקורת הבניינים הבלתי יציבים שערך בכוכבו בירדגון לפני כמאתיים שנה. הוא הבחין מעבר לקנוקנות והגלים שניסו להתאושש גם הם מן הנפילה, בחדר בעל חלל הרבה יותר גדול, קדימה לפניהם.
הוא קם במהירות וקפץ לקצה הרצפה הקרועה. הוא הביט מעבר לשפת הרצפה השבורה, וראה חדר אדיר ושחור הנפרש מתחתיו. קירות החדר היו מכוסים בלשונות חיות אדומות ואדירות שנטו לפנים החדר בזוית של ארבעים וחמש מעלות. חלקי איברים חייזריים ענקיים וחיים השתלבו באופן מפליא בקירות הפלדה. מתוכם הזדקרו שיניים סכיניות אדירות ונוצצות.
שוב נשמע הקול האדיר של פלדה שנקרעת מהקיר, ובג'י הבין מייד כי הרצפה עומדת ליפול שנית. מיד נרקמה במוחו דרך פעולה. מפלט אחרון. הוא ניתר לכיוון הזקן והניח אותו על גבו.
"מה , מה קרה ?" ניסה להתאושש הזקן מן המכה שחטף בראשו.
"כלום, רק תחזיק בכל הכוח בצוואר שלי דוג'ר"
קורונה קמה אף היא מן הרצפה, והעיפה מבט לצדדים."מה לעזאזל אתה עושה ? הקנוקנות באות לכיוונ__".
נשימתה נעתקה מגרונה בשל עוצמת המשיכה שבג'י הפעיל על זרועה. הוא משך אותה בקפיצות לקצה הרצפה השבורה והצמיד לשריון שלה את רצועת הבטן המרכזית של שריונו.
"קיפצי" הוא צרח, תוך שהוא יורה כבל אבטחה בעל קליע מתברג לעבר הרצפה התלושה.
כל עצמת התנגדותה לא עזרה לה, והיא נמשכה אחריו לתהום בצרחה.
הם עפו כשתי שניות באויר, עד שהתנגשו בקיר גמיש ורירי והמשיכו להתגלש בנפילה בזוית של 65 מעלות בצמוד אליו. הרצפה ממנה קפצו התמוטטה היישר מעליהם והחלה לנטות על צירה. הם החלו לצרוח בפחד והג'ירנאכסים הצטרפו לצרחותיהם. הם גלשו במהירות הולכת וגוברת, נצמדים ללשונית הרירית בפחד. משני צידיהם חלפו במהירות שיניים גדולות שיכלו לבתרם לשני חלקים בקלות בלתי נסבלת- אולם נראה היה, כי בג'י הצליח לכוון את הקפיצה באופן מדוייק ומעורר התפעלות אל בין השיניים.
"לא רע" קראה קורונה, תוך שהיא מנסה לאחוז בכל כוחה בלשונית הרירית. כבל האבטחה נמתח לאורך של חמישה-עשר מטרים והאט את נפילתם. אולם לבסוף, הסתבר לכולם כי המשקל של השלושה היה רב מדי בשביל הכבל, כשהוא נקרע בקול צליפה חדה מן הרצפה שמעליהם. הם החליקו והתגלגלו במהירות רבה למרחק של כשלושים מטרים מן הלשונית לעבר רצפת האולם האפל. קורונה פתחה עין אחת והציצה סביבה.
נראה היה כאילו הם נמצאים בבטנו של לוויתן חלל ענקי.
"אוי אברוך" אמר בג'יאן בעייפות."קודם מדברים אלי שיחים, ועכשיו זורקים אותי לבטן של ליוויתן חלל" הוא עצר ושפשף את פניו בייאוש."בסוף עוד יקראו לי נביא"
"בשנייה הזאת, אני קוראת לך מושיע" אמרה קורונה ותפחה על גבו בהכרת תודה.


בחלק המזרחי של חללית הענק הג'ירנכסית, מו ונימי המשיכו ללכת לאורך המסדרון השני. הם הגיעו לשיפוע כה תלול, עד כי נימי החליט לקשור חבל סביב בטנו ולחבר אותו לשריונו של מו. כך- הוא חשב- יוכל לעזור למו לטפס אחריו ללא סכנה. הם היו צריכים להיזהר מקירות המסדרון שהיו מכוסים סכינים בוהקות ומחודדות.
"מי לעזעזל ממציא כאילו מסדרונות" גידף נימי והחל מטפס במעלה המסדרון.
מו החל שובר את הסכינים מן הקירות המפלצתיים. הוא השתמש בחליפת הכוח שלו בכדי להלום בהם באגרופים ובבעיטות.
"אני ממש לא רוצה לפגוש את הסכינים האילו בנפילה במקרה והחבל יחתך בטעות".
"אוקי, אוקי. מספיק כבר עם שבירת הסכינים הזאת מוג'ק . הרעש שאתה עושה שווה ערך לצבא של בונטים מטומטמים שדופקים את הראש אל תוך מבנה מתכת בעיצומה של סופת ברד".
"ומה אם שנינו ניפול נימי ?. לא בא לך להיהפך להליוס פרוס למשולשים בתוספת מעיים של הומוספיאן כארוחת הערב החגיגית של משפחת ג'ירנאכס, נכון ?"
"על מה אתה מדבר- ראש ביצה. פעם שמעת על איזה הליוס שנפל באמצע טיפוס ? אין סיכוי בן אדם. אנחנו כמו קרציות חלל עוצמתיות שנתפסות בקיר בכוח ענקים"
"דימוי הולם מאד- ואפילו מחמיא לכם" השיב מו. הוא הצביע על נימי שנראה כמו טפיל תלוי, והחל לצחוק צחוק לגלגלני מתגלגל. רעם חזק ומתגלגל, ליווה את קול הצחוק של מו.
"בן אדם, אתה יכול להישמע מפחיד כשאתה צוחק. כשאני חושב על זה. אתה נשמע כמו הרשע בסרט 'נקמת חזירי החלל 7'"
"זה לא אני הליוס חסר בינה. תקשיב" הם הקשיבו בסקרנות לקול הרעם העמום המתגלגל במרחק. הרעם לווה בחריקות מתכת צורמנית ולאחר מכן בקולות של גופי פלדה ענקיים הפוגעים אחד בשני ומתרסקים, מנפצים, וקורעים מתכות היישר מתחת לרגליהם.
ואז, בפתאומיות, נשמע קול מחיצתו הברור למדי של המסדרון עצמו שנכרת מן המבנה, היישר מתחת לרגליהם. שניהם הועפו לכיוון קירות המסדרון בעוצמה. אז חטפו מהלומות אדירות מדפנותיו. מייד לאחר מכן הועפו לצידו השני של המסדרון ונחבלו בשנית. חדר המסדרון כולו ניתק מן המבנה והחל נופל במהירות כלפי מטה כשהוא פוגע בדרכו ביסודות המבנה של הקומות התחתונות ומשנה את כיוונו בפראות. נימי יכל לחשוב רק על שלוש מילים באותו הזמן: 'אני הליוס מת'.
הדבר היחיד שיכל לעשות היה להחזיק בכל כוחו בשני זיזים בקיר המתכת ולעצום את עיניו. באופן מוזר, אותה תחושה מטורפת של נפילה והיעדר הכבידה שהייתה מכניסה, את מרבית היצורים בנבולה להלם טוטלי. אותה תחושה בדיוק, החזירה למוג'ק את הבטחון העצמי שלו ואת תחושת השליטה במצב. בזכות אינספור שעות של טיסה וקרבות בחלל במצב של חוסר כבידה, הוא ידע מייד מה לעשות. הוא כיוון את ראשו לעבר פתחו של המסדרון הקרוע (אותו מסך מרובע שהחליף צבעים כל העת בין תמונת השחור של התהום, ובין תמונת קומות החללית המרוסקות דרכן נפלו). הוא הקיש פעמיים ברגליו זו בזו, והפעיל את סילוני המגפיים שלו. החבל שחיבר אותו להליוס עצר אותו באחת באויר וגרם לו להתנגש בקיר המסדרון בעצמה. הוא הסתכל לאחור ומייד הבחין בכך שנימי עדיין אוחז בתזזית את דופן המסדרון.
"עזוב את זה ? עזוב את זה" הוא צווח בפראות. נימי בקושי שמע אותו מבעד לכל המולת המתכות המתנגשות, אך מכשהביט במו, הבין מיידית את המצב הנתון ושחרר את אחיזתו במתכת. מו כיוון את מסלול התעופה שלו כך, שינוע ביחד עם תנועת המסדרון הנופל. הוא הצליח לנווט את עצמו אל הפתח, וטס בקשת כלפי מעלה. נימי שהיה קשור אליו עם החבל, נגרר בפראות על דפנות המסדרון ושתי זרועותיו השמאליות קיבלו חבורות ושריטות עמוקות מן הדפנות המרוסקות. לשמחתו, הצליח לצאת מהמסדרון המתרסק



נושא נכתב על ידי נשלח
  כוכב השחר הזועם- הספר המלא. (250 עמודים) אורי מני 06:44 22/07/2007
  המשך: פרקים שלישי ורביעי. אורי מני 06:45 22/07/2007
  המשך: פרקים חמישי ושישי. אורי מני 06:47 22/07/2007
  המשך: פרקים שביעי ושמיני. אורי מני 06:48 22/07/2007
  המשך: פרק תשיעי אחרון. אורי מני 06:49 22/07/2007
  Re: המשך: פרק תשיעי אחרון. נתי 01:27 30/12/2009


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.