מבחינת הכתיבה הטכנית יש לי רק מילים טובות. מרגע שהתחלתי לקרוא הסיפור זרם לי עד סופו.
הבעיה שלי עם הסיפור היא עלילתית.
הזר בסיפור לקח לעצמו עליונות מוסרית מתנשאת בזה שאנס על הנמר את בחירתו האישית והדביק לו גורל עם מוסר שלא קשור לחלוטין למהות הנמר כנמר ובסוף הרג את הנמר מתוך הסכמה משתיקת מצפון עם הבחירה האישית הלא קיימת של הנמר.
אם הכוונה הייתה להצביע על הזרות של המוסר האנושי למהות הבסיסית של חיית פרא זה עבד.
אם הייתה כוונה אחרת, היא נבלעה מבחינתי בצרימה של התובנה הקודמת.
את בטח תקחי את זה כמחמאה ולא סתם תיאור עובדה:
"חלום" של ניל גיימן היה יכול לטוות חלום כזה כלקח למישהו.