בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
אנטי-ביקורון
נכתב ע''י: RiverLight (IP Logged)
תאריך: 06:34 04/02/2007

אנטי-ביקורון
עדי דביר

גיא צלצל בפעמון הדלת, וזו נפתחה מיד. רונית איצקוביץ' עמדה בפתח עם חיוך רחב.
"כנס." אמרה.
גיא נכנס אחריה, סוחב פנימה את התיק הגדול. היא הביטה בשעונה ונענעה את ראשה. "זה פשוט לא ייאמן הדבר הזה!"
"אני יודע." הוא חייך, והם התיישבו ליד השולחן. גיא הוציא מתיקו קלסר עבה. "אז אני מבין שאת מעוניינת במכשיר."
"כן. מאוד." אמרה, "בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה! זה פשוט לא ייאמן! אתה לא יכול להאמין כמה שזה יעזור לי. עם הביקורים של ההורים שלי, וההורים של בעלי, עם ה... המסיבות לילדים, ו..." היא המשיכה להרהר ולמנות אופציות נוספות.
גיא חייך והנהן בזמן שדיברה, וחיכה למרווח בין דבריה. "אז, רונית, את בוודאי מעוניינת בגרסה המשופרת?"
"זה זה עם הג'י.פי.אס בפנים?"
"שתי הגרסאות עובדות על ג'י.פי.אס. בגרסה המשופרת נוספו אופציות של זכירה."
"אה, כן. אז אני רוצה אותו. דרך אגב, להציע לך משהו? לשתות? לכרסם?"
"לא, תודה. נתת לי קודם."
היא פקחה את עיניה ופיה לרווחה. "אתה רוצה להגיד לי שאתה עדיין שבע מזה?" היא קמה במהירות ופתחה את המקרר. בקבוק השתייה היה מלא וסגור. "לא יאומן! זה פשוט לא יאומן!" מלמלה, "אתה יודע כמה כסף זה חוסך?!"
הוא ידע. אפילו הייתה לו בתיק טבלא מסודרת של מחירים, מעוגלים כלפי מעלה לחיזוק הרושם.
"אז, אה, איך את רוצה לשלם?"
היא התנערה ממחשבותיה על בקבוק השתייה וסגרה את דלת המקרר לפני שזו תפעיל את ההקלטה המעצבנת המכריזה שוב ושוב ש'דלת המ?קרר איננה סגורה. דלת המקרר איננה סגורה.'
"במזומן." היא ענתה, "כמה זה?"
"במזומן זה במבצע, רק 13,999 שקל." ענה גיא. היא לא הייתה האישה העשירה הראשונה ששילמה לו במזומן, והסיבה למזומן הייתה ברורה כאור השמש. הן לא רצו שבעליהן יידעו על המכשיר. וזה אמר רק דבר אחד ? הן בגדו. אבל זה לא היה מעניינו. העיקר שקנו ממנו.
האישה הלכה אל הכספונט שהיה מחובר לקיר הכניסה לבית, הניחה את אצבעה על העינית שקוראת טביעות אצבעות, והקישה את הקוד הסודי. היא רשמה את הסכום המבוקש, ותוך כמה רגעים יצאו השטרות מחריץ המכשיר. היא הגישה את ערימת השטרות לגיא.
"תחתמי כאן, בבקשה." הוא אמר והצביע על המקום המתאים במסמך.
בזמן שקראה רונית את המסמך, ספר גיא את הכסף. היא חתמה.
הם חייכו והודו זה לזה.
"טוב, אז," אמר גיא, "המכשיר יישלח אלייך תוך שבעה ימי עבודה. תתחדשי. ולכל בעיה או שאלה את מוזמנת להתקשר למוקד שלנו."
"תודה רבה. יום טוב." הם לחצו ידיים.
גיא יצא מהבית. הוא הציץ בשעונו וחייך בשביעות רצון. ארבע מכירות בפחות משעתיים. איך אי פעם יכל להיות סוכן מכירות של משהו אחר מלבד האנטי?ביקורון? גיא פתח את דלת מכוניתו והניח את התיק הגדול על המושב שליד הנהג. הוא סגר את הדלת, הלך מסביב ונכנס למכונית. הוא נסע כמה מטרים בודדים עד לכניסת הווילה הבאה. זה גם עשה רושם טוב יותר על הדיירים, שכביכול הגעת במיוחד אליהם, וגם המכשירים בדור הראשון היו כבדים וגדולים והנסיעה חסכה לו את הסחיבה.
גיא סובב את מפתחות המכונית והאוטו נדם. הוא הביט מהחלון על הווילה המפוארת שלידה עצר. מבחוץ לא היה רשום שם המשפחה של הדיירים. גיא פתח את הנייד שלו, התחבר למידעון ולפי הכתובת בירר את כל הפרטים שיכל. נמרוד אבני. בן 46. סוחר מכוניות. גרוש. אשתו טענה שאנס והיכה אותה הרבה שנים, אבל רק כשסטר לבנם היא החליטה לעזוב. היא לא הגישה נגדו תלונה. אדם כזה, חשב גיא, בטוח יקנה את האנטי?ביקורון. אציג לו ישר את הגרסה המשופרת. גיא סבב לעבר התיק שלידו, שלח יד פנימה ומישש את הכסף מהמכירה הקודמת. זה תמיד נסך בו ביטחון לקראת הכניסה אל הקליינט הבא. הוא יצא ממכוניתו והוציא את התיק הגדול.
גיא עמד מול שער ברזל מרובע, גבוה ויקר. מישהו כאן לא כל כך אוהב אורחים, חשב. וזה מצוין לעסקי האנטי-ביקורון. הוא נכנס ומיד שמע את מצלמת האבטחה מסתובבת ומתמקדת עליו. רחבת הכניסה הייתה מטופחת ומקושטת בסימטריה מושלמת. כמעט על גבול הכפייתי.
כמעט על גבול הכפייתי. לרגע הייתה לגיא תחושת דה-ז'ה-וו. גיא נעמד ליד הדלת הכבדה וצלצל בפעמון.
"מי זה?" נשמע קול גברי, גס וחסר סבלנות מהאינטרקום.
גיא הביט לתוך המצלמה הקטנה. "שלום, מר אבני, שמי גיא ואני רוצה להמליץ לך על מכשיר שיכול לשנות את חייך. זה לא ייקח יותר מכמה דקות בודדות מזמנך, ואתה לא תתחרט."
"אני לא צריך שום דבר. שלום."
"מר אבני, האם תרצה שאף ביקור לא יפריע לך יותר לעולם?"
"על מה אתה מדבר?"
תפסתי את תשומת לבו, חשב גיא. "המכשיר שאני רוצה להציג בפניך מבטל כל ביקור מיותר או לא מוצלח. אם תרשה לי להכנס, אדוני, אסביר לך בדיוק למה הכוונה."
שקט. הוא בוודאי שוקל את ההצעה. גיא שמע בשביעות רצון את הזמזום המכני של ביטול הנעילה האוטומטית ופתח את הדלת.
הדבר הראשון שגיא הבחין בו היה הכספונט המחובר לקיר. אחר כך הוא ראה את הסלון. הריהוט היה מודרני בצבעי שחור מבריק וכסף, וכל הפינות היו מרובעות וחדות. אדם מבוגר ירד במדרגות לכיוונו, לבוש חלוק מבד יקר. הוא היה מגולח למשעי ושערו היה מעט רטוב. מן הסתם בדיוק יצא מהמקלחת. הוא סימן עם ראשו לעבר הסלון, והלך והתיישב על ספה נפתחת, כשרגליו מורמות. גיא נעמד מולו, הוריד את תיקו אל הרצפה והוציא משם מכשיר אלקטרוני גדול במקצת מקומקום חשמלי.
"הרשה לי להציג בפניך, אדוני, את האנטי-ביקורון!" הכריז גיא, "הטכנולוגיה החדישה ביותר שפיתח המוסד לפני כעשרים שנה, וכעת פתוח ללקוחות מיוחדים כמוצר ביתי, פשוט ו-"
"אל תבלבל לי ת'ביצים. מה זה עושה?"
"האנטי?ביקורון הוא בעצם מעין מכונת זמן קטנה. הוא מיועד לכך שביקורים לא יבזבזו זמן. לאחר הביקור אתה לוחץ על המכשיר והכול חוזר לקדמותו."
"מה הקאץ'?"
"אני רואה שאתה הולך ישר לנקודה, מר אבני. אפשר לקרוא לך..."
"לא."
גיא נשם נשימה עמוקה. להישאר בפוקוס, דקלם לעצמו, לא לתת לו לעשות ממך סמרטוט. אתה המוכר. הוא רק הקליינט. אתה שולט בו ולא ההפך. "לאנטי?ביקורון יש כמה אפשרויות תפעול. האופציה הראשונה היא חזרה בזמן רגילה, עד מקסימום של שעתיים, וכך הביקור בעצם לא בזבז את זמנך. האופציות הבאות הן שאתה או המבקר או שניכם תשכחו לגמרי מהביקור. כאילו כלום לא היה."
"זה רק לביקורים?" מר אבני לחץ על כפתור בידית כורסתו. מצדי הכורסא יצא מגש ועליו בקבוק יין בתוך כלי קרח וכוס.
"כן. כרגע, הדור הראשון של האנטי?ביקורון עובד על תקשורת לווינית וג'י.פי.אס. ממוקד?כתובות. ולכן, לפי החוק השני של וסרמן?בלום, אפשר להפעיל אותו רק כאשר יש לפחות שני אנשים, שלפני הזמן המוחזר לא נמצאו באותה כתובת. ככה המכשיר מזהה את תחילת הביקור." אמר גיא בעוד מר אבני מזג לעצמו כוס יין.
"יש לך כאן ספר הוראות של הדבר הזה?"
"בוודאי." גיא הוציא מתיקו את ספר ההוראות והגישו למר אבני שהחל לדפדף ולקרוא. גיא חיכה בשקט.
"אני רואה שלא מומלץ להשתמש בזה יותר מפעמיים בשבוע."
"נכון." אמר גיא, "כרגע. אנחנו מקווים שבגרסה הבאה נשפר את היכולת הזו. בכל מקרה, אם אתה קונה את הדור הראשון, תקבל 15 אחוז הנחה על טרייד?אין לדור השני."
"ומה הסיפור של השיכחה?"
"אתה יכול לבחור אם אתה, האורח או שניכם תזכ ? "
"את זה הבנתי, ילד. מה תופעות הלוואי?"
"עד פעמיים בשבוע אין תופעות לוואי. ואני משתמש במכשיר הרבה יותר מכך. אם בכל זאת תתעורר אצלך בעיה אמיתית אנו נחזיר את כספך ו ? "
"ומה בעצם נשאר ומה לא אחרי הפרוצדורה?"
"אה! ובכן, זה הולך ככה: באופצייה עם הזיכרון, האנטי?ביקורון פשוט שולף את המשתתפים מציר הזמן ומחזיר אותם לציר הזמן ממש לפני הביקור, כך שבעל הבית נשאר בדיוק היכן שהוא נמצא ורק הזמן חזר, והאורח מוצא את עצמו בדיוק לפני הכניסה. וכל מה שקרה בביקור נשאר במציאות. למשל אם האדם אכל או החליף בגדים. באופציית השיכחה, האנטי?ביקורון מחזיר את האנשים דרך ציר הזמן, ואז כל מה שקרה מתבטל וחוזר למצב ההתחלתי. באופציה בה אחד זוכר והשני שוכח, אז בעצם זכות הקדימה ניתנת לבעל הבית. למשל, אם יש יום הולדת והאורח מביא מתנה ונותן אותה לבעל יום ההולדת. אז אם שניהם זוכרים, המתנה נשארת אצל בעל הבית. אם שניהם שוכחים, המתנה חוזרת לאורח עטופה וכאילו לא קרה דבר. אם אחד זוכר ואחד לא, אז המתנה נשארת אצל בעל הבית, שאם הוא זה ששכח, אז הוא פשוט יופתע למצוא את המתנה אצלו."
"הממ... וכמה עולה התענוג?"
"14,999 שקל. וזה שווה הרבה יותר, תאמין לי. אוכל לערוך לך הדגמה."
"אין צורך. אני אקנה את הדבר הזה. אבל אני רוצה את המכשיר הזה, שיישאר אצלי."
"אה... אתה בטוח שאתה רוצה מכשיר משומש?"
"צריך עוד מעט להגיע לכאן מישהו ויתאים לי לבטל את הביקור שלו. תעביר לי את התיק משם."
גיא הביט סביבו, ראה את התיק והביא אותו לידיו של מר אבני. הוא הוציא את כרטיס האשראי שלו והגישו לגיא. גיא הוציא מתיקו את המסמכים לחתימה, ואת הקרדיטון. הוא הכניס את כרטיס האשראי של מר אבני לקרדיטון, הקיש את סכום המכירה והגיש אותו לאבני שאישר את ההעברה על ידי טביעת אצבעו. הוא חתם על הדפים. גיא אסף לתיקו את חפציו, משאיר את מכשיר האנטי?ביקורון על השולחן.
"אז, תודה רבה. תתחדש. ולכל בעיה או שאלה אתה מוזמן להתקשר למוקד שלנו. המספר על הקבלה."
"לא, תודה לך..." אמר מר אבני וחייך חיוך שגרם לגיא אי נוחות רבה. הוא שמח להסתלק מהמקום.
נמרוד אבני קם מכורסתו. הוא עלה לקומה השנייה ונכנס לחדר השינה. המיטה הייתה סתורה והמצעים מלוכלכים מזרע ודם. האזיקונים עדיין היו מחוברים בשתי קצוות המיטה. אבני פנה למצלמת הווידאו שעמדה מול המיטה. הוא הוציא את הקלטת, והחזיר את המצלמה למקומה. המכשיר בהחלט שווה יותר ממחירו. חשב אבני וחייך. צלצול בדלת. זו בוודאי המנקה.



נושא נכתב על ידי נשלח
  אנטי-ביקורון RiverLight 06:34 04/02/2007


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.