בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
המקלף
נכתב ע''י: o-k (IP Logged)
תאריך: 12:24 23/11/2006

למרות שעבר זמנו של פרוייקט "חלום בהקיץ" היות וכבר התחלתי אז סיימתי.
o-k

מנו הפנה את הרחפונית אל מפרץ חניה זמני מסיט אותה במיומנות מנתיב התנועה האנכי הראשי. ההתרעה הבהבה מתגברת לחיווי אזהרה רציף ונתנה איתות ברור להימצאותו של ענן אקטופלסמה המתערבל באופן מתקבע מסביב לרחפונית.
מנו ידע שהננו-מערבלים שהממשלה מפזרת לאוויר בכמויות גדולות, יסגננו את קרעי החלומות לזרזיף דקיק ובלתי מזיק, אבל גם סטיק טיסה ההופך פתאום להגה פרחוני בסגנון המאה העשרים דרש התמודדות שמנו החליט שאין לו שום רצון לחוות ברגעים אלה.
מנו נעצר ונאנח בקנאה חושב על דיוק, הבן שלו, ילד שנולד אל תוך מציאות החלימה וחי בקלילות של חיוך את מה שבתחילת המאה הגדירו המדענים "שינויי הספגטי".

ההתרעה דעכה לאיטה מבשרת על שובו של ההגיון ומנו הכניס את הסטיק חזרה למצב "רחף ונהג" מורה לרחפונית להמשיך בדרכה.
היעד היה קרוב ומנו הורה למחשב להעביר את החלונות למצב ראיה ויזואלי.
גורדי השחקים של שכונה ו' התנשאו מתוך קו הרקיע המואר, ומנו מתוך הרגל "עזר" למחשב לנווט את הרחפונית אל תוך השכונה פונה פנימה ומטה לכיוון קומפלקס 25 באיזור השרקנים.
השעה היתה שעת לילה מאוחרת ומנו צפה במספר ערפילי חלום שורקים, נוהמים ומתפוגגים לאיטם, מרמזים על חולמים שעבר עליהם עוד יום לא ממש מוצלח.
"זמן הגעה משוער ליעד, 2 דקות", סלסל סקעת המלך אל תוך אוויר הרחפונית בקולו הזמרירי.
מנו חייך, נהנה שוב מאיכות הרינגטון החדש שהוריד לאחרונה למחשב הרחפונית.
מנו הורה להבהיר גם את החלונות, מגביר את אור הכוכבים למקסימום והחל סורק את האיזור ביסודיות לפני העצירה.
"עצור כאן!" הורה מנו בהצבעה אל עבר סימטה צדדית הנושקת לקומה החמישית של קומפלקס 37.
הרחפונית צייתה והאטה אל תוך מעגן החנייה.
מחשב הרחפונית התחבר ואישר נתונים מול מחשב החנייה הראשי של הרחוב פותח את דלת הרחפונית ומאפשר למנו לצאת למסוע הקרוב.
מנו הניח למחשב לגמור את פרוצדורת החנייה, לבש את חליפת הלילה והפעיל את מערכת המיגון הפאסיבית.
כרגיל, כמי שאוהב לקחת את ההחלטות בעצמו מנו השאיר את המיגון האקטיבי בלתי פעיל, סומך על האינסטינקטים שלו שיגיבו כראוי בעת צרה.

הרחוב השקט לא הציג פעילויות כלשהן הנראות לעין אנושית רגילה, אולם למנו לא נדרש יותר ממבט אחד מהיר כדי להבין שהוא איחר.
האיזור כולו שרץ סוכנים נסתרים של היח"מ, יחידת החלומות המיוחדת, כשהם מקיפים את קומפלקס 25 בשקט מופתי ומונעים גישה לכל מי שהיח"מ אינה חפצה ביקרו.
"מישהו פה בהחלט השקיע בלשחק איתי משחקים", חשב מנו כשהוא מביט בדקדקנות במחזה ומחפש את השוליים.
מנו נשם מספר נשימות עמוקות, תמיד היה לו קל להכניס את עצמו לטראנס של חלימה בהקיץ ולפעמים הוא טען שהוא חי בחלום אחד מתארך.
ידו החולמת של מנו נשלחה קדימה, נוגעת לא נוגעת בשכבות המקיפות את קומפלקס המגורים 25 ומגששת פנימה אל המהות השוכנת מתחת לענן האקטופלסמה האשלייתי.
מנו לא יכל שלא להתפעל מעבודת התפירה המדודה של האקטופלסמה מעל מהות הקומפלקס, ניכר היה שאת העבודה הזאת ביצע מקצוען, מה שהדגיש שהטרף היתה חלמת-על בהתהוות כפי שדיווח המודיעין.
"שלום יוסי", לחש מנו לעצמו מזהה את החתימה הייחודית של החולם, פורם את ענן האקטלופלסמה בחתך אופקי ומשחרר לחופשי את מהות הקומפלקס הכלואה, מאפשר לה לפורר את שאר האשליה לזרזיפים מתכלים.
המהות עשתה את שלה והתממשה חזרה במהירות כשהיא מחזירה את האקטופלסמה למישורה הטבעי ומשחררת את חיילי היח"מ הישר אל עולם החלומות ממנו באו.

שניות ספורות לאחר מכן עמד קומפלקס 25 שקט וברור, דייריו הישנים לא מודעים לאירוע החריג שהתרחש בסביבתם.
מנו פסע פנימה אל תוך הלובי והזמין מעלית.
"לילה טוב", חייכה אליו הולגרמת המעלית עוטה פני נינט, "להיכן אדוני מעוניין להגיע?"
"משפחת כץ", ציין מנו צופה בדלתות המעלית הנסגרות.
המעלית סימנה קפיצה לקובית מגורים 52 והחלה בהאצה כלפי מעלה כשהיא מציינת זווית 70 מעלות סטנדרטית ומבשרת במקביל למשפחת כץ על הגעתו של אורח בשעת לילה מאוחרת.
"מי שם?" נשמע קול גברי כשלאחריו התממשה הולגרמה של ראש גבר מבוגר, מקריח ובעל עיניים ירוקות וחודרות.
מנו העריך את גילו של האיש בכשבעים, מציין לעצמו שהאיש כנראה עבר טיפול אנטי הזדקנות לא מוצלח.
מנו שלף את התג שבחר מראש מבזיק את הולוגרמת סמל המשטרה.
"רק"ר קזו אייזנגרב מבקש את אישורך לכניסה, אדוני" הציג עצמו בקולו הנעים.
"אני מעוניין לדבר איתך לגבי ביתך, ואודה לך אם גם תוכל להפגיש ביננו".
הגבר נראה מופתע.
"מאושר כניסה" ציין למעלית שפתחה את דלתותיה מיידית.

מנו פסע פנימה אל תוך קוביית המגורים המהודרת ופגש בבעליה.
"נעים מאוד" אמר מנו מושיט את ידו ללחיצה, "כפי שציינתי אני רק"ר קזו אייזנגרב".
"משה כץ", ציין בעל הקרחת ונענה ביובש ליד המושטת.
כץ המשיך וסקר את מנו ללא בושה, מביט בגבר בעל המבנה הצנום, הראש המוארך בעל התלתלים החומים, העיניים הירוקות והאף הנשרי.
מנו ידע שאנשים נטו להתאכזב מהמראה חסר היחוד שלו כשפגשו בו כנציג רשויות הבטחון, אבל לשמחתו הוא כבר מזמן נגמל מהרצון לנסות ולתקן את הרושם המטעה בהפגנת שרירים מיותרת.
"אינני מבין" לאט כץ לבסוף, "התקשרתי אליכם אתמול ואני שמח שנעניתם במהירות להזמנתי. אולם צמד? האינכם חושבים כי יחס זה מוגזם הוא?"
"מי זה? אייזנגרב?" נשמע קול עמוק מכיוון החדר הסמוך.
אל המבוא פסע גבר מרשים, גדל גוף, בעל שיער שחור, עיניים כחולות שנונות וחיוך לבן ומסנוור.
"נו, כמובן" אמר מנו "רב חולם ראשי יודה סעד, ניחשתי שזאת העבודה שלך."
סעד הרחיב את חיוכו.
"מה קורה אייזנגרב, מזדקנים?
מה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע?
אני מקוה שברור לך שאתה מבזבז את הזמן שלך. עדי כבר החליטה להצטרף ליח"מ ומתכננת ללכת איתי!"
"שמח לשמוע שהגעתי בדיוק בזמן כדי למנוע ממנה לעשות את השטות הזאת..." ענה מנו בחיוך.
"רבותי, רבותי " קטע אותם כץ, מניף את ידיו במחוות שלילה.
"עדי איננה מצטרפת לשום יח"מ, ובבודאי ובודאי שאיננה הולכת לשום מקום.
ראשית הסבירו לי את המתרחש כאן. אינני מבין, אם אדון רח"ר סעד שייך ליח"מ, לשם מה אדון רק"ר אייזנגרב נמצא בביתי? אה?
מר אייזנגרב, הואל נא להסביר לי לשם מה הנך כאן?"
"אבא מי זה?" אל החדר נכנסה נערה כבת 15.

הדבר הראשון אליו שם לב מנו כשבחן את עדי, שכן עמוק בעיניה, הניצוץ.
הניצוץ קרא עליו תיגר, מבהיר שהאנליסטים צדקו, עדי היתה חלמת-על וכפי הנראה אחת החזקות שנתגלו בשנים האחרונות.
"הי", אמר מנו מציג את עצמו בפני עדי.
"אני רב קולף ראשי קזו אייזנגרב, ואשמח מאוד אם נוכל להכנס כולנו לחדר מתאים ולדון במה דברים אמורים" הוסיף כשהוא פונה לעבר כץ לאישור.
כץ משך בכתפיו והחוה בידו לעבר החדר הסמוך.

מנו התיישב אל מול כץ ועדי בכורסת הרחף שהוקצתה לו, הכורסה התכווננה על פי המשקל שלו מתרוממת קלות כדי לאפשר נוחות ישיבה בגובה הרגליים.
מנו כיוונן את המאסג'ון לפינוק עדין בגב והחל לדבר מיד לאחר שכשכולם התיישבו.

"כפי שסעד ציין, הוא אכן נציג היח"מ הרשמי.
לעומתו, אני נמצא כאן כנציג ארגון הנגד, היק"ח, יחידת קילוף החלומות.
עכשיו אני רוצה שתבינו, היק"ח היא יחידה סודית ולאחר קיום הפגישה הזאת ולא משנה מה יהיו תוצאותיה, יינקטו צעדי בטחון שונים לשמור על דבר קיומה של היחידה בסוד."
מנו נעצר נותן למשמעות הדברים שאמר להקלט.
כץ החל לשאול שאלה אבל מנו קטע אותו.
"תן לי לסיים ואשמח להשיב על שאלות לאחר מכן אם משהו לא יהיה ברור."
כץ השתתק ומנו המשיך.

"כדי להבין במה מדובר אני אתן סקירה הסטורית קצרה.
בתחילת "שינויי הספגטי" הוקמה היח"מ. כולנו מכירים את הסיפורים על דור חלמי העל הגדולים כמו: נצח וייצמן, שהתגלו ועזרו לניצחון המדינה במלחמת העולם השלישית כנגד הגוש הסיני/איראני.
לעומת זאת מעטים מאוד יודעים שבמקביל ליח"מ הורה ראש הממשלה דאז, בוגי, לחקור את מהות החלומות ולהקים ארגון נגד בעל יכולות מעשיות לביטול חלומות ומימושם.
היק"ח הוקמה לפני כארבעים שנה וגייסה חלמים שונים ויחודיים למציאת הדרך המעשית לביטול חלומות, ובעיקר לביטול מימושם.
פריצת הדרך בוצעה ע"י מי שאנחנו מכנים: "המאסטרו", חלם-על שאנוכי זכיתי להמנות בין תלמידיו הספורים.
עדי," פנה מנו לנערה שהקשיבה לדבריו בריכוז.
"גם אני וגם סעד נמצאים כאן הלילה כדי לנסות ולגייס אותך, אבל בזה מסתיים הדמיון בין האינטרסים שלנו.
בעוד סעד מעוניין להרחיב את יכולות החלימה שלך ולשכנע אותך לעבוד בשביל הממשלה כדי לצור חלומות גדולים, אני נמצא פה כדי לשכנע אותך לבחור ביכולת לשלוט בביטול האשליה, לבחור בהצגת המציאות כפי שהיא, לעזור להציג בחדות ובבירור את האמת.
ברשותך, בשעה הקרובה נבחן גם אני וגם סעד את היכולות שלך ואם תעברי את המבחן שלנו תנתן לך הבחירה להחליט לאיזה ארגון להצטרף, האם לארגון הנוצץ והמזוייף שסעד מייצג או לארגון האמת אותו אני מייצג".
"מזוייף!" קפץ סעד.
"אייזנגרב אתה דמגוג!"
"עדי! כל מה שאייזנגרב אמר נכון, חוץ מהמשפט האחרון.
הארגון שלו מציע רק לדאוג לשימור העבר ועזרה בקפיאה על השמרים לדורות. אצלנו תוכלי לקדם את העולם, לעשות אותו יותר טוב, אנחנו מציעים לך לעזור לכולנו להתקדם ולהשתכלל.
אבל לפני שאמשיך להסביר אני מעדיף שתחליטי קודם כל אם את מוכנה להמשיך בתהליך שאייזנגרב תיאר לפני שהתחיל לקשקש בשכל."

שקט השתרר בחדר וכולם המתינו לתשובתה של עדי.
עדי העיפה מבט לכיוון אביה ומיד לאחר מכן פנתה למנו ולסעד.
"מה המבחן?"
סעד נענה מיד.
"יש לך עשר דקות לחשוב על חלום ולממש אותו. פשוט הציגי את יכולותיך בשינוי המציאות, אנחנו כבר נבחן את המשמעות."
עדי עצמה את עיניה מבלי להשיב, נכנסת לטראנס של חלום בהקיץ.

מנו הסתכל על עדי והמתין לשינוי העומד להתחולל אבל הופתע כשהחדר הוחשך פתאום למספר שניות.
מיד לכשחזרה התאורה החדר השתנה והתרחב, מנו מצא את עצמו עומד במרכזה של חצר טירה בסגנון ימי הביניים.
מנו התרשם מהלבשת האקטופלסמה המוקפדת שעדי מימשה, האקטופלסמה נראתה יציבה ומולבשת היטב, מנו שם לב שלא יהיה צורך לחדש את האשליה למשך מספר שנים טובות.
רגע קצר נוסף עבר כשחושיו של מנו הבהירו לו שהוא כבר לא יושב אלא עומד, אוחז בידיו מטאטא, עונד סינר פרחוני וחובש מטפחת בד.
צחוק רועם נשמע מצידה השני של החצר ומנו הביט בסעד הלבוש בשריון אבירים עתיק, כשהוא מקרקש לכיוונו ומחזיק תחתיו מקל צעצוע בעל ראש סוס מפלסטיק.
בצידה השני של החצר ישבו עדי ואביה בכורסאות הרחף המנותקות מהתקופה הסובבת אותם, צופים בהם באדישות וממתינים לתגובתם.

מנו כבש את החיוך שעמד על שפתיו והחל לטאטא את הרצפה ברצינות מעושה כאילו היתה זאת העבודה שלו מאז ומתמיד.
סעד שסיים להתקרב אליהם והתאושש מהכבדות שנחתה עליו פלט קללה רוסית עתיקה והרים את מכסה השריון מראשו.
"&^*($%^, עבודה יפה" אמר בחיוך שהוא מתחיל להשיל מעל עצמו את לוחות השריון הכבדים.
"אני מבין שככה את רואה אותנו" הוסיף מנו כשחצי חיוך מסתמן בזוויות פיו והוא מסיר את המטפחת מראשו.
"אני מנקה אבק בלתי נראה, וסעד רודף אחרי טחנות רוח?"

"אני חושבת שאלה תלבושות שהרבה יותר הולמות לכם, לא ככה?" ענתה עדי.
"ובכלל הגיע הזמן שתוכיחו לי מה אתם שווים!
עד עכשיו רק דיברתם ודיברתם אבל לא הוכחתם והסברתם לי באמת שום דבר."

"לא חסר לה בטחון עצמי" חשב מנו לעצמו והושיט את יד חולמת מממש לעצמו חזרה כורסה.
סעד שסיים להסיר את השריון התיישב בנשיפה גם הוא על כורסה שמימש.

"עדי," החל שוב סעד לדבר, מתעלם מההערה הצינית.
"אם תצרפי ליח"מ יהיה לך הכח ללמוד מהטובים ביותר בתחום החלימה המעשית.
תוכלי לממש מציאויות בסדר גודל של שכונות ואולי יום אחד אפילו בסדר גודל של ערים גדולות כשגם השמים הם לא הגבול.
תארי לעצמך שתוכלי לשנות את עתיד מדינת ישראל..."
סעד עצם את עיניו וחזיון נגלה לפניהם.
הם צפו בעדי עתידית, בוגרת, בטחון עצמי נראה בתנועותיה והיא הרימה את ידיה מעצבת מחדש את העיר מודיעין, מוסיפה לה שלוש שכונות חדשות ומכתירה אותה בכיפת הגנה זהובה.
החזיון התחלף ועדי הוצגה כשהיא לובשת כפפות חלימה ומממשת נוה מדבר ירוק בלב סיני.
"האם היית רוצה לדעת את העתיד?" שאל סעד רטורית.
"האם היית רוצה לגעת בעתיד כבר בהווה?
אם תצטרפי אלינו תוכלי לעזור לנו לעשות את העולם טוב יותר"
סעד מימש דגם של נוה המדבר העתידי ושלח אותו לשבת על סטנד מנצנץ ליד עדי.
מנו צפה בעדי מרימה את ידה ומלטפת את הדגם הנוצץ.

"אחלה מצגת סעד" אמר מנו.
"קצת קיטשית, אבל בהחלט מרשימה.
אבל עדי, האם את רוצה ליצר אשליות?
האם את רואה את עצמך מתמחה בלגרום לכולנו להמשיך ולחיות באשליות?"
מנו עצם את עיניו, חוזר לצפות בחדר בעיני החלום.
הוא הושיט את ידו ופרם את האשליה התפורה היטב סביב לסעד.
שניה חלפה והמהות גברה מפוגגת את דמותו הגבוהה של סעד ומגלה את דמותו האמיתית.
כרסו המשתפלת של סעד בן השמונים תפסה את העיניים מציגה נוכחות בולטת יותר מרעמת השיער הלבנה והארוכה.
סעד נראה מופתע בעליל.
"הבלופים האלה" הצביע מנו לכיוון סעד.
"הם אלה שגורמים לאנשים לחיות בחלום, לרצות להיות אחרים.
לצערנו היום אנשים עושים כמעט הכל כדי להתאים את עצמם למודלים טפשיים שדעת הקהל והממשלה קבעו.
עדי, הצטרפי אלינו ותוכלי לעזור לנו לנקות את המציאות מאשליות שוא.
היק"ח מאפשרת לאדם להיות שלם, מאפשרת לעם להיות משוחרר.
אנחנו ביק"ח חותרים לאפשר לכל אחד להיות הוא עצמו, לבטא את היחודיות שלו ולא להפוך להעתק פלקטי כי אפשר..."

"אייזנגרב! אני אגיש קובלנה חריפה על מה שעשית עכשיו!" הודיע בכעס סעד, רוקם סביבו חזרה את דמותו החלומית.
הוא פנה לעדי והמשיך.
"אל תקשבי לשטותיונר הזה, רק היח"מ מאפשרת לאנשים לחיות בבטחון, בשמחה ועם עתיד!"

עדי קמה מפסיקה את הדיון, פורמת את חצר הטירה ומחזירה את מהות הסלון לשליטה.
הכורסאות התייצבו בהתאם לפני השטח המשתנים משאירות את השקט על כנו.
"אני רק בת 15, אבל אני חושבת שבחירה כמו זאת שאתם מעמיסים לי על הכתפיים, גם בוגרים ממני היו מתלבטים בה ימים רבים אם לא יותר."
הניצוץ בעיני עדי בהק ומנו ידע שלמרות דבריה היא כבר החליטה.
"רק"ר אייזנגרב" פנתה אליו עדי.
"עם כל הכבוד ליק"ח החלטתי להצטרף ליח"מ, ולא בגלל שאני חושבת שצריך לשמר או להקים אשליות, אלא בגלל שאני חושבת שבלי חלומות, לאדם הפרטי ולאנושות בכלל לא יהיו שאיפות, לא יהיה עתיד."

מנו קם בשתיקה שוב שומר על ארשת פנים רצינית ולא נותן לחיוך לעלות על שפתיו. הוא הנהן לעבר יוסי באישור והחל פוסע לכיוון היציאה.
עדי עברה את המבחן בהצלחה, יוסי כבר יסיים את הגיוס.



נושא נכתב על ידי נשלח
  המקלף o-k 12:24 23/11/2006
  Re: המקלף na'ama 21:11 23/11/2006
  Re: המקלף o-k 23:11 23/11/2006
  Re: המקלף עומרי אפשטיין 22:39 23/11/2006
  Re: המקלף o-k 23:16 23/11/2006


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.