בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
ההחלטות של האדם הממוצע תחת זעם אלוהי
נכתב ע''י: עומרי אפשטיין (IP Logged)
תאריך: 02:39 18/11/2006


7:30
באותו היום ביל גייטס אמר לי שהוא נמצא בקשיים כלכליים.
היה זה בוקר יום שני ממוצע ורגיל לחלוטין וישבתי עם חברי הקרוב ביל במסעדת הדגים בקצה הרחוב. היה רק דבר אחד שהפך את היום שני המסויים הזה העשירי בפבואר 2014 ליום שונה מכל יום שני אחר, היה זה היום האחרון לפני סוף העולם.
"מה, אבל איך זה יכול להיות ביל? הרי יש לך עשרות מיליארדי דולרים".
"זה מה שהצהרתי כמובן, אך בכנות, מעולם לא היו לי עשרות מיליארדים. הכול היה הונאה כדי שמשקיעים יתנו לי כסף ולמיקרוסופט. למען האמת בשיא היו לי רק כמה מיליונים.
"אז מה קרה עכשיו?"
"המשקיעים עוזבים ואני במצב כלכלי לא כל כך טוב אם אתה מבין למה אני מתכוון". הנהנתי, עדיין המום מזה שהאיש שחשבתי שהוא העשיר ביותר בעולם מבקש ממני הלוואה.
"אז אלכס, חברי הטוב, האם תלווה לי עשרת אלפים דולר? אני באמת זקוק לכסף". הסכמתי כמובן, לא יכלתי לעמוד בתחינות שלו, הבטחתי לעצור עוד באותו היום בבנק ולבצע את ההעברה לחשבון הבנק שלו.

8:00
כפי שסיפרתי לכם היום הזה התחיל בצורה משונה למדי, ואחרי ארוחת הבוקר בדרכי לבנק ראיתי קבוצה גדולה של אנשים מתנהגת באופן שניתן לתארו רק בצורה אחת, פאניקה המונית. מאות אנשים רצו בצרחות ליעדים שונים, מתנגשים ומפילים אחד את השני.
ברגע שהרמתי את עיני מעלה גם הבנתי את הסיבה לכל הפעילות הנמרצת הנ"ל. בנוסף לשמש החביבה שלנו בשמיים היה לו גם כדור אש ענק נוסף, גדול פי כמה וכמה מהשמש, אשר לא היה כל קושי להבין שהוא יתנגש בכדור הארץ. על פי מבט חטוף בכדור האש הנ"ל והערכה לא מושכלת במיוחד, הערכתי שההתנגשות עם העצם הנ"ל תגרום לבלגן כללי בכלל, והרס כדור הארץ בפרט.
בתור אחד האזרחים המתורבתים האחרונים ככל הנראה שנשארו במדינה הזו המשכתי להתנהג בצורה רגועה לחלוטין, מתעלם לחלוטין מהתקרבו של קץ העולם בצורת סלע בוער. נכנסתי אל סניף הבנק ואכן לא התפלאתי למצוא אותו באנדרומולוסיה דומה למדי לזו ששוררת בחוץ.
גם כאן לא נכנסתי לפאניקה, אפילו שבסניף הבנק הקטן הזה היו שלוש קבוצות שודדים חמושות אשר רוקנו בשיטתיות את הבנק, מנסים להפיק הנאה ביום האחרון לחייהם. ניגשתי לפקידת הקבלה הרביעית, זו שלא היה אקדח מכוון לראשה, וביקשתי לבצע העברה.
לרוע מזלי, הפקידה הנ"ל הייתה בהיסטריה מוחלטת, לא הבינה מילה מדברי, וככל הנראה ניהלה שיחה בהולה עם נפוליאון בונפרטה. החלטתי לדחות את העברת הכסף עד למועד שהדברים מעט ירגעו. לכן יצאתי מהבנק לעבר מכוניתי אשר חנתה ליד מסעדת הדגים.
בדרכי לשם ראיתי עיתון על הרצפה אשר הבהיר מספר דברים על המצב הנוכחי. ראשית כל האסטרונומים מדווחים שאסטרואיד ענק עומד להתנגש בכדור הארץ, וכפי שניחשתי, להפוך אותו לאבק קוסמי. כמו כן אלוהים נצפה במקומות שונים בעולם, מודיע על השמדת המין האנושי, אך מציין שאין לו כל קשר לאסטרואיד שהוזכר קודם. על פי העיתון שני האירועים יתקיימו בשמונה בערב, אך לא ברור עם האסטרואיד או אלוהים יהיה הזוכה המאושר בהשמדת האנושות.

8:35
למורת רוחי, כאשר הגעתי למגרש החנייה בו החניתי את מכוניתי נוכחתי לדעת שכל אחת ואחת מהמכוניות בחניון נמצאת בשלב כזה או אחר של גניבה, ונדליזם, פריצה, טיפול וקס או שריפה, האפשרות האחרונה התייחסה למכוניתי שלי. כאשר ראיתי מחזה מזוויע זה מיד תרו עיני אחרי איש חוק או שוטר אשר יוכלו לטפל בעניין. למרבה אכזבתי ראיתי קבוצה של מיטב השוטרים מגשימים את חלומותיהם מלפני שנים רבות וגורמים למכוניות הנ"ל יותר נזק מאשר הפושעים.
החלטתי ללכת לעבודה ברגל.

9:20
עקב המצב הלא שפיר של מכוניתי, עבדכם הנאמן הגיע באיחור למקום עבודתו. שלא כמנהגו הבוס לא נזף בי, הסיבה לכך כנראה הייתה העובדה שהוא שכב על המדרכה ברחוב אחרי נפילה של ארבע קומות.
משרד ניהול החשבונות בו עבדתי היה גם כן שרוי באי סדר מוחלט. שתי המזכירות ושניים מעמיתי לעבודה היו עסוקים בהתגפפות בלבוש מינימלי מאחורי שולחן הקבלה, מתקן המים שלנו נותץ לחלוטין והציף את החדר, הופך את מאות הדפים הפזורים בחדר לעיסה לא סימפטית.
ריח הבנזין והבשר החרוך החזק שנבע ממשרדי התברר כניסיון של עובד הניקיון של המשרד לסיים את חייו בעזרת כמה ליטרי בנזין שיצק על גופו וגפרור לוהט. כצפוי פעלתי על פי הנהלים והתזתי על הלפיד האנושי הנ"ל את תכולת מטף כיבוי האש שהייתה בחדרי. למזלו האש כבתה, אך כאשר ניגשתי אליו לשאול אותו האם הוא רוצה לשתות משהו, הרי מאבדים הרבה נוזלים בעת שריפה, הוא זינק מן החלון.
לא הייתי שמח עקב מצוקתו של עובד הניקיון, אך הייתי צריך לעבוד, לכן הסטתי ברגלי את שברי הזכוכית מהחלון השבור ואת ערמות האפר של בגדיו של עובד הניקיון והתחלתי לעבוד על ספרי החשבונות.

11:00
היריות החלו בשעה אחת עשרה, כאשר בדיוק חזרתי מבית השימוש המוצף גם הוא. עקב העובדה שדרך חלונות המשרד חדרו עשרות כדורים מרוביהם של פורעים ברחוב, נאלצתי להפסיק לעבוד על ספרי החשבונות ולהשתופף מאחורי שולחן הכתיבה שלי.
אחרי עשר דקות בהן נראה שהיריות לא עומדות להיפסק בקרוב העזתי והבטתי מטה לרחוב מחלוני. מבעד לחלון נשקף מראה של כמה עשרות חוליגנים צעירים עם רובים ואקדחים יורים לכל עבר על הבניינים הסמוכים. כמו כן היו עוד כמה אנשים אשר החלו לשפוך בנזין על הבניינים הסמוכים ואף על הבניין שלי.
באותו הרגע החלטתי שיהיה עדיף לנטוש את הבניין. לכן רצתי שפוף לעבר גרם המדרגות ויצאתי מהיציאה האחורית של המבנה.
עקב האירועים האחרונים החלטתי שזהו מצב חירום ואני צריך לפנות את ילדי למקום בטוח. לכן שמתי פעמיי לעבר חטיבת הביניים על שם ריצ'ארד ניקסון. אחרי שהלכתי שלושה רחובות עמדתי מול המון זועם ששרף והרס בשיטתיות את המכוניות שחנו לאורך הרחוב.
התקרבתי להמון בניסיון לעבור דרכו לעבר יעדי אך איש מגודל בחולצה שחורה עצר אותי. "אתה שייך ל"אמאל"ה"?" למרות שלא הבנתי את השאלה הפעלתי את כישורי המשחק המתוחכמים שלי.
"בטח, רק יש לי זיכרון כל כך גרוע חבר שלי, תזכיר לי של מה ראשי התיבות?"
"אגודת מרד באלוהים. אז בוא תצטרף אלינו, אנחנו הולכים לזרוק דברים על אלוהים מהאמפייר סטייט בילדינג".
"בטח". הצטרפתי לקריאות הקהל. "אלוהים לך הביתה! לא רוצים אותך! אגודת מרד באלוהים! אמאל"ה!"
בזמן הצעקות חציתי את הקהל אלכסונית ואחרי דקה בערך כבר צעדתי ממנו לעבר יעדי, נחוש מתמיד.

11:30
אני עכשיו משתופף בתוך דירה של מישהו חביב אשר הסכים להכניס אותי כשהבנאים הגיעו. עשרות צוותי בנייה עם מנופים ודחפורים הרימו מכוניות והשליכו אותם למרחק של עשרות מטרים. אני נמלטתי לביתו של האיש הנדיב הזה אחרי ש"טויוטה קורולה" 2001 התרסקה רק מטרים ספורים ממני.
החלטתי שהדירה הזאת היא רק תחנה זמנית ברגע ש"הארלי דייוידסון" התרסק בקול פיצוץ עז לתוך הדירה השכנה. בעל הדירה נופף לי לשלום כאשר יצאתי שוב לרחוב רץ במהירות קדימה ומנסה להימנע מכל מפגש עם מכוניות מתרסקות.
כעבור עשר דקות, כאשר בנס הגעתי לשער בית הספר נזעקתי בבעתה. קרוואן היה תקוע באחת הכיתות בקומה השנייה, בוער בעוצמה. כאשר נכנסתי בריצה לתוך בית הספר פניתי קודם כל למקלט, הרי זהו המקום ההגיוני היחיד שבו התלמידים יהיו.
לתדהמתי העמוקה הדלת למקלט הייתה נעולה ועליה היה תלוי דף נייר שעליו ההודעה הבאה: "דרק, בבקשה תזמין היום את פורץ המנעולים לפתוח את המנעול השבור".
החלטתי לעלות לכיתות של ילדי כדי לבדוק האם הם שם. כאשר הגעתי לקומה השנייה נאלצתי ללכת שפוף שוב כדי להימנע מהעשן שנבע מאחד מחדרי הכיתות. פתחתי את דלת הכיתה של בני הבכור.
לפני נגלה מראה שלעולם לא אשכח. כל התלמידים ישבו מתחת לשולחנותיהם ורשמו במהירות במחברותיהם את החומר בהיסטוריה שהמורה הכתיבה להם מאחורי שולחנה. הקירות היו מלאים בחורי כדורים והשמשות היו מנופצות. כאשר נכנסתי לכיתה המורה עצרה והסתכלה עלי במבט חוקר בין רגלי השולחן, מזיזה הצידה פגוש של מכונית מלא בכדורים שכנראה עף פנימה.
"כן, מי אתה?"
"אני אביו של שון, ואני כאן כדי להביאו למקום בטוח".
"בלתי אפשרי, אנחנו באמצע שיעור היסטוריה ואתה בהחלט לא יכול לקחת אותו בזמן שאני מכתיבה". היא שמה את ידיה על ראשה בזמן שגלגל בוער פרץ לתוך החדר מהחלון המנותץ.
"אבל מתנהלת שם בחוץ ממש מלחמה".
"אין ברירה, יש להם מבחן בהיסטוריה מחר והם חייבים לדעת את כל החומר. אנחנו עכשיו בפיגור ואם אני לא אסיים להכתיב את החומר הם יצטרכו ללמוד לבד. מה אתה מצפה? שכל פעם שהעולם עומד להיחרב אני אשאיר את התלמידים לא מוכנים למבחן? חס וחלילה".
"אני מאוד מתנצל גבירתי, אך אני נאלץ להתעקש. שון, בוא". למרות מחאותיה החוזרות ונשנות של המורה שנינו יצאנו מהכיתה לעבר הכיתה של בני השני.

12:30
אחרי שסיימנו לפנות את חלקי התקרה שנפלו מול הדלת של הכיתה ניסיתי לשכנע את המורה לספרות לוותר על הבוחן של פיטר. לרוע המזל היא הייתה עקשנית בהרבה מהמורה להיסטוריה ורק אחרי היאבקות קצרה בין שנינו הצלחתי לצאת עם שני בני החוצה, ואז החלה ההפגזה.
במשך עשרים דקות הסתתרנו בחדר המזכירות בזמן שפגזים נחתו מסביב. המזכירה עצמה כבר תלתה את עצמה עם העניבה של המנהל והסתובבה באיטיות, תלויה מהמנורה. המנהל עצמו השאיר מכתב שבו הוא בעצם מתעב את מערכת החינוך ואני מצאתי אותו בתוך הארון לכלי ניקוי, שרוע על הרצפה אחרי ששתה שלושה בקבוקי אקונומיקה. הגנן שיפד את עצמו על מגרפה והמנקה עצמו נמלט החוצה, משאיר את בגדיו מאחור.
כאשר הייתה הפוגה בהפגזה שלושתנו קפצנו לתוך פתח ביוב זמין והתחלנו להתקדם צפונה לעבר ביתנו. הרעיון שלי להשתמש בביוב היה רעיון מעולה עד אשר ראינו בקצה הרחוק של המנהרה את התוצאה של הפיצוץ ששמענו קודם.
הספקנו לצאת לפני שכל הביוב הוצף ואת שארית הדרך עשינו מעל האדמה, נמנעים מאנשים חמושים, מכוניות מתרסקות ודברים נוספים.
השארתי את הילדים בבית, הוריתי להם להתחיל למגן אותו עם רהיטים והתחלתי ללכת לעבר מקום עבודתה של אישתי.

14:00
לאחר שסירבתי בנימוס להצעתם של שלישיית בריטים לשתות תה, הם חטפו אותי ועכשיו אני קשור לכיסא בכיכר, יושב על ערמת קש גדולה ובוערת. לא ברור לי מה גרם להם להחליט להעלות אותי על המוקד, לשפוך תה אחד על השני, או לנשק שברי מכוניות, אך שלישיית המשוגעים הזו עמדה לשרוף אותי.
בצעד נואש וחסר כל פשרות החלטתי להפעיל אמצעים קיצוניים. התחלתי לנפח את שרירי הלא מרשימים בניסיון לנתץ את כבלי. אחרי כשלושים שניות של מאמץ מתמשך הכיסא נשבר והתגלגלתי אל מחוץ לתופת הבוערת. בצעד הרואי למדי פתחתי במנוסה מהירה לעבר מנהטן.
בדרכי לשם ראיתי דמות עצומה מופיעה בשמיים, משלחת ברקים לכל עבר ומכריזה. "אני אלוהיכם, ואני אשמיד את כדור הארץ היום בשמונה בערב". הדמות נעלמה.

הטנקים הכו בשעה שתיים וחמישים, בדיוק כאשר נכנסתי לבניין המשרדים בו אישתי עבדה. ככל הנראה בסיס חיל השריון הקרוב ביותר הפך למרדני למדי והחל לפוצץ בניינים בעיר.
אשתי עבדה בקומה החמישים ושלוש ולכן הזמנתי את המעלית.
ברגע שעשיתי זאת שמעתי רעם מתגלגל מוזר, אשר הלך והגבר כל רגע. כעבור שניות שמעתי את המעלית מתרסקת בקומת החנייה. החלטתי לעלות ברגל.

15:20
לאחר שסיימתי לספור את כל האנשים שקפצו מהבניין נכנסתי לתוך משרדה של אישתי. היא הייתה בסדר גמור, יושבת מאחורי שולחנה וכותבת את פרוטוקול הפגישה שהתנהלה שם. מנהלי חברת הביטוח ניסו לשכנע סוכני חברת ביטוח אחרת, לבטח את כדור הארץ מפני פגיעת אסטרואיד. התנצלתי וגררתי אותה משם.

כאשר שנינו הגענו הביתה דרך מנהרות הרכבת התחתית נגלתה לפנינו הפתעה נעימה. הבית מוגן בעשרות לוחות עץ מאתר בנייה סמוך ומאחד החלונות בצבץ קנה רובה. אחרי ששכנעתי את ילדי לא לפתוח באש ולהכניס אותנו פנימה התיישבתי על הכורסא שלי.
למרות מחאותיהם של בני הבית האחרים אני החלטתי היום לקרוא עיתון ולהאזין למוזיקה ברדיו, עכשיו שכולם בטוחים, אין סיבה לא לעשות זאת.

18:00
התחנה האחרונה ששידרה מוסיקה עברה לחדשות ובלית ברירה נאלצתי להאזין להן.
"ערב טוב, והרי החדשות: אלוהים נצפה היום ברבות מערי העולם, מכריז שהעולם יגיע לקצו בשעה שמונה בערב. כמו כן אסטרואיד ענק נמצא בדרכו לכדור הארץ והמדענים מעריכים שגם הוא יפגע בשעה שמונה בערב. אנשים רבים בעולם מהמרים מי מהאירועים הנ"ל יפגע בנו קודם, ישנו יחס של 3:1 לטובת אלוהים".
"לשני אירועים אלו ישנן כמה תוצאות מרחיקות לכת והנה עיקרן: משעות הבוקר רוב תושבי כדור הארץ החלו לעשות מה שהם רוצים, כולל פשעים רבים, השוטרים, למרבה הצער, עוזרים להם".
"יודעי דבר מאריכים שמשעות הבוקר נהרגו על ידי האזרחים או הצבא שבעים ושלושה מיליון אנשים, התבצעו כחצי מיליארד מקרי אונס, ארבעה וחצי מיליארד גילויי אלימות ושנים עשר מיליון התאבדויות. כמו כן עד עכשיו דווחו כשבעה עשר וחצי מיליארד מקרי שוד, אשר בהם נשדדו כתשעים אחוז מכל דבר שניתן לשדוד בעולם, עשרה וחצי מיליון טקסים לגירוש שדים, מאתיים ארבעים ושבע הכרזות מלחמה וכמאה וחמישים מקרים של שימוש בנשק ביולוגי או כימי".
"ועכשיו לתחזית. מלבד העובדה שהעולם יהרס בשעה שמונה בערב, בצפון אמריקה ישנם ממטרים פזורים של טילי טומהוק, באזור אירופה יש להיזהר מהצפות ומאוגדות שריון. אנחנו מזהירים כי בעקבות גשם הטילים הגרעיניים על מזרח אסיה עשויה להיות נשורת גרעינית. כמו כן עקב השתלטות עוינת על מתקני שיגור של נשק גרעיני, צפויים ממטרים דומים של נשק גרעיני בשאר אזורי העולם.

19:20
בשעה זו שמעתי רעש עמום מבחוץ, כאשר הצצתי החוצה לבדוק את מקורו ראיתי את גל ההדף כתוצאה מהפיצוץ הגרעיני. אני אדם מסודר למדי, לכן שני הדברים האחרונים שעשיתי בשניות הבודדות שנותרו לחיי היו לקיחת היומן בו אני כותב וכיבוי הרדיו, הרי חבל על החשמל.

בערך 19:45. חוסר הדיוק נובע מהיעדר שעונים או כל אמצעי מדידת זמן אחר מכדור הארץ.
"אמרתי לך שזה יעבוד, כל כך פשוט להיפתר מגזע טורדני כמו בני האנוש, עכשיו בכדור הארץ יש רק תיקנים".
"צדקת, ואפילו לא היינו צריכים להביא אסטרואיד אמיתי בשביל זה".
"רק הייתי צריך להופיע בכמה מקומות בעולם ולהכריז על הרס מוחלט ומיד הם יתחילו להרוג ולפוצץ זה את זה, כמה נוח".
"צודק אלוהים, זה באמת היה פשוט. רק חבל על הארנבונים".



נושא נכתב על ידי נשלח
  ההחלטות של האדם הממוצע תחת זעם אלוהי עומרי אפשטיין 02:39 18/11/2006
  Re: ההחלטות של האדם הממוצע תחת זעם אלוהי na'ama 01:04 19/11/2006
  המטרה העיקרית של הסיפור עומרי אפשטיין 09:13 20/11/2006
  תגובה סנייק 00:16 23/11/2006


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.