בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
תמונות של זיכרונות
נכתב ע''י: na'ama (IP Logged)
תאריך: 02:25 30/10/2006

תמונות של זיכרונות...

יום שלישי, ה17 לספטמבר. היום שבו נפגשנו לראשונה. מהרגע שהבטתי בעיניך ידעתי. אני זוכרת את הריח באוויר, ריח של דבש קליל, ריח של התחלה חדשה. אני התנדנדתי בספסל הנדנדה אצל מיכל ואתה באת והתיישבת לידי. היית לבוש בגדים רשמיים, בגדי העבודה שלך, הורדת את כובע המצחייה שלך ויכולתי לראות את התלתלים החומים שלך קופצים על ראשך יחד עם הרוח. כשהבטת בי הריסים הארוכים שלך מצמצו, שפשפת אותם והתנצלת "נכנס לי חול בעין".
כשהתיישבת לידי שמתי לב שרגליך גם הן אינן נוגעות ברצפה ומצאת חן בעיני מייד. משהו בפגיעות הזאת של גבר בן שלושים שרגליו אינן נוגעות ברצפה שבה את ליבי, אני לא יודעת למה.
שאלת אותי במה אני עובדת ועניתי לך שאני מציירת. חייכת חיוך נרגש וכל אותה חצי שעה שישבנו והתנדנדנו על ספסל הנדנדה הצפת אותי בשאלות על העבודה שלי הסברתי לך שאני מאוד אוהבת לצייר, בעיקר ציורים עם נושאים רומנטיים ומייד הצעת את עצמך כנושא לציור. נתתי לך את מספר הטלפון שלי ומשם הכול התגלגל.
אני מניחה בצד את התמונה שבה שנינו יושבים ומתנדנדים ולוקחת תמונה אחרת.

יום חמישי ה19 לספטמבר. הזמנת אותי לבית קפה. היית לבוש חולצה לבנה מכופתרת עם פסים חומים בהירים. התיישבת מולי ויכולתי לראות שאתה קצת מתרגש. הידיים שלך נגעו כל הזמן בצווארון שלך, במפה הכחולה לבנה, בפמוט של הנרות. משכת אותן מהר כשהחלב טפטף לך על היד והכנסת אותן לכיסים. וגם דיברת, כל הזמן דיברת. סיפרת בדיחות מהעבודה שלך על אנשים מוזרים שפגשת, ואיך הם התייחסו אליך כאילו אתה עובד אצלם. הזמנת נס קפה ואני הזמנתי שוקו, אתה שתית לאט ואני מהר ובסופו של דבר הזמנו עוגת שוקולד חמה ואכלנו אותה ביחד. אתה התעקשת לשלם על הארוחה ויצאנו מבית הקפה. לא רצינו להיפרד אז ישבנו בגן משחקים קרוב אני התנדנדתי בנדנדה ואתה ישבת לידי ודיברת. דיברת כאילו היו לך חיים שלמים לספר עליהם, אבל לי זה לא הפריע. הסעת אותי הביתה ולא מיהרת לנסוע. בסופו של דבר נסעת ויכולתי לדעת, רק מלהביט בגב שלך, שאתה מחייך.

יום שבת, ה21 לספטמבר, תמונה שלישית. אנחנו מטיילים בפארק ומחזיקים ידיים. הולכים מסביב לפארק, קצת קריר. בסופו של דבר אנחנו מתיישבים על ספסל עץ חום. הרבה אנשים עוברים על פנינו, הולכים בשביל הספורט. חלקם מבוגרים וחלקם צעירים. רובם, כך נראה לי עכשיו מחזיקים ידיים. אתה שואל אותי אם קר לי ומציע את המעיל שלך. אני מתעטפת בו בשמחה ובודקת אם אני מצליחה להריח את אותו ריח של דבש קליל, הריח שלנו במעיל. כשאני שמה לב שאתה מסתכל עלי בהפתעה אני מפסיקה מייד. משתררת בנינו דממה. אני אומרת לעצמי שזה היה טיפשי מצידי להריח לך את המעיל ומנסה לספור כמה זוגות שמחזיקים ידיים עוברים לפנינו. בסוף אתה מתחיל לדבר את אותו דיבור עצבני של הפגישה הראשונה אבל מהר מאוד נרגע. הפעם כשאתה מחזיר אותי הביתה אתה צוחק וגם אני צוחקת. לפני שאתה נוסע אתה מתכופף אלי ומנשק אותי ואני יכולה להרגיש שוב את אותו ריח עדין של דבש קליל. אני מחייכת כל הדרך הביתה. גם בבוקר אני מתעוררת מחייכת.

אני מדפדפת בתמונות, יש לי תמונה מכל פגישה שלנו, לפעמים כמה תמונות מכל פגישה. את כולן ציירתי בעצמי. הנה התמונה שבה הצעת לי נישואים, כאן התמונה שבה שטנו יחד בסירה בפארק הירקון. הפיקניק שעשינו יחד. את תמונת הנישואין שלנו הגדלתי ותליתי מעל המיטה שלנו כדי שאחלום עליך כשאירדם.
קול נעלי עקב שמתקרבות לחדר שלי קוטע את החיוך שלי במהירות. אני אוספת את התמונות, מרגישה את הלב שלי דופק ודוחפת אותם לתוך הארגז הגדול. תנועה אחת בלתי זהירה ותמונות נשפכות מהארגז המלא. אני יודעת שלא אספיק להחזיר אותן למקום אז אני פורשת עליהם סדין. הידיים שלי רועדות. "מהר, מהר." אני לוחשת להן ונושמת לרוחה כשנעלי העקב מתעכבות.
לבסוף נעלי העקב נכנסות לחדר, אני יכולה לראות אותן בעיני רוחי. שחורות ומבריקות. הן מתקרבות למיטה שעליה אני שוכבת והיא מתכופפת מעלי. היא מורידה את השמיכה מעל פני ומלטפת את שערי החום החלק. הלק שלה היום הוא אדום ומבריק. "קומי מתוקה, כבר בוקר, את תאחרי לבית הספר."
היא מחזיקה בין האצבע והאגודל בזהירות כדור. חציו מבהיק באדום וחציו בלבן. "הגיע זמן לקחת את א..., הויטמינים שלך." אני לוקחת מידה את הכדור ובולעת אותו ללא מים, פתאום העולם הופך מטושטש. תמונת הנישואין היפה שלי נעלמת.
"קדימה, קומי נסיכה שלי, היום יש לך מבחן בחשבון. יש גם חוג ציור שאת אוהבת"
היא מתכופפת באנחה ומרימה את הסדין שפרשתי על התמונות שלי. היא מקפלת את הסדין ואז מביטה בתמונות. גם אני מביטה בהן אבל כבר לא רואה דבר, התרופה התחילה לפעול. "אני באמת לא מבינה למה את שומרת את כל חתיכות הנייר הריקות האלה." למראה המבט על פני היא נאנחת ומחזירה אותן למקום. "אפשר לחשוב שיש להן ערך סנטימנטאלי" היא לוחשת לעצמה אבל אני שומעת.
"את תתארגני לבד, נכון מתוקה? אמא צריכה לצאת."
"כן אמא" אני ממלמלת ומחשבותיי עסוקות במחר בבוקר. אולי אסתכל בתמונת הלידה של ביתי או בתמונת החתונה שלי.
מישהו דופק בדלת ואני מסובבת את המפתח ופותחת אותה. ריח של דבש קליל באוויר. הדוור שלנו עומד בפתח. בחור מבוגר ונמוך. הוא מוריד את כובע המצחייה שלו והתלתלים החומים הדלילים שלו קופצים על הראש. "גברת צעירה" הוא שואל בנימוס. "אמא בבית?"
"נו באמת אבא, אתה יודע שבימי שני אמא הולכת לגלריה שלה".



נושא נכתב על ידי נשלח
  תמונות של זיכרונות na'ama 02:25 30/10/2006
  Re: תמונות של זיכרונות סנייק 07:42 30/10/2006
  Re: תמונות של זיכרונות na'ama 12:45 30/10/2006
  Re: תמונות של זיכרונות סנייק 23:17 30/10/2006
  Re: תמונות של זיכרונות na'ama 01:39 31/10/2006
  Re: תמונות של זיכרונות סנייק 21:57 31/10/2006
  Re: תמונות של זיכרונות na'ama 05:42 01/11/2006
  Re: תמונות של זיכרונות סנייק 10:30 02/11/2006
  Re: תמונות של זיכרונות na'ama 01:32 03/11/2006


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.