בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
סיפור
נכתב ע''י: דבורה (IP Logged)
תאריך: 13:36 28/06/2006

זו התקופה הזו בשנה / דבורה



... היה חושך וקול צעדיה לא התקרב לדרגת החרישות הרצויה בעיתות כאלה, ליבה נשם דרך גרונה ומוחה הבלתי שפוי התמוסס לעבר עקבותיה הרועשים מדי.
היא ידעה שהם שם , הרי הם תמיד היו שם מחכים, אורבים, נושמים להם בשקט קולני מחכים לה שתטעה. הפעם, היא יכולה להם. נחישות קפואה עלתה במקום הריק שהיה שייך למוחה בעבר.

הלימודים האלה לא יגמרו בחיים, אינני יכולה כבר ניסיתי הכול, לקרוא מאמרים, לסכם, לענות על שאלות- לא עזר הציון המיוחל איננו , הוא מצחק עליי מבעד לקולותיהם של חבריי לכיתה.


...היא חשה שהיא מתקרבת יותר ויותר , ההבנה שהיא תיכף תראה אותם התחדדה , הקולות שליבה השמיע גברו אפילו על הרעש שהיא עשתה בלכתה. ידה אחזה בנחישות בנדן הסכין, דפי הייתה לצידה כמו תמיד קרה ויפה. הם אולי מחכים אבל היום הכול ישתנה מהמפגש הזה הם לא יצאו אותו דבר, אולי גם היא, אולי היא כבר לעולם לא תצא מזה אבל שכה תעזור לה עקשנותה גם הם יפגעו...


ניסיתי להקליט את עצמי קוראת את החומר למבחן , שמתי את המחברות מתחת לכרית וישנתי עליהן (מעולם לא ישנתי כל כך טוב , מומלץ לבעלי נדודי הלילה) , ניסיתי לטחון את החומר דק דק לגלגל אותו ולעשן אותו ? לא עזר ואפילו לא מסטל....

ההבנה הפשוטה נגעה בנו בפנינו , במוחנו העייף והאיטי מדיי . אפילו דפי הבינה.
הציון לא יגיע . והיום , היום אנחנו הולכות למות .

עצוב לנו ? אנחנו לא חושבות , חח אין לנו מוח. אנחנו לא מרגישות.

אבל הרי כולנו רגשות, אוסף של רגשות מושרים היטב באשמה עצמית כאב וקמצוץ של מזוכיזם.

טוב הגיע הזמן, היום אנחנו הולכות להרוג את האקסים שלי, את כולם לא יהיו ניצולים. יהיה כתוב בעיתון על מסע רצח של פסיכית אחת . פסיכית אחת ודפי .
אל הראשון אנחנו ניגש בצעדי חתול נרקוד לו על ייסורי המצפון והחרטה נגלוש לעברו בחיוך משקר ונאכל לו את הלב לאט כדי שהוא יידע, יידע איך זה מרגיש
את השני אנחנו נפצע במיליון חתכי נייר עד שהוא ידמם ולא יוכל יותר ואז נשפוך עליהם דלק ונדליק , שיידע. שיידע איך זה מרגיש.
לשלישי אנחנו נתקשר לפני ונבכה, נבכה לו בטלפון על מר גורלנו וחיינו , על כל הכאב וכל אהוביי המתים ואז נקבע איתו פגישה. פגישה אחרונה. אנחנו נשאיר אותו קשור לצוק מול הים, לבד חסום פה וצועק שיידע. שיידע איך זה מרגיש.

ואז אני ודפי נלך לנו לאיטנו, נצעד לעבר החלון ונפרוש כנפיים , כן אותן זוג גבשושיות שניתן תמיד לראות בגב שלי אבל אף אחד מכם מעולם לא שאל לפירושן.
נעוף אל האופק וניתן לשמש ללטף אותנו לחבק אותנו וכמו איקרוס לפנינו נעוף עד שנמות וניפול אל המצולות שם נוכל למצוא שלווה

מסע הרצח של פסיכית אחת , פסיכית אחת ודפי, רצחה ונעלמה...



נושא נכתב על ידי נשלח
  סיפור דבורה 13:36 28/06/2006
  Re: סיפור na'ama 21:39 28/06/2006
  Re: סיפור דבורה 22:47 28/06/2006


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.