ושוב הם באים אלי.
האש אשר בעיניהם,
כמו אשי המטילה,
את צלליהם על הרצפה.
הם רוצים שאנבא.
צללים פרוסים,
כמו צפות אל העתיד,
את הגורל חושפים.
אני יודע מה הם מחפשים.
מתוך גורל מתוך צללים,
מה טומנים בחובם החיים,
ושיהיו רק דברים טובים.
ושאלה אחת מפחידה אותי.
כי לגורל תכלית אחת,
ותמיד עולה השאלה,
מה יהיה בסוף.
בסוף?
הסוף תמיד זהה.
בסוף האש נכבית.
בסוף, ישנו חושך.