ראשית, שמחה שאהבת.
שנית, הרעיון שלך מעניין מאוד, עניין הפיכת הזמן לגורם בסיפור, והתהליך שתיארת נראה נכון. לא חשבתי עליו כשכתבתי, זו לא אפשרות שפסלתי, כי הסיפור פשוט יצא, אבל כעת, אני חושבת על העניין.
הבעייה שלי היא כזו: סיפור החייזר לא מחזיק, לתחושתי, יותר מאותו אחה"צ בו הוא קורה...
ניסיתי לדמיין את ההצעה שלך, להכניס נשימה בסיפור, וככל שהרביתי לעסוק בחייזר ובילד ובזמן, התעבה הסיפור ונוספו פרטים והחייזר או שנדחק, או שהשתלט, כשהשתלט הוא עצבן אותי, וכשנדחק הפך כמעט מיותר.
סיפור הילד לאור החייזר לאורך זמן נראה לי בעייתי עקב כך, אבל אני עוד אחשוב על זה.

אלמנט המד"ב כאן הוא עדין מאוד. זה לא סיפור מד"בי "קלאסי" נדמה לי, ואני עדיין מנסה לפרש את משמעות הימצאות החייזר בסיפור.
אולי "דרך המוצא" שהוא לכאורה מציע, אולי הצורך המיידי שלו בעזרה. אולי נושא המצוקה באופן כללי.

הילד עצמו נמצא במצוקה מתמדת ברמה מסויימת. הוא מקבל את העובר עליו בלית ברירה, חי עם זה כמו שאומרים. גם אם לא מרוצה, זורם עם השינוי שחל בחייו ועם איבוד השליטה.
החייזר לעומתו דוחה מכל וכל את השינוי, ולא יכול לשרוד את אבדן השליטה. הוא חייב עזרה מיידית, והיחיד שמסוגל להבין אותו הוא הילד.
להבין, אבל במצבו - חסר שליטה על חייו בעצמו, לא לעזור.

אני חושבת שעל זה הסיפור. וחוששת שאם אפרוש אותו על זמן ארוך יותר, זה יאבד.
אולי אני טועה. מבטיחה עוד לחשוב ואשמח לשמוע את דעתך.

לגבי שאר ההערות.
חלקן כבר שיניתי, ניסיתי לטפל בסיום ואני עדיין חושבת על עניין ה"לא היה שקט" של הסוף, שהרגשתי בו בעצמי...
הכישרון המיוחד של הילד בא לידי ביטוי גם כשהוא עולה לגבעה ומקשיב, ובסוף...לא רציתי להכביד.

בכל אופן שוב, הרבה תודה.
אני תכף מפרסמת גרסה נוספת, חלק מהדברים שדיברת עליהם כבר מטופלים בה, נדמה לי. ובהמשך אפרסם בטח עוד.
מדהים כמה הסיפור הזה מעסיק אותי.