בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
המממ...
נכתב ע''י: נעם (IP Logged)
תאריך: 13:26 18/03/2006

אהבתי את הסיפור וחשוב לי להגיד את זה כבר בהתחלה, כי תכף תגיע ביקורת ארוכה. נא לקרוא אותה לאור המשפט הקודם.

נתחיל מהמשפט האחרון. זה משפט חזק, אבל הוא לא יושב כ"כ טוב, למה? קודם כל, הוא בא יותר מידי במפתיע. מרגע השיא של הטרגדיה ועד לסוף עוברים בקושי עשרה משפטים. זה השאיר אותי קצת בהרגשה שאיך הגיבור נמצא בסיטואציה הכי קשה את נכנסת ואומרת "טוב, אין מה לראות כאן, כולם יכולים ללכת הבייתה". ודווקא בחלק הכי מעניין.

בכלל, הסיפור די נראה כאילו את מריצה אותו קדימה כל הזמן. הגיבור נמצא אצל אבא למשך סוף שבוע שלם, אז למה לא לנצל את כל הזמן הזה? אני הייתי שמח לראות סיפור שכזה: הוא מגיע בערב יום חמישי ונפגש עם בני ולוקח/מקבל ממנו את החייזר. במשך הלילה הוא מתחיל להבין את החייזר וביום שישי יש עימות ראשוני בינו לבין בני וחבר מרעיו. בליליה השני הוא מקבל את ההכרעה לעזור לחייזר (למרות בני). ביום שבת יש את העימות על הגבעה ולאחריו הוא נשאר על הגבעה על למוצאי שבת כשהוא יורד מהגבעה/באים לחפש אותו. זה מתקשר לעוד כמה דברים שאני אגיד בהמשך..

עוד נקודה בקשר למשפט האחרון (כן, עדיין לא סיימתי איתו), הוא שאין שקט. רק לפני חמישה משפטים תיארת את כל הדברים.הוא שומע, כולל מוסיקה. ופתאום הוא מדבר על שקט? זה לא כ"כ מתאים.

לגבי האקספוזיציה היא הייתה קצת מבולבלת לי. הייתי לי תחושה שהיא קצת ארוכה לי ביחס לסיפור, אולי בגלל שהיא נמצאת אחרי ההתחלה. אני הייתי מנסה להתחיל את הסיפור מהמשפט : "יש אנשים שמגיבים למראה עיניים, אני מגיב לצלילים וקולות". זה נראה לי מקום יותר נכון להתחיל ממנו.

אגב, האקספוזיציה והדיבור עם החייזר הם כמעט שני המקומות היחידים שבהם את מתארת את היכולת היחודית של הגיבור שלך, וחבל. אחרי הכל, תפיסת העולם של מישהוא שמסתמך בעיקר על שמיעה, או לפחות שהשמיעה מספקת לו הרבה יותר מידע מאשר לרוב האנשים, תהיה שונה מאוד (אני מניח). זו נקודה מאוד מעניינת שלא באה לידי ביטוי בסיפור וחבל.

נקודה אחרונה, היה לי קצת קשה להתחבר לגיבור, גם בגלל שהייתה לי תחושה שהסיפור מורץ קדימה, וגם בגלל שראיתי איזה קונפליקט אמיתי אצלו. הכל קורה באופן די אוטומטי. הוא רואה את החייזר, מבין אותו (מיד? זה לא נראה הגיוני,. שוב, יש תחושה של תהליך שמריצים אותו קדימה), מנסה לעזור לו (ולמה לא, באמת?) ונכשל.כל העלילה נדחסת לאחר צוהריים אחד. הוא אפילו לא מאחר לארוחת הערב. בקצב שכזה, ובאופן שכזה, מאוד קשה להתחבר לגיבור.

זהו, אמרתי שיהיה ארוך. ושוב, קראתי את הסיפור כמה פעמים ונהנתי ממנו. למרות כל מה שכתבתי למעלה. אני באמת חושב שאם הסיפור היה לוקח בחשבון את נקודת המבט היחודית של הגיבור, ונמתח לאורך קצת יותר זמן, הוא היה רק משתבח.



נושא נכתב על ידי נשלח
  מד"ב למתחילים shif29 01:43 09/03/2006
  הסיפור עם כמה תיקוני עריכה, עדיף שתקראו את המתוקן... shif29 01:57 09/03/2006
  המממ... נעם 13:26 18/03/2006
  ואו, איזו תגובה מושקעת. תודה! shif29 15:34 18/03/2006
  מפענח הרישרושים - גירסא נוספת shif29 15:40 18/03/2006
  כמה שאני חושב על זה יותר נעם 16:25 18/03/2006
  עוד דבר אחד נעם 16:38 18/03/2006
  שאלות shif29 15:36 19/03/2006


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.