השעון המעורר החל לצלצל. דן וולף ט'ורד לא רצה לקום, הוא אהב לישון והשעון העיר אותו מחלום נחמד במיוחד. הוא נהנה להתכרבל במיטה החמימה שלו, העשויה מפלדה מווסתת טמפרטורה

כמובן.
מובן מאליו שזו לא הייתה הפלדה המיושנת שהשתמשו בה בראשית המאה ה-21, אך משום מה, ממציאה של המתכת הפנטסטית החדשה, בחר שהיא תיקרא פלדה. הפלדה החדשה, בשונה מן הישנה, הינה בלתי שבירה לחלוטין, ויכולה להתאים לכל תכלית אפשרית, כגון שרירים מחוזקים, בתים ואף ננובוטים מפלדה.
צלצולו של השעון החל להיות מעצבן ודן נאנח, קם ממיטתו, וכיבה את שעון הפלדה. הוא הביט בגעגועים לעבר מיטתו אך הוא היה צריך ללכת לעבוד. הוא לא יכול היה להפסיד יום עבודה נוסף, הבוס שלו יפטר אותו אם יעשה זאת.
דן החליף בגדים במהירות לבגדי סיביות פלדה המתאימים לעבודה, נעל את נעלי הפלדה הרכות שלו, אכל ארוחת בוקר חפוזה מלאה בסיבים בריאים ויצא לעבודה.
הוא נכנס למכונית הפלדה שלו ופקד על הבינה המלאכותית: "עבודה".
המכונית החלה לנסוע על כבישי הפלדה המגנטיים במהירות התקנית של 125 קמ"ש ועל הצג הופיעה השעה שבה יגיע ליעדו: 7:45. הוא יקדים היום, הבוס שלו יהיה מרוצה.
בדיוק בשעה 7:45 דן יצא ממכוניתו מול בניין הפלדה הגדול שעליו התנוסס השלט: "מעבדות בנאוד" ומתחתיו של קטן יותר: "על שם מתיו בנאוד ז"ל".
בזמן שמכוניתו נסעה לחניון הרשמי של המעבדות דן צעד לעבר הכניסה הרחבה בחזיתו של הבניין.
הוא פנה אל שולחן הקבלה ושאל את הפקידה היחידה בקבלה, אשר הייתה עסוקה בהשלכת בדורי נייר לפח הזבל: "משהו חדש מירנדה?"
מירנדה הסתובבה והסתכלה על דן. "יש הודעה מהבוס, היום אתה עובד במעבדה 13 על חיידקים ניסיוניים".
"תודה".
דן עלה במעלית האנטי כבידה לקומה 13, לבש את חליפת המגן מפלדה ונכנס לתוך המעבדה. הוא היה אמור לבדוק את אופיים של השינויים אצל חיידקים כאשר ייחשפו לקרינות שונות.
הוא התחיל בהקרנת סוגים שונים של קרינות על החיידקים. שלושת הניסיונות הראשונים לא הפיקו כל תוצאה. הניסוי הרביעי גרם להם לשנות מעט את צבעם, אך אפילו לא בגוון שעין אדם מסוגלת לקלוט, ודן היה צריך לסמוך על המחשב בעניין הזה.
הקרינה הבאה שהוא עמד לנסות הייתה קרינת אומגה, קרינה שהתגלתה רק לפני שנים ספורות, בשנת 2248. הוא הפעיל את תותח הקרינה על צלחת התרבית מפלדה.
המחשב הציג מיידית נתונים המעידים על כך שהחיידקים עוברים שינוי גנטי משמעותי ביותר, כתב שהם זוללים בצורה כפייתית חומר כלשהו, וכרגע הוא מאבחן מהו.
לפתע נוצר חור בצלחת התרבית האטומה, שהחל לגדול בכל רגע. חורים החלו להופיע בחליפת המגן שלבש כמו כן גם בקירות ובכל שאר הפריטים אשר היו בחדר. דן הרגיש את החיידקים מתחילים לעכל את עורו המועשר.
המחשב כבר הציג את התוצאה, אך דן לא היה זקוק לה, הוא כבר ידע מה החיידק הזה אוכל, פלדה.