ראשית, אתה כותב יפה. כתיבה זורמת ונעימה, בסיפור שנושב בו עצב מסויים.
אבל לא ברור מתי קורה חשבון הנפש שאתה מתאר בסיפור, כי הכאן ועכשיו כללי מדי.
מישהו, מתישהו מתאר את אותו צייד דרקונים אחרון, ונדמה לי שאם היה צייד הדרקונים שומע אותו, היה מתעצבן.
אף אחד לא אוהב שמספידים אותו לפני הזמן, וזה מה שאתה עושה כאן.
בלי לעמת את ההספד שלך עם מציאות סיפורית כלשהי, שקורית ב"זמן אמת" אתה ממשיך ומתאר איך יעלם לא רק הצייד אלא גם העולם כפי שהיה ידוע עד כה, בטון יחליף את העצים וכו' וכו'.
אתה יודע, כמי שחי היום, לתאר יפה איך התיעוש ישנה את פני הארץ, זה ידע של בדיעבד, שאין למשל לצייד הדרקונים גיבור הסיפור שלך, שאפילו לא הצליח לצוד דרקון פעם אחת.
יפה שהוא נשאר בתחום, אגב.

אני מציעה שתתקרב עם עדשת המצלמה ממש ממש קרוב לאיש הזה, ותתן לו לדבר, ואולי תתלווה אליו למסע ציד כזה, בלי לדעת מראש את תוצאותיו, ונוכל לראות אותו בפעולה ולשמוע את סיפורו באותו זמן.
זה יהיה יפה.
מה דעתך?