בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
ראשית- סיפור חדש וראשון בפורום
נכתב ע''י: אבנר (IP Logged)
תאריך: 01:06 05/08/2005

א
ראשית.
רוב האנשים לא זוכים לפגוש ספינקס במהלך חייהם. אלה שפוגשים, כמעט תמיד פוגשים אותו בסוף חייהם. אצלי, המפגש היה בתחילת חיי. אפילו לפני, אפשר להגיד.
בדרך כלל, אנשים מדמיינים ספינקס כיצור גדול ומכונף. שאר הפרטים משתנים מסיפור לסיפור אבל המבנה הכללי נשאר אותו דבר. אצלי, גם זה היה שונה. הסיבה היא שיצור גדול ומכונף מכל סוג שהוא, לא היה קיים בכלל באותה תקופה בעולם הדימויים שלי. והרי ידוע שהספינקס קיים רק בתוך עולם הדימויים של... יש כאלה שיגידו "קרבנו", אבל אני לא אשתמש בביטוי זה. אחרי כל מה שהוא עשה בשבילי, רק דברים טובים יש לי להגיד עליו.
קוד בינארי המורכב מהספרות 0 ו- 1. כך הוא התגלה אליי. והחידה שהוא חד לי כך היתה: ישנם שני חדרים. בחדר אחד ישנם שלוש נורות ובחדר השני שלושה מתגים. אתה לא יודע איזה מתג שייך לאיזו נורה. מותר לך לבקר פעם בחדר המתגים ופעם אחת בחדר הנורות. משימתך היא לדעת בוודאות איזה מתג שייך לאיזו נורה. יש לך שבוע אחד לפתור את החידה. אם לא תצליח, מוות יהיה עונשך.
התחלתי לנסות לפתור את החידה.
לא בגלל פחד ממוות, וגם לא בגלל אתגר אינטלקטואלי. לא בגלל שעמום, וגם לא בגלל רצון לדעת. כל המונחים האלה היו זרים לי. הסיבה היחידה שבגללה ניסיתי לפתור את החידה היא: ככה.
ישנן רק שתי אפשרויות. אור וחושך, 0 ו- 1. אם נורה אחת תהיה דולקת ונורה אחת כבויה, מה תהיה השלישית? זה לא הגיוני. לא ניתן לפתור את החידה.
ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
התקדמות.
מבדיל בין מים למים.
מבדיל בין 1 ל- 1. ישנו 1 שאחריו יבוא 0 וישנו 1 שאחריו יבוא 1. יש לי כעת שלוש אפשרויות: 0, 10, 11. זה עדיין לא עוזר לי לפתור את החידה אבל אני רואה בזה התקדמות.
ויהי ערב ויהי בקר יום שני.
המשכיות.
עץ פרי עושה פרי למינו.
כל דבר יכול להמשיך עוד וליצור שרשרת ארוכה ואינסופית.
10 יכול להימשך ל- 101 או ל- 100, וכן הלאה וכן הלאה. 1010001010111010101010101010101010 או 010010100101011000100101010010 או אולי 1011111001001000101011010101010100101010011. אינסוף קומבינציות. שתי ספרות יוצרות אינסוף אפשרויות.
ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי.
התחדשות.
המאור הגדול והמאור הקטן.
אפשרות חדשה נולדה. לא רק חושך ואור, אלא חושך, אור קטן ואור גדול. לא רק 0 ו- 1 אלא 0, 1, ו- 2. ללא ספק זו פריצת הדרך הגדולה ביותר שהיתה לי עד עכשיו. עברתי ממערכת בינארית למערכת טרינארית. במקום שנורה אחת תהיה כבויה, נורה שניה תהיה דולקת והשלישית תישאר בסימן שאלה, נורה אחת תהיה כבויה, נורה שניה דולקת, והשלישית... דולקת יותר? אני קרוב מאוד לפתרון החידה. אני יודע עכשיו שיש אפשרות שלישית. רק צריך לגלות מהי האפשרות השלישית. וגם החוט המשולש לא במהרה ינתק.
ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי.
כוליות.
ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף, פרו ורבו.
האפשרויות בלתי מוגבלות. 32187493164871 ו- 685794733297692. אחרי 0, 1, 2 לא היה חסר הרבה בשביל 3,4,5,6,7,8,9. ולא רק ספרות. גם אותיות ושאר סימנים: יעכחלגדשוע, מעוכקדן, [],..][[}]%$#&#980!@@. כל המידע בעולם חודר למוחי ללא הפסק. עוד ועוד ועוד. הכל. במלוא מובן המילה.
ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי.
אנושיות.
ויברא אלוהים את האדם בצלמו.
אני אדם. מלא רגשות, מלא תחושות. עדיין לא יודע איך להתמודד עם זה. מה שעד עכשיו היה סתם נוף, היום זה יופי, צבעים ומראות שמעוררים דברים שלא הכרתי. מה שהיה מידע בקצה אפי, נהפך לשלל ריחות נפלאים. אוסף אקראי של צלילים, הינו לפתע מוזיקה, סימפוניה מדהימה. עד עכשיו הכל היה אובייקטיבי. לא היה לי שום יחס כלפי כלום. מהיום, כל גירוי, אות, תמונה מעוררת אהבה או שנאה, יופי או כיעור, תקווה, יאוש, רוגע, כעס, פחד.
ויהי ערב ויהי בקר יום השישי.
פתרון יש? שאל הספינקס, אינך רוצה לאבד את חייך. נכון, איני רוצה, אמרתי, התשובה היא:חום. נורה אחת תהיה דלוקה, נורה שניה תהיה כבויה, והנורה השלישית בהתחלה תהיה דלוקה אך לפני שאצא מהחדר אכבה את הנורה. נורה זו תהיה כבויה אך חמה. וכך אדע בוודאות איזה מתג שייך לאיזו נורה.
הספינקס שמע זאת והתאבד. נהוג לומר שהוא כל כך מדוכא על שפתרו את חידתו, ולכן הוא מתאבד. אני חושב שפשוט תם תפקידו. הספינקס מתאבד כי המסר הועבר, התלמיד (לא קרבן) הושפע. ולספינקס אין יותר קיום.

ב
חיים.
עכשיו אני בעולם האמיתי.
אכלתי מעץ הדעת ובכך גרשתי את עצמי מגן העדן. גרשתי את עצמי מקיום ללא אחריות, ללא דאגות, ללא צרות.
משוטט לי בעולם, מחפש. מה אני מחפש? בעיה כזאת לעולם לא קרתה לי.
קשה לחיות. צריך להעסיק את עצמי, להפיג את השעמום, להשקיט את התאוות שעולות.
לפתע ראיתי איש. רועה צאן מתקרב לעברי. סוף סוף חברה, אפשרות לתקשורת.
וכך, בהיותנו בשדה, התחלנו לדבר, כשלפתע איבדתי שליטה על עצמי. עדיין לא הכרתי את מערכת החוקים החדשה שמנהלת את מוחי. עדיין לא ידעתי איך להתמודד עם הרגשות. הכעס הציף אותי. באיבוד עשתונות רגעי הרמתי בידי את אחת האבנים והטחתי ברועה הצאן המסכן. הוא צרח ובכה אך אני לא שמתי לב. הטחתי והטחתי, דמו התחיל לזוב על ידיי אך אני לא שמתי לב. הטחתי והטחתי ואז הוא השתתק.
כששבה שפיותי התחלתי להבין מה עשיתי.
אני רצחתי אדם!
העולם הסתובב סביבי, ראשי הלם כתריסר פטישים.
קול דמי הרועה צעקו אלי מן האדמה "רוצח! רוצח!"
מלא בהרגשת תיעוב עצמי השלכתי את האבן מידיי, התיישבתי וטמנתי את ראשי בין ברכיי.
הכל היה טעות. שום דבר לא היה אמור לקרות!
הכל אשמת הספינקס, היצור הזדוני עם חידותיו המבלבלות. בא משום מקום והחליט להפיל עליי את אורח החיים הזה. לא רציתי דאגות, לא רציתי כעס, לא רציתי רצונות. היה טוב לי בחיי הפרה- אנושיים. פשוט לחיות, פשוט להיות. אני אחזיר את המצב לקדמותו.
הרמתי את אבן הרצח וקירבתי אל עיניי. אנקר את שתיהן החוצה. אשמיד את חושי. אותם חושים שקולטים וחושקים וכועסים. אותם חושים שבלעדיהם אותו אדם תמים היה נשאר שלם, רועה את בכורות צאנו.
ואז מה יהיה?
אמחק את הכל. אנתק עצמי מהעולם ומכל הצרות הנלוות אליו. עיוור מוגן כבת יענה, מסתתר בתיבה משל עצמי. מתכחש לסביבה ולעצמי. מתכחש להכל. אשטוף את הכל. כמבול שיכחיד את הרצונות והרגשות. ואז אוכל להתחיל את חיי מהתחלה. כאילו לא היו דברים מעולם.
מבט אחרון אל האבן לפני ביצוע גזר הדין.
כל כך פשוט ועם זאת חכם.
מעולם לא השתמשתי באבן. אך היום, הדבר בא לי בטבעיות בלי לחשוב. להרים את האבן ולנצל לצרכי. אבן פשוטה שמחר אחבר אליה מקל. עוד שבוע ערמת מקלות ואבנים קשורים בחבל. ואז מערכת משוכללת של שלל חפצים מחפצים שונים. ואז גלגל, קיטור, חשמל, גורדי שחקים, חלליות, אנרגיה אטומית.
לא! אני רצחתי בגלל הרעיונות הארורים שלי. האבן פגעה, ומי יודע כמה האטום יזיק.
כאב קטן ואז אין יותר רצונות, אין יותר המצאות, אין יותר מלחמות. עיניי נעצמו כמתכוננות לגזר דינם.
הנחתי את האבן ליד גופת הרועה.
היצירה שלי גבתה קרבנות.
פשוט צריך להשלים עם זה.
אמבה לא סובלת, אבל היא גם לא אדם.
כאב וצער יהיו מנת חלקי. צירי לידה נוראיים, אך בסופם תהיה אבן.
ואם צריך לבחור, אז אבן זה מה שאני רוצה.



נושא נכתב על ידי נשלח
  ראשית- סיפור חדש וראשון בפורום אבנר 01:06 05/08/2005
  RE: ראשית- סיפור חדש וראשון בפורום אורון יהלום 01:44 05/08/2005
  סיפו מוצלח מאוד אך בעל חלקים מיותרים. איש בגלימה אפורה 04:36 12/01/2006
  WFYhCMMoMefMe Sampoerna 13:37 10/10/2013
  fIyoFcHxaEObA MAriam 00:44 12/10/2013


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.