מעבר למסר הבעייתי משהו, הסיפור הוא למעשה מיינסטרים במסווה של ספקולציה. כלומר - הקולב המדבר והמרגיש הוא לא יותר מאשר אדם בתחפושת. באותה מדה, הוא וכל הבגדים היו יכולים להיות גמדים או שדונים הנעולים בארון - או חבורת ילדים שצופים בגברת באיזו דרך אחרת. אין כל שום מרכיב עלילתי מיוחד המתחייב מהיות המספר קולב.
במילים אחרות, הסיפור ספקולטיבי בדיוק כמו סיפור הדן בשוד הרכבת הגדול אך המחליף את הרכבת בחללית, את האקדחים בנפצרים ואת השריף הנועז בשוטר-החלל הנועז. המרכיבים המד"ביים או הפנטסטיים בשני המקרים הם רק תפאורה, ואין להם קשר למהות הסיפור עצמו.