בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
סיפורו של חתול שונה
נכתב ע''י: מיכאל אלצופין (IP Logged)
תאריך: 15:23 13/05/2005

סיפורו של חתול שונה
מאת מיכאל אלצופין עפ"י רעיון של דניאל גולדפלד

...לראשונה בחיי היה לי שם. הסתובבתי ברחובות. חיפשתי כל דבר שהיה עוזר לי. מקום להתכרבל ולישון, פינה להימלט מהקור. לרוב חיפשתי אוכל. הריח נמצא מעבר לכל פינה של שינה או מחסה אך הוא לא תמיד אהוב עליי במיוחד. אני סולד מירקות מימיים ונמקים, מנתח בשר מבושל שכבר מזין את הזוחלים הלבנים שכל כך מזיקים לי. את הציפורים שמתו מבלי שאיש יראה אני אוהב, את השאריות הטריות יחסית שהגבוהים זורקים בצאתם מהבתים בהם הם אוכלים. לו רק היה לי בית לאכול בו.
טוענים שאני אמור לאהוב את האפורים עם הזנב. איני מתרגש מהם כל כך, חתיכת שיער מלוכלך ומתרוצץ. הם לא עושים דבר שאני חף ממנו. מחפשים מזון, פולשים. אני מבין מדוע צריך להעלים את החומים. הם קטנים מספיק להידחס לכל פינה, מרוב רגליים הם מטפסים בכל זווית ובכל כיוון. הם המומחים בפלישה. את המחושים שלהם אני שונא במיוחד, נעים בזדוניות איטית כמו צבתות, מתגרים בך. מכה אחת עם הכף. זהו.
לפעמים אני פוצע את לשוני מליקוק ברזל משונן. אך זה שווה הכול. שם הגבוהים שמים את המזון הטוב ביותר. הניחוח מסגיר את המציאה גם ממרחק רב. ניווט פשוט עם מעט נחישות יביאו אותי לקופסא. לעתים נותרת בהם רק שארית השמן, אך כשהן מכילות ולו מעט חתיכות אני מרגיש בר מזל.
בני מיני סיפרו לי קצת על זה. לא על המזון. הם טענו שאני נבדל מהם. אמרו על התכונה הרעה שלי שמצידם אינה חשובה. הגבוהים, הם אלה שנותנים לעניין חשיבות. הם טענו עוד מיני דבריהם אך איני מסוגל להאמין להם.
לפעמים הייתי רואה רמז לדבריהם במעשי הגבוהים. ליקקתי את המעדן שהתחבא בפח שחור ליד בית די קטן. קטן יחסית למקומות בהם ראיתי אותם גרים. הזכר יצא מהדלת. אני מבחין ביניהם גם בלי להרים את ראשי. ריחם טבעי ביחס לנקבות, חף מחומרים מזרים.
"נהדר...", הוא פלט לאוויר בשפתו "זה מה שאני צריך לראות על הבוקר."
קפצתי מהפח, איני אוהב את גערותיהם הקולניות. כמו כלבים, לא שונה במיוחד. הוא נכנס לקופסא הקטנה שלו עם מבט של אכזבה. רצה לומר שאת בשרו אכלתי... לא פחות. הסתלקתי כשהקופסא החלה לנהום ולטנף את האוויר. ראיתי מה הדברים האלה עשו לבני מיני. הוא נסע שקוע במחשבות. ידעתי על מה. על העבודה שלו... אבל לא יקרה לו כלום היום. ממש כך. שום כלום. דבר מה היה אמור להתרחש. שיחה עם המנהל. הצעה חד פעמית. אך זה כבר לא יקרה. ההצעה הזאת נשארת אצלי.

זיהיתי את עצמי במשטח של מתכת מלוטשת. הכתם נע יחד עם תנועותיי. זה חייב להיות אני. נעצתי את עיניי בכתם המטושטש שבקושי הסגיר את עצמו על המתכת. שתי נקודות בהירות עקבו אחריי. במה אני שונה מהם, מבני מיני... לא הצלחתי לקבוע. שבתי לשוטט ונכנסתי לרחוב די עמוס. גבוהים רבים נעו לקראתי ועברו אותי במרוצם. אחד מהם הפיל מזון על הרצפה וכשעצרתי לאוכלו ראיתי לפתע תמונה ברור יותר של מה שנגלה לי במשטח המתכת. אך החיזיון לא נמשך יותר מרגע.
נהמה קולנית סערה מעל ראשי. הרמתי מבטי תוך כדי הסתלקות. הנקבה עמדה והמשיכה לנבוח את קינתה. ריחה היה עמוס בחוסר טבעיות, כמו גם בזיקנה ובריח האוכל הרב שאכלה . גודלה רק העצים את זעקותיה נגדי. התרחקתי מהר ככל יכולתי. במקום עמד ריחה של הזקנה ויותר מכל הריח של הפרווה הדקה שיש לגבוהים. רבים מהם היו אמורים להיכנס אליה היום. יותר מכול יום אחר. אך ידעתי שזה כבר לא יקרה. הם נשארו איתי.

החלטתי שעליי לגלות איך אני נראה. חיפשתי אחרי משטחים מבהיקים אך התייאשתי במהרה. הנחתי שהמקום הטוב ביותר יהיה בית. שם בטח אמצא. לקראת ערב התגנבתי לפתח של בית וחיכיתי שמישהו יבוא לפתוח את הדלת, אולי אחר כך יפתחו גם חלון. שני גבוהים קרבו לבית, זכר ונקבה. האוויר נמלא בריח לא טבעי. לא רק של הנקבה. הם עצרו ליד הבית. רציתי שהם יכנסו אך הם החלו לדבר. לאט. חיכיתי לסוף שיחתם אך נראה לי שזה לא יקרה. בבואי לשוב לא היה איכפת לי להיחשף.
"איכס!!", נהם לפתע הזכר. לא הבנתי מדוע כל כך חשוב לו לשנוא אותי גם בלכתי. "חתיכת טינופת..."
אחרי כן הוא עיווה את שפתיו, הופתעתי לראותו עושה זאת, לא הייתי מתפלא אם זו הייתה הנקבה.
לבסוף הוא השלים את המחווה וירק על השביל. עשה את שלו, נפטר ממני. הלכתי לדרכי ביודעי דבר אחד. הניצוץ בעייני הנקבה דעך. הוא ישוב, אולי אפילו מחר, אך לא הלילה. הלילה הזה שלי.

שתי עיניים ירוקות, שפם דקיק, אוזניים זקורות ופה קטן כמו לכולם. אך איני כמו כולם. אני כהה כמו אפר. חשוך כמו הלילה. אף לא פס של צבע לעיניהם הרעבות של האנשים. אין לי בית כי אף אחד לא רוצה אותי. בחוץ אני נהנה מיריקות, קללות וסתם התעלמות. הנחמדים משתמשים נגדי בקמעות. חושבים שאני נושא עמי רוח רעה, אך זה לא נכון. אני לא מביא שום דבר, ובטח שלא דברים רעים.
קיבלתי עוד החלטה חשובה. אני אמצא ביתי ויהי מה.

אחרי שחיזרתי על כמה פתחים הבנתי שלא אצליח בכזאת קלות. הגבוהים לא רצו להכניס אותי לביתם רק משום ששרטתי את דלתם וניסיתי לדבר איתם. עזבתי אותם עמוס בימים טובים והצלחות קטנות. המשכתי במאמציי, התחלתי להיות יעיל. חיסלתי אפורים וחומים יותר משיכולתי לאכול. לא קיבלתי אפילו מעט חלב. הגבוהים נמנעים מלפנק אותי במשקה. הם חושבים זאת לניגוד עקרונות, שלא לומר צבעים. דבר לא השתנה חוץ ממקרה אחד בו נאמרה לי מילה טובה, איני יודע איזו, אך אני יודע שהיא טובה. ראיתי זאת בחיוכו של הקשיש. הוא יתגבר על מחלתו. את הדברים הטובים שלו השארתי אצלו. יש לי די לעצמי.

ידעתי אחרי מי ללכת. אולי כעת אמצא בית. היא לא ירקה. לא עיוותה פניה כמול מראה דוחה. היא אפילו חייכה ואמרה משהו בשפתה. עקבתי אחריה רחובות מספר עד לביתה הגבוה. באמצע גרם המדרגות היא הבחינה בי ונראתה מעט מופתעת, חשבתי שמחוות אלה הם מבזבזים רק על אחרים מבני מינם. לא הבנתי את דבריה, אך היא ניגשה והרימה אותי. לא התרגשתי כך בכל חיי הקצרים.
"אין לי עכברים בשבילך...", היא אמרה מבלי שאבין על מי או מה היא מדברת. הסתכלתי לתוך עיניה. כמו שלי.

אחרי הלילה כבר היה לי בית, קערת חלב ואדונית שיוצאת כל בוקר ליום טוב במיוחד. מרבית ימיה טובים מאז שהגעתי, הולך לה טוב בעבודה, היא מציתה הרבה ניצוצות... בקרוב יהיה לי גם אדון. אני כבר לא שומר כלום לעצמי, איני יכול לעשות עם זה כלום, אבל אני יכול לחלק זאת כפי רצוני. תמיד ידעתי שזה יהיה מי שייתן לי בית.
היא חזרה בערב ונישקה אותי. הרימה אותי והביטה בעייני כמו ביום שנפגשנו.
"קיבלתי היום החלטה חשובה," היא אמרה "החלטתי מי אתה תהיה. אתה הולך להיות מרטי. הבנת את זה חמוד?"
היא שחררה אותי לעיסוקי, לא היה לי מה לצוד כך שיכולתי לחזור ולשחק או לנקות את עצמי. רגע לפני שקפצתי חזרה לספה חשבתי על כך שלא רק הבית היה חדש בחיי...



נושא נכתב על ידי נשלח
  סיפורו של חתול שונה מיכאל אלצופין 15:23 13/05/2005
  מחולל קרמה נייד... רעיון מעניין[[ל''ת]] UV 03:52 15/05/2005
  לא בדיוק... מיכאל 14:27 18/05/2005
  yZkQnkjFBWiiBbhTVwYP Zach 23:41 11/10/2013
  מצא חן בעיניי אריקה 13:31 16/05/2005
  RE: מצא חן בעיניי מיכאל 14:09 18/05/2005
  RE: מצא חן בעיניי אריקה 11:16 20/05/2005
  RE: מצא חן בעיניי אריקה 12:31 20/05/2005
  EszdweoQZUWQYK Kitsanok 22:29 09/10/2013
  kdqRjIZHOb Sakshi 22:36 11/10/2013
  הסיפור שלך מאוד ריגש אותי La Strega Blue 04:50 19/05/2005
  שמחתי לעזור- מיכאל 08:20 20/05/2005


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.