עכברי המעבדה נולדים לתוך הניסויים, הם לא ניצודים ומגיעים לשם.
הרעיון של העכבריק היה שהוא לא מודע לסבל שלו, אבל כמובן שי כאן בעיה מוסרית חדשה, מי אנחנו שנקבע שהוא לא מרגיש כלום? מי אמר שהקריטריונים שלנו תופסים בכלל במקרה כזה?
שלא לדבר על השאלה מי אנחנו, שוב, שנחליט ליצור יש מאין חיה שמתאימה לדרישות שלנו וגם כביכול עומדת בקריטריונים המוסריים שלנו, רק כדי להשתמש בה לצרכינו.
אבל כל השאלות האלה תופסות גם בלי עכבריק, לא? מי אנחנו, בתור מכנה משותף לכל השאלות.

אז אני לא יודעת מה עדיף, כשהתחלתי לחשוב על פתרון שיהיה הומני לחיות האלה, וגם תואם את הצרכים שלנו, עלה הרעיון המזעזע אבל מעניין של חיה ללא רגשות ומודעות לכאב או לאושר.
אם הייתי מדענית, אני אפילו לא יודעת אם הייתי רואה את הרעיון כשווה בדיקה מעשית, בגלל שהמורכבות המוסרית שלו לא פחותה מהמורכבות של הבעיה הראשונית...

מסובך.
:)