בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
עכבריק
נכתב ע''י: shif29 (IP Logged)
תאריך: 18:18 31/01/2005



...והכי חשוב, זה לא מרגיש כלום.
ד"ר זאב ירקוני, זאביק, סיים את המבוא להרצאה שלו באותן מילים בפעם המאתיים בערך. עכשיו יבואו תיאורים של התהליך, הניסיונות, הניסויים, והאבטיפוס המדובר, שעליו הרצה, הבייבי שלו, שלא מרגיש כלום.
עוד הרצאה כמעט חלפה בלי שאלות נלהבות מדי, הוא סיפר על החי הלא מרגיש ולא מודע, שפותח כדי להפוך להיות המושא היחיד של ניסויים בבעלי החיים, שיחליף את כל החולדות הקופים העכברים, החתולים והכלבים שמסרו נפשם למען המדע, ללא רשותם. שסבלו - זה לא מרגיש כלום.
הוא סיפר על ילדותו, ועל המודעות הגבוהה שלו לסבל וכאב, כמה כעס, כשגילה אודות ניסויים בבעלי חיים בגיל ההתבגרות, איך החליט שילמד רפואה, ביולוגיה, נויירופיזיולוגיה, כל מה שצריך כדי להקדיש את חייו לפתרון הבעיה.
הניסיונות הראשונים היו לבטל לחלוטין את הניסויים בחיות, אבל מהר מאוד הבין שאם לא יביא לקהילת מהדענים הרעבה תחליף לא אנושי, לעולם לא יצליח לבטל את העוול הזה. ותחליף אנושי, הבין אחרי מאבקים עקרים לא מעטים, לא בא בחשבון, לא לשלבים הראשונים, שבהם מומתים כל כך הרבה יצורים על בדיקת אלפית סמ"ק של חומר שעלול להיות רעיל.
אלפי, מליוני חיות מושמדות במהלך הניסוי הפשוט ביותר.
היכולת להשמיד כל מושא ניסוי לאחר מהלך אחד היא שאפשרה למדענים להתקדם, בלי חשש או פחד, בלי עכבות מוסריות לגלות דברים, שגם אם במבט ראשון נראו מיותרים, הרי תגלית אחת שנחקרה על ידי מדען זניח בצד אחד של העולם יכולה, בצירוף עם מידע שהושג על ידי דוקטורנט לביולוגיה של המוח בצד אחר של העולם, להיות מקפצת מידע שתביא למציאת התרופה לסרטן, או למוות.
את פריצת הדרך שלי השגתי באמצעות וויכוח עם הדיוט, סיפר, מגיע לחלק המיתולוגי בהרצאה שלו, שאותו אהב כל כך לספר.
זה היה בפאב מקומי. מיואש ועייף, לאחר הכישלון המאתיים שלי בדרך למציאת פתרון לסבלן המיותר אך ההכרחי של העכברים, נכנסתי למקום, אפל, מעושן, ומצחין. כשאני מרגיש כמו כישלון מהלך.
במקומות האלה, לא ידעתי, אנשים פותחים איתך בשיחה גם אם לא הוזמנו, ומרגישים חופשיים להתווכח איתך ולצעוק עליך, ולשתות על חשבונך.
היה שם שיכור אחד, שהתברר שהכלב שלו, סוג של רועה גרמני מיניאטורי בן שנתיים, שהיה היצור האהוב עליו ביותר בעולם מאז מתה אישתו, נגנב ממנו על ידי לוכד חיות לניסויים, מאותם סטודנטים רעבים וחסרי מצפון, שמכרו את הכלבים במאה שמונים שקל החתיכה, ואת המוצרים שלהם אספו במכלאות הכלבים, או תפסו כלבים משוטטים, וכללו ב"משוטטים", גם כאלה ששוטטו בחצר ביתם ופותו לצאת משם על ידי קול מלא חיבה וחתיכת נקניק, רק כדי להתפס ולהזרק לתוך שק ולהלקח לפקולטה למדעים ומחקר.
אתה יודע מה הכי מצחיק? אמר לי השיכור. הכי מצחיק זה שאתה חייב לאהוב כלבים כדי לתפוס אותם ככה, אתה חייב לדעת לדבר איתם. אתה יודע, כמו האנשים בחלוקים לבנים, שמלטפים את החולדה רגע לפני שהם מזריקים לה סטריכנין כדי לבדוק את רמת הפרכוסים שלה בכל מיני כמויות, ולכתוב את זה במחקר שלהם החולדה פירכסה כך וכך, והליטוף, הליטוף הזה.

באופן מוזר, סיפר זאביק, אולי בגלל שהייתי שיכור ואולי בגלל שהוא היה כל כך נגד, מצאתי את עצמי מדבר בעד. בעד ניסויים, אני, אחרית הימים הגיעה, אמר לקול צחוקם של הסטודנטים שהקשיבו להרצאה. הוא בסך הכל ניסה להעביר להם את הזמן בצורה מעניינת עד שיגיע הזמן להראות להם את התוצר. אני נתתי שם וויכוח, אמר, אני נתתי שם פייט שלא היה מבייש אף פרופסור חסר לב אבל מאוד ריאלי שעשה את הקריירה שלו מעינוי כלבים וקופים.
אמרתי שכמות האנשים שייצטרכו למות אם נתחיל מהם, אפילו ממתנדבים תהיה כל כך גדולה שחצי מאוכלוסיית העולם תימחק כדי למצוא תרופה למחלה איזוטרית, זה כבר לא יהיה מוצדק, אמרתי לשיכור, אתה מתחיל באמת מצלחות פטרי, זה נכון, ומצליח לצמצם את החומרים הרעילים ממיליון לעשרה, ואז אתה לוקח קבוצה של מאה אנשים, שלא אכפת להם כלום חוץ מכסף, כאלה שאין להם מה להפסיד, ומזריק להם מאית מיליגרם של החומר. אין תגובה.
עכשיו, האנשים האלה כבר לא יכולים להשתתף בניסוי, כי יש עניין של הצטברות חומרים, אמרתי לו, ואם אלה היו חולדות הייתי משמיד אותן, והוא אמר נכון, אבל מכיוון שאלה בני אם אתה פשוט שולח אותם הבייתה, עם סכום כסף נחמד שיסדר אותם לכמה זמן. אשרתי והמשכתי.
ואז מגיע היום הבא של הניסויים, אני מזריק למאה אנשים אחרים במידה ואני אמצא כאלה שתי מאיות המיליגרם של אותו חומר, והתגובות מתפצלות לי: שישים לא מרגישים כלום, עשרים מפרכסים בצורה קלה, ארבעה עשר בצורה חמורה, ושישה, שים לב, מתים בייסורים עצומים.
הוא לא התרשם כמובן, אותם מתנגדים לניסויים אף פעם לא מתרשמים מייסורים של בני אדם, אבל אני אמרתי, אתה מבין שכל בית משפט בעולם סוגר את המעבדה שלי תוך דקה וחצי, וזורק אותי לכלא לכל החיים, או משמיד אותי, במקומות מסויימים?

גם מזה הוא לא התרשם. אז יימצאו דרך לצמצם עוד יותר את הרעלים, וחוץ מזה אי אפשר מיד כשהפרכוסים מתחילים להזריק להם חומר סותר? מה יש? שיכינו מראש! נורא קשה להתווכח עם הדיוט, אני התחלתי ממש להתעצבן, המדע יעצר, אתה לא מבין? לא יהיה מדע בכלל!
אף אחד לא יוכל לנסות יותר כלום, אתה יודע כמה מיליוני עכברים חולדות כלבים קופים וחתולים מתו כדי שלך יהיה אדוויל לקחת כשיש לך כאב ראש? רק אדוויל, יכול למחוק חצי מאוכלוסיית העולם, וזה כזה כאב ראש מבחינה חוקית, מוסרית ומה שלא תגיד, שאי אפשר לפתור את זה.
אז שלא יהיה מדע! צעק החכמולוג, שאנשים יתקדמו בצורה הוגנת, זה כמו שתגיד שאני אחראי לפתור את הבעיה של מאפיונר מיליונר שתקוע בגלל שאסור לגנוב, לשדוד ולרצוח, איך הוא אמור להתפרנס? למה זו הבעיה שלי בכלל? אני לא לוקח תרופות, אני לא מוכן להשתמש בשום חומר שפותח על ידי התעללות בשום בעל חי. אני לא מוכן לתת יד לזה.
לא ידעתי מה להגיד לו, היה לי כאב ראש מעצם העובדה שהוא לא מבין כמה מופרכים הדברים שלו. וככל שהתקמה השיחה הבנתי שהוא נצמד לשאלת המוסר בתור איזה כביש עוקף מציאות, וזה עלה לי על העצבים.

אין ברירה, אף אחד לא יוותר על הניסויים האלה, לעולם, אי אפשר להתקדם בלי לבדוק את המוצרים על חיות קודם כל, על מאות מיליונים של חיות. אבל הן מיוצרות במעבדה, ושם יהיה פיצוץ אוכלוסין. אתה יודע מה? אם יבטלו את הניסויים מה אתה חושב שיקרה לחיות האלה? אתה חושב שישחררו אותם בטבע? חולדות שבכוונה דפקו להן גן זה או אחר או עכברים חולים עוורים או מודבקים בשחפת או סכרת, הם יושמדו המונית כל חיות המעבדה.
ככה עדיף להם הוא אמר, וחוץ מזה למה שלא ישחררו אותן בטבע? מה יש? אם ישרדו ישרדו ואם לא, אז לפחות נתנו להם לנסות. הסבל שלהן לא מוסרי!
ניצנוץ קהה של מחשה היכה בי. רגע, אמרתי, אז מה שאתה אומר זה שהסבל זו הבעיה?
ברור, אמר האיש, לא הייתה לי התנגדות לזה אם הם לא היו סובלים. אתה יודע מה? המדענים האלה שלך, שימציאו יצור שלא חושב לא שומע, לא מרגיש לא סובל, ואני אהיה הכי בעד שתרצה.
רעיון מטורף. ואני, שאתם יודעים מה דעתי על ניסויים בחיות, מה שאותו שיכור לא ידע, התחלתי להתעורר מחשבתית. זאת נראתה לי הצעה איומה, מזעזעת, והיא התחילה ממש, אבל ממש, למצוא חן בעיני.

יצור שלא מרגיש ולא יודע ולא סובל. בקרוב יגיע הרגע שכולם חיכו לו, הרגע להביא את הכלוב, לפתוח אותו ולתת להם ללטף את זה, להראות להם שלא אכפת לזה כלום. אבל עדיין לא, ידע זאביק, יש עוד קצת זמן עד אז...

חזרתי הבייתה והתחלתי לשרטט תוכניות, רעיונות למחקר. המשיך זאביק לספר, התרוצצתי קצת ברשת, כדי לוודא שזה מקורי. ברור, ניסו כבר המון פעמים לנוון את העצבים של חיות המעבדה, אבל אני כיוונתי למשהו אחר לגמרי, משהו הרבה יותר גורף, בעל חיים שלא מרגיש דבר, גוש בשר, עם פרווה וכל המערכת, העצבים עובדים אבל המוח לא מתרשם.
וזאביק התחיל לתאר את התהליך שעבר, שכולו נוסחאות מתמטיות וניסויים בבעלי חיים, בניגוד לדרכיו הידועות, הוא לא בחל בשום ניסוי, הוא בדק את ההמצאה שלו מכל הכיוונים לפני שהוציא את הידיעה ואת האבטיפוס למכונים המתאימים. פתאום לסטודנטים היו מיליון שאלות, והוא ענה על כולן בסבלנות. ולבסוף סוף סוף, אחד מהם שאל – יש לך אותו כאן?
כמובן, ענה זאביק, נושם בהקלה, יודע שבקרוב הכל ייגמר. הוא הביא מהחדר השני, שמשמש לרוב להקרנת שקופיות, את הכלוב המכוסה והסיר אותו, לא לפני שאמר רבותיי, גבירותיי, אני גאה להציג בפניכם את החיה שלא מרגישה דבר. עכבריק.
השם היה שילוב של עכבר וריק, ובנוסף היווה מעין שם חיבה מקאברי. נהמת התפעלות נשמעה באולם כשחשף את הכלוב. בתוכו ישב עכבריק, לבן עם כתמים חומים, נינוח, לא מפוחד, לא מתרשם.
אפשר ללטף אותו? שאלה סטודנטית שנראתה בעיקר מתוקה.
בודאי, ענה זאביק. בואי, תתקרבי.
היא ניגשה אל הכלוב והוא פתח אותו. היא הרימה את היצור בידיה העדינות וליטפה אותו על ראשו.
שום תגובה לא באה. לא פחד מהיציאה מן הכלוב, לא הנאה מן הליטוף, או סלידה מהמגע הלוא מוכר. כלום.
הוא לא מגיב, אמרה הסטודנטית, שמה היה דנה.
הוא לא מרגיש אותך, הוא לא יודע שאת נוגעת בו, ענה זאביק, נימת ניצחון שהייתה בקולו נמהלה בנימה אחרת, מוזרה מעט.
עכבריק, לחשה דנה.
הוא לא מרגיש אותך, אמר לה מישהו מהיושבים באולם.
היא הגישה את העכבר לזאביק וחזרה למקומה, נבוכה מעט.
זאביק הרים את העכבר בזנבו. זוכרים את ההתפתלות הרגילה שלהם? אמר, מילותיו מדגישות את העובדה שהעכבר לא זז כלל.
תעשה לו משהו יותר מעניין זרק לו אחד הסטודנטים. תחתוך אותו.
זאביק החזיר את העכבר לכלוב.זאת הרצאה, לא הדגמה, אמר קצרות.
אבל אתה אומר שהוא לא מרגיש, התעקש הסטודנט. ולחברו שישב לצידו אמר, אני חייב להשיג לי אחד כזה.

בערב, ישב זאביק בביתו, לבדו, עכבריק ישב לו בכלוב על השולחן.
אז מה, עכבריק, יושבים לנו ככה, אמר זאביק.
העכבר לא שמע אותו, ואם שמע, לא התרשם. זאביק הניח את ידו על ראש העכבר, דרך הסורגים. שואל את עצמו למה סירב לסטודנט המרגיש מההרצאה, נזכר בניסיונות שעשה עם עכברים דומים לעכבריק, שבדק במעבדה. חתך אותם, תלש את אבריהם והזריק להם רעלים וחומרים מסרטנים, רק כדי לחזות שוב ושוב בהעדר המוחלט של תגובה מצידם.
אין רגש. אין פחד, אין כלום. עכבר ריק. ובכל זאת, לא הסכים להדגים דבר מכל אלה בהרצאה, למרות הבקשות.
הוא לא ידע להסביר לעצמו מדוע. זה היה שייך לתחום אחר, לנפש.
זאביק התמחה בגוף.



נושא נכתב על ידי נשלח
  עכבריק shif29 18:18 31/01/2005
  טוב!! שחר 23:58 31/01/2005
  תודה רבה, וסליחה על השגיאות shif29 05:55 01/02/2005
  נחמד, אבל... ס''סתם. 02:43 01/02/2005
  תודה על ההערות החשובות. shif29 06:07 01/02/2005
  ובכל מקרה... ס''סתם. 07:17 01/02/2005
  RE: ובכל מקרה... shif29 16:39 01/02/2005
  השמש לא מסנוורת עיוורים... UV 04:51 02/02/2005
  נחמד shif29 09:24 02/02/2005
  RE: נחמד UV 09:40 02/02/2005
  סיפור נחמד מאוד Trivin 15:03 02/02/2005
  תשובות חלקיות shif29 03:53 03/02/2005
  בעיות רפואיות, ומוסריות UV 05:25 03/02/2005
  למה בעצם שאלתי על המוח. Trivin 07:57 03/02/2005
  RE: למה בעצם שאלתי על המוח. shif29 11:24 03/02/2005
  על עכברים וצמחים UV 03:56 04/02/2005
  היי, תודה! shif29 19:33 04/02/2005
  GecAPgBNXBGv Naoki 22:56 11/10/2013
  הרעיון מעולה יעל 11:01 05/02/2005
  RE: עכבריק אריה 05:09 16/04/2005
  KpFQOenHLEJoNXginvN Dedy 10:50 10/10/2013
  uUfKsjTgxBP Cherline 23:19 11/10/2013


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.