בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
הזדמנויות (תיקון)
נכתב ע''י: Trivin (IP Logged)
תאריך: 08:56 28/01/2005

הזדמנויות

מאת: אלי סינדלר

קול פיצוח עלה מהאח מהווה ניגוד לדפיקות הגשם בחלון. קירות החדר שבו ישבו שני הידידים כוסו בשטיחים מהודרים רובם מוסתרים מאחורי ארונות עץ גדולים אשר מרביתם ריקים. אולם אלה בעלי דלתות הזכוכית הועמסו בשלל חפצים אקזוטיים, חלקם מבהיקים באור האש ואילו אחרים צבעוניים עד לכדי הגזמה. שני מקומות ישיבה היו בחדר, זה כל מה שבעליו היה צריך, הראשון כיסא נדנדה עתיק למראה והאחר כורסה עמוקה. שניהם מופנים אל האש על מנת שיושביהם ייהנו מחומה.

זה היה אחד הערבים בהם נהגו שני הידידים הותיקים להפגש בביתו של מריל ולשבת שעות ארוכות בעודם מעשנים ומשוחחים על עניינים שבשיגרה. ולפעמים שוקעים במחשבות, נהנים מחברתו האילמת של האחר. רוברט, גבר באמצע גיל העמידה, התנדנד לאטו בכיסא הנדנדה, מקטרתו בידו, משחרר מידי פעם טבעות עשן אל חלל החדר. הן עלו אלעל בעצלתיים ולבסוף נשברו לרסיסים בהגיעם לתקרה. ממולו ישב מריל שקוע בתוך הכורסה העבותה, רגליו שלובות אחת על השניה וסיגר בטעם דבש בידו. מידי פעם היה טוחב את הסיגר בין שפתיו הצרות ושואף בהנאה את העשן הסמיך. לפני נשיפה היה מגלגל את העשן בפיו על מנת להנות מטעמו הנפלא ורק לאחר שהאדים מחוסר חמצן היה פולט אותו בחוסר רצון בצורת ענן חסר צורה שהתפזר כמעט מיד לאחר צעתו לאוויר העולם.

וכך הם ישבו שעה קלה, רוברט מוסיף מידי פעם טבק למקטרתו ומריל שוקע עמוק יותר ויותר בתוך הכורסה. לבסוף לאחר נשיפת עשן קולנית שבר האלף למחצה את הדממה "מה שלום האשה?" שאל כבדרך אגב.
"מצוין, מטפלת בילדים" רוברט חייך בחום בהזכירו את משפחתו, אותם עזב לערב אחד מידי פעם לטובת חברו הטוב. אך מיד התקדר כשנזכר בעובדה שהוא לא יכול לשאול את בן שיחו את אותה השאלה. מריל חייך בנימוס בראותו את מבוכתו של בן האנוש "המצב כזה רק משום שכך אני רוצה אותו " ציין.
רוברט נשען לאחור בכיסאו, הכניס את המקטרת לפיו ושתק.
"קראת את העיתון הבוקר ?" שאל האלף למחצה מפר שוב את הדממה.
"מנורה, היא היתה האחת בשבילך" קרה רוברט לפתע כאילו נעור ממחשבות עמוקות. מריל אשר הופתע מהדברים הפתאומיים נחנק מהעשן שזה עתה שאף והחל משתעל בפרעות. "אכן" ענה בשקט לאחר שנרגע ומיד שקע עמוק כל כך בכורסה שפניו כמעט נעלמו קליל בין קפליה. רוברט גיכח קלות, תמיד נהנה להפתיע את בן שיחו ומריל לא היה יוצא דופן. "האם ידוע לך מה עלה בגורלו של פיט?" שאל בן-האנוש כמו דבר לא קרה.
מריל התיישר מיד, "נרקב בכלא" ציין כשעליזות תופסת את מקומה של המבוכה על פניו.
"באמת? על מה?" עתה הגיעה תורו של רוברט להיות מופתע ותורו של מריל ללעוג.
"ניסה לשדוד זקן אחד שהתגלה כאומן לחימה כלשהו" הוא צחק בקול. רוברט חייך גם הוא "האמת, איני מתפלא מהביריון המגושם הזה" קרה בצחוק.
מריל גיכח. אך במהרה הרצין "תודה לאל שהוא לא הלשין עלינו" אמר "אחרת היה סוחב את כולנו איתו" קולו כועס לפתע.
רוברט עיקל את שפתיו בציניות "אכן אכן, מה שמזכיר לי, 20 שנה חלפו זה מכבר מאז השוד".
מריל הניף את סיגרו באויר "כמובן ידידי, בחודש שעבר! איך יכולתי לשכוח" הוא גיכח בניצחון. האלף למחצה הרים את עיניו מעלה כנזכר בדבר מה "מוזר, אני זוכר הכל בברור במיוחד את..." הוא השתתק בפיתאומיות ושקע עמוק ככל שיכל בכורסה הרכה. אודם קל הופיע על פניו הצהבהבות והעשן נפלט בסילון דק מבעד לנחיריו.
רוברט דיבר כבדרך אגב "חבל שלא סיפרת לי אף פעם את הכל בפרטים, אולי גם אני הייתי זוכר" הבעה צינית עלתה על פניו ומבטו ננעץ במריל כשני סכינים במטרה.
"אם זה רצונך? אספר!" ציין השודד לשעבר בחוסר עניין.


XXX

הלילה ירד ופנסי הרחוב מרובי המנורות של העיר רודטולי נדלקו מציפים את רחובותיה באורם המלאכותי. המכונית השחורה הגיחה מאחורי פינת הרחוב ונעצרה במרחק מאה מטרים מהבנק. בתוך המכונית ישבו שני בריות, האחד נהג והשני ישב מאחור ליד הדלת מוכן לצאת בכל רגע.
"אני אחכה פה, אל תשכח את המסכה, ובשם האל, אל תירה באיש" קרה הנהג אל הנוסע בזמן שזה פתח את דלת המכונית וקפץ אל הרחוב. בצעדים מהירים התקדם האלף למחצה, אחת מידיו תחובה לתוך כיסו אוחזת באקדח והשניה קמוצה לאגרוף מחביאה בכובה מסכה. בצעדים מדודים כמעט מכניים ניכנס האיש אל תוך הבנק, מלווה במבטו החשדני לכאורה של השומר אדיר המימדים, אוג למחצה או אולי אף יותר. ברגע שהיה בפנים לבש מריל את מסכתו בזריזות, שלף את האקדח "כולם על הריצפה ! זה שוד !" זעק במלוא גרונו. עיני כל הנוכחים הופנו אל דמותו המגודלת של השומר, בציפייה. אך זה האחרון, להפתעת כולם, מחק לפתע את ארשת העכזריות מעל פניו ובקריצה בלתי מושגחת אל עבר השודד, זרק את נשקו והשתתח על הארץ. האספסוף מיהר לציית בעקבות "נפילת גיבורם". נשארה רק העבודה הטכנית והיא עלתה יפה. במהרה יצא האלף למחצה מהבניין בידו השמלית שק הכסף והאחרת מורידה את המסכה. וברגע זה, שפניו העדינות נכספו לאויר הלילה הצונן, הבחין בדמות נשית. היא לבשה הבעת אימה שכן הבינה את המתרחש. אבל כשהביטה בפניו התקבצו עיניה ופיה מלמל "פיליר?" בתמיהה. הוא עצר והביט באלפית היפיפייה בתדהמה והרי היתה זו מנורה...


XXX

"אמת, אני זוכר שנעצרת ליד הכניסה" ציין רוברט.
"כמו שאני מכיר אותך נתקפתה בהלה הגונה באותה עת" ציחקק ידידו.
"אכן כן" עלז בן האנוש. "אם כך זאת הסיבה שלא רצית להיפגש איתה" המשיך רוברט בשתף והאלף למחצה הנהן. "ואני תהיתי למה לאחר עשר פגישות מוצלחות החלטתה להפסיק".
מריל עיקל את שפתיו קלות אך לא אמר דבר וחברו המשיך "לא הייתי כן איתך לגמרי כאשר המלצתי לך להיפגש איתה" את המשפט האחרון אמר רוברט מהר וכשסיים חייך במבוכה.
"כמוך כמוני" צחקק מריל אך קמטי עצבנות קלים נוצרו על מצחו העדין.
"רק שאני ידעתי כל הזמן" נהם האיש בטון צווחני.
"מה?" מוחו החד של מריל אכזב אותו הפעם.
רוברט הסביר "באותה תקופה שרתתי כנהג אצל מנורה" שפתיו התעקלו כדרכו בהיותו עצבני.
מריל הביט ברצפה "אז ידעת הכל מפטפוטיה?" שאל בשקט.
ורוברט מיהר לענות "נכון, במיוחד הרבתה לדבר על רצונה הרב להיפגש איתך" גם הוא נעץ מבטו ברצפה. "איך יכולתי לטעות בצורה קיצונית כל-כך?!" רוברט הניח את ידו על עיניו. דממה דקה השתררה זמן מה.
"בלילה ההוא שבו הלכתי אליה, לאחר הלחץ מצידך..." רוברט הרים את עיניו שהאדימו במקצת, מריל המשיך לדבר "לא הגעתי אליה, השתכרתי במקום זאת".
רוברט הזדקף "ולי אמרת שהשוטרים כמעט תפסו אותך, ממזר בן ממזר!" אך למרות הכעס בקולו, חיוך נפרש על פניו. "תתקשר אליה" פקד בקול חסר פשרות.
מריל הרים את עיניו "אבל..." רוברט קטע אותו מיד "בלי אבל ! אתה חייב לי את זה ! 20 שנה אני סובל משום כך!".
"בסדר אעשה זאת" נכנע מריל. הוא קם וניגש לטלפון "אתה יודע שזה חסר סיכוי" אמר בזמן שחייג. רוברט גיכח בתשובה. מריל המשיך לנסות "היא בטח כבר נשואה עם שלושה יל..."

"הלו" קולה של אשה ענה לטלפון "מי מדבר?"
"זה מ..פיליר" הודיעה מריל משתמש בשמו הבדוי.
"מי?" הפסקה קטנה "האם זה באמת אתה?"
"בכבודי ובעצמי" מריל גיכח "מותר להתעניין בשלומך?"
"מותר, אם תועיל להיפגש עמי" ציחקוק קל ליווה את דבריה.
"איך עדה שאין זו מלכודת?"
"אתה חושב שאני טיפשה?!" עוד ציחקוק "אני יודעת ש-20 שנה עברו מאז, חיכיתי לשיחה ממך".
"אם כך הדבר, אבוא בשמחה" מריל קרץ לעבר רוברט, תפס עט ופיסת נייר ורשם את מקום הפגישה.



נושא נכתב על ידי נשלח
  היזדמנויות Trivin 08:52 24/01/2005
  לא נעים. NY 01:14 25/01/2005
  אם תוכל בבקשה להסביר Trivin 12:36 25/01/2005
  ניסיון הסבר אנ-אלפא 15:44 25/01/2005
  תודה Trivin 12:58 26/01/2005
  אזכור והצעות: NY 15:16 26/01/2005
  MKUrndSGsQdCsK Ksenia 11:55 10/10/2013
  gVihywQghceOsArBTRa Victor 21:33 11/10/2013
  zCnZILNgYWsf Kaytie 22:06 11/10/2013
  kfKTJDXLkFqnaYv Maman 06:19 12/10/2013
  nrBqNkEmFE Jaja 16:58 13/10/2013
  EIszpjTzpbJGh Kenzie 22:22 13/10/2013
  הזדמנויות (תיקון) Trivin 08:56 28/01/2005


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.