בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
היזדמנויות
נכתב ע''י: Trivin (IP Logged)
תאריך: 08:52 24/01/2005

_*היזדמנויות*_

מעת: אלי סינדלר

קול פיצוח אלה מהאח מהווה ניגוד לדפיקות הגשם בחלון. קירות החדר שבו ישבו שני הידידים כוסו בשטיחים מהודרים רובם מוסתרים מאחורי ארונות עץ גדולים אשר מרביתם ריקים. אולם אלה בעלי דלתות הזכוכית הואמסו בשלל חפצים אקזוטיים, חלקם מבהיקים באור האש ואילו אחרים ציבעוניים עד ליכדי הגזמה. שני מקומות ישיבה היו בחדר, זה כל מה שבעליו היה צריך, הראשון כיסא נדנדה עתיק למראה והאחר כורסה עמוקה, שניהם מופנים אל האש אלמנת שיושביהם יהנו מי חומה.

זה היה אחד הערבים בהם נהגו שני הידידים הותיקים להיפגש בביתו של *מריל* ולשבת שעות ארוכות בעודם מעשנים ומשוחחים על ענינים שבשיגרה. וליפעמים שוקעים במחשבות נהנים מי חברתו האילמת של האחר. *רוברט*, גבר באמצא גיל העמידה היתנדנד לעיתו בכיסה הנדנדה, מיקטרטו בידו, משחרר מידי פעם טבעות עשן אל חלל החדר. הן עלו עלאל בעצלתיים ולבסוף נישברו לרסיסים בהגיעם לתיקרה. מימולו ישב מריל שקוע בתוך הכורסה העבותה, רגליו שלובות אחת על השניה וסיגר בטעם דבש בידו. מידי פעם היה טוחב את הסיגר בין שפתיו הצרות ושואף בהנאה את העשן הסמיך. ליפני נשיפה היה מגלגל את העשן בפיו אלמנת להנות מטעמו הניפלא ורק לאחר שהאדים מחוסר חמצן היה פולט אותו בחוסר רצון בצורת ענן חסר צורה שהתפזר כימעט מיד לאחר צעתו.

וכך הם ישבו שעה קלה, רוברט מוסיף מידי פעם טבק למיקטרטו ומריל שוקע עמוק יותר ויותר בתוך הכורסה. לבסוף לאחר נשיפת עשן קולנית שבר האלף למחצה את הדממה "מה שלום האשה? ידידי הטוב" שאל כבדרך עגב. "בסדר גמור, מטפלת בילדים" רוברט חייך בחום בהזכירו את משפחתו, אותם עזב לערב אחד מידי פעם לטובת חברו הטוב. אך מיד היתקדר כשניזכר העובדה שהוא לא יכול לשאול את בן שיחו את אותה השאלה. מריל חייך בנימוס ביראותו את מבוכתו של בן האנוש "המצב כזה רק משום שכך אני רוצה אותו " ציין.
רוברט נישען לאחור בכיסאו, הכניס את המיקטרת לפיו ושתק. "קראת את העיתון הבוקר ?" שאל האלף למחצה מפר שוב את הדממה. "*מנורה*, היא היתה האחת בישבילך" קרה רוברט לפתא כאילו ניאור מי מחשבות עמוקות. מריל אשר הופתע מהדברים הפיתאומיים נשנק מהעשן שזה עתה שאף והחל מישתאל בפראעות. "אכן" אנה בשקט לאחר שנרגע ומיד שקע עמוק כלכך בכורסה שפניו כמעט נאלמו כליל בין קפליה. רוברט גיכח קלות, תמיד נהנה להפתיע את בן שיחו ומריל לא היה יוצא דופן. "האם ידוע לך מה אלה בגורלו של *פיט*?" שאל כמו דבר לא קרה. מריל התישר מיד, "נירקב בכלא" ציין, עליזות תופסת את מקומה של המבוכה על פניו. "באמת? על מה?" עתה הגיעה תורו של רוברט להיות מופתע ותורו של מריל ללאוג. "ניסה לישדוד זקן אחד שהתגלה כאומן לחימה כלשהוא" הוא צחק בקול. רוברט חייך גם הוא "האמת, איני מתפלה מהביריון המגושם הזה" קרה בצחוק. מריל גיכח. אך במהרה הרצין "תודה לאל שהוא לא הלשין עלינו" אמר "אחרת היא סוחב את כולנו איתו" קולו כועס לפטע. רוברט עיקל את שפתיו בציניות "אכן אכן, מה שמזכיר לי, 20 שנה חלפו זה מכבר מאז השוד". מריל הניף את סיגרו באויר "כמובן ידידי, בחודש שעבר! איך יכולתי לשכוח" הוא גיכח בניצחון. האלף למחצה הרים את עיניו מעלה כניזכר בדבר מה "מוזר, אני זוכר הכל בברור במיוחד את..." הוא השתתק בפיתאומיות ושקע עמוק ככל שיכל בכורסה הרכה. אודם קל הופיע על פניו הצהבהבות והעשן ניפלט בסילון דק מיבעד לנחיריו. רוברט דיבר כבדרך אגב "חבל שלא סיפרת לי אף פעם את הכל בפורטרוט, אולי גם אני האיתי זוכר" הבעה צינית עלתה על פניו ומבטו ננאץ במריל כשני סכינים במטרה. "אם זה רצונך" ציין השודד לשעבר בחוסר עניין.


XXX

הלילה ירד ופנסי הרחוב מרובי המנורות של העיר *רודטולי* נדלקו מציפים את רחובותיה באורם המלאכותי. המכונית השחורה הגיכה מאחורי פינת הרחוב ונאצרה במרחק מאה מטרים מהבנק. בתוך המכונית ישבו שני בריות, האחד נהג והשני ישב מאחור ליד הדלת מוכן לצאת בכל רגע. "אני אחכה פו, אל תישכך את המסכה, ובשם האל, אל תירה באיש" קרה הנהג אל הנוסע בזמן שזה פתח את דלת המכונית וקפץ אל הרחוב. בצעדים מהירים היתקדם האלף למחצה, אחת מי ידיו תחובה לתוך כיסו אוחזת באקדח והשניה קמוצה לאגרוף מחביאה בחובה מסכה. בצעדים מדודים כימעט מכניים ניכנס האיש אל תוך הבנק, מלווה במבטו החשדני לכאורה של השומר אדיר המימדים, אוג למחצה או אולי אף יותר. ברגע שהיה ביפנים לבש מריל את מסכתו בזריזות שלף את האקדח "כולם על הריצפה ! זה שוד !" זאק במלו גרונו. עיני כל הנוכחים הופנו אל דמותו המגודלת של השומר, בציפייה. אך זה האחרון, להפתעת כולם, מחק לפטע את ארשת העכזריות מעל פניו ובקריצה בילתי מושגחת אל אבר השודד, זרק את נישקו והשתתח על הארץ. האספסוף מיהר לציית בעיקבות "נפילת גיבורם". נישארה רק העבודה הטכנית והיא עלתה יפה. בימהרה יצא האלף למחצה מהבניין בידו השמלית שק הכסף והאחרת מורידה את המסכה. וברגע זה, שפניו העדינות נכספו לאויר הלילה הצונן הבחין בדמות נשית. היא אטתה הבעת אימה שכן הבינה את המתרחש אבל כשהביטה בפניו היתקבצו עיניה ופיה מלמל "פיליר?" בתמיהה. הוא אצר והביט באלפית היפיפייה בתדהמה והרי היתה זו מנורה...


XXX

"אמת, ניזכר אני שנאצרת ליד הכניסה" ציין רוברט.
"כמו שאני מכיר אותך ניתקפתה בעתה הגונה באותה עת" ציחקק ידידו. "אכן כן" עלז בן האנוש. "אם כך זאת הסיבה שמיענתה להיפגש איתה" המשיך בן האנוש בשטף והאלף למחצה הנהן. "ואני תהיתי למה לאחר עשר פגישות מוצלחות החלטת להפסיק". מריל עיקל את שפתיו קלות אך לא אמר דבר וחברו המשיך "לא האיתי כן איתך לגמרי כאשר הימלצתי לך להיפגש איתה" את המשפט האחרון אמר רוברט מהר וכשסיים חייך במבוכה. "כמוך כמוני" ציחקק מריל אך קמטי אצבנות קלים נוצרו על מיצחו העדין. "רק שאני ידעתי כל הזמן" נהם האיש בטון צוחני. "מה?" מוחו החד של מריל איכזב אותו הפעם. רוברט הסביר "באותה תקופה שירתתי כנהג אצל מנורה" שפתיו היתאקלו כדרכו בהיותו עצבני. מריל הביט בריצפה "אז ידעתה הכל מי פיטפוטיה?" זו היתה יותר קביעת עובדה מעשר שאלה אך רוברט נהם בחיוב בכל מיקרה, גם הוא נואץ מבטו בריצפה. דממה דקה הישתררה זמן מה. "בלילה ההוא שבו הלכתי אליה, לאחר הלחץ מיצידך..." רוברט הרים את עיניו מריל המשיך לדבר "לא הגעתי אליה, השתכרתי במקום זאת". רוברט היזדקף "ולי אמרת שהשוטרים כימעט תפסו אותך, ממזר בן ממזר!" אך למרות הכעס בקולו חיוך ניפרס על פניו. "תתקשר אליה" פקד בקול חסר פשרות. מריל הרים את עיניו "אבל..." רוברט קטע אותו מיד "בלי אבל ! אתה חייב לי את זה !". "בסדר אעשה זאת" ניכנע מריל. הוא קם וניגש לטלפון "אתה יודע שזה חסר סיכוי" אמר בזמן שחייג. רוברט גיכח בתשובה. מריל המשיך לנסות "היא בטח כבר נשואה אם שלושה יל..."

"הלואו" קולה של אשה אנה לטלפון "מי מדבר?"
"זה מ..פיליר" הודיעה מריל משתמש בשמו הבדוי.
"מי?" הפסקה קטנה "האם זה באמת אתה?"
בכבודי ובאצמי" מריל גיכח "מותר להיתענין בשלומך?"
"מותר, אם תועיל להיפגש אימי" ציחקוק קל ליווה את דבריה.
"איך אדה שאין זו מלכודת?"
"אל תשטה בי" עוד ציחקוק "יודעת אני ש-20 שנה עברו מאז, חיכיתי לשיחה ממך".
"אם כך הדבר, אבו בשימחה" מריל קרץ לעבר רוברט, תפס עט ופיסת נייר ורשם את מקום הפגישה.



נושא נכתב על ידי נשלח
  היזדמנויות Trivin 08:52 24/01/2005
  לא נעים. NY 01:14 25/01/2005
  אם תוכל בבקשה להסביר Trivin 12:36 25/01/2005
  ניסיון הסבר אנ-אלפא 15:44 25/01/2005
  תודה Trivin 12:58 26/01/2005
  אזכור והצעות: NY 15:16 26/01/2005
  MKUrndSGsQdCsK Ksenia 11:55 10/10/2013
  gVihywQghceOsArBTRa Victor 21:33 11/10/2013
  zCnZILNgYWsf Kaytie 22:06 11/10/2013
  kfKTJDXLkFqnaYv Maman 06:19 12/10/2013
  nrBqNkEmFE Jaja 16:58 13/10/2013
  EIszpjTzpbJGh Kenzie 22:22 13/10/2013
  הזדמנויות (תיקון) Trivin 08:56 28/01/2005


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.