אני כותבת את הדברים האלה למרות שאיש מלבדי לא יקרא אותם לעולם.
עד כמה שזה מצער אותי,ובאמת ,האמינו לי שניסיתי.
אני יכולה להאשים רק את עצמי.
מעשה שהיה כך היה:
מצאתי כפתור אדום.
לא סתם כפתור אדום כי עם את ה כפתור ה אדום.
חשתי בזה מביט בי כאשר חציתי את הכביש,כמו שאר האוכלוסיה חוצת הכבישים
-תוך היתעלמות מולטת מרמזורים ומכוניות,שבולמות בצווחות צמיגים
או מנסות לחמוק דרך תעלות הניקוז שלצידי הכביש.
עצרתי.
סבתי אחור.
וחמקתי מרוכב אופנוע צעיר שהיטלטל בפראות וניכנס בשלט דרכים ירוק גדול.
מה אני אגיד?
זה היה כפתור
זה היה שחור ומלוכלך
זה היה כפתור שחור.
אבל היתה מסביבו נוכחות.
על מדבקה לבנה גדולה שהיתה לי בתיק רשמתי "מקולקל" והדבקתי
על הכפתור
על המעשה הזה אני מיתנצלת מכול ליבי.
בקושי פסעתי שניי צעדים,וכמעט איבדתי גפה לאמבולנס חולף,
ומישהוא , איש טיפש אחד,ראה את מדבקת "המקולקל"
הסיר אותה ולחץ על הכפתור.
למשך כמה שניות דבר לא קרה

אני חושבת שהסיבה ששרדתי היא כדי שאוכל לחשוב

לנצח הקיום שלי על הזוועה הגדולה שיצרתי

ועל המשפט הפשוט כי הדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות

האמינו לי כאלה הן היו
בחיי
סליחה..............