מלבד הפתיחה האיטית והסוגריים המיותרים(וד"א, לדעתי כולם מיותרים).

1. קטעים של לספר מבלי להראות. משהו בסגנון מד"ב ישן, של קטעים משום מקום שבאים לתת מידע(מסלקות מידע). יש דרכים יותר טובות מאשר סתם לספר ולשבור את רצף הקריאה. זה קורה לכל אורך הטקסט.

2. הרעיון נחמד, אבל גובל בקיטשיות(ע"ע הוליווד ו"היום שאחרי מחר") ולכן הופך את הסוף למשעמם. מה הכוונה?
שהסוף צפוי וטיפה מטריד. הקורא מבין שיש כאן עניין של הכחדה אפילו לפני העיתון. כל הקטע שפיניאס מתמודד מול ברגמסון מיותר ומהווה חזרה מייגעת על אותו רעיון. לפחות לדעתי, כדאי לך למצוא סוף מרענן יותר, אולי פחות לחתור באופן שקוף לכיוון מסר.

בסה"כ, כמו קודמיי, מהרגע שהוא התחבר לדייגים, היה באמת מעניין לקרוא. הכתיבה טובה והדיאלוגים באמת מוצלחים(לסגנון הזה של סיפורים) ולדעתי עם קצת שיוף, הסיפור הזה יכול להיות נחמד מאוד.


בהצלחה!