הערה ראשונה:

זה נורא מרגיז לקרוא דיאלוג כשאחרי כל שורה מתואר מה הדמויות עושות. זה טוב שיש תיאורים של מה הדמויות עושות תוך כדי הדיאלוג, אבל פה יש קצת יותר מדי. ממש מפריע לקרוא.
למשל: "למה?" שאלתי, מבטי עדיין על פניה הלבנות חסרות האיפור.
האם יש חשיבות לכך שמבטו עדיין על פניה הלבנות חסרות האיפור? זה סתם קוטע לי את רצף הקריאה בתיאור חסר כל חשיבות סיפורית, ואף חסר כל חשיבות שהיא (כי הייתי מניחה שהוא עדיין מסתכל עליה אם לא ציינת אחרת). את העובדה שפניה לבנות וחסרות איפור כדאי להעביר באופן אחר.

ויש המון כאלה. זו רק דוגמה.

הערה שניה:

אתה מושך יותר מדי את הבשורה הרעה. באופן אישי, לא מצאתי בזה הרבה טעם. סוף העולם כשלעצמו זה לא דבר כזה מלהיב שנותן עוצמה לסוף של הסיפור. אני לא יודעת מול מה הזוג הזה מתמודד, ולכן אני גם לא מזדהה איתם. אילו היית מספר לנו מהתחלה מה קורה, אפשר היה להתמקד באופן ההתמודדות שלהם עם זה - אבל ככה הסיפור הופך למעין משחק ניחושים, וכשסוף סוף ניחשנו - זה נגמר.

הערה שלישית:

היא (איך קוראים לה בכלל? היא היחידה שאנחנו לא יודעים את השם שלה) אומרת שהיא אוהבת את תומר, אבל אני ממש לא הרגשתי שהיא אוהבת אותו.

זהו בינתיים... מקווה שלא ביאסתיך מדי.