אהלן
לא מכיר את לם, לכן אתייחס לסיפור כעומד ברשות עצמו.
התנועה בסיפור סוחפת, להוציא את הפיסקה הראשונה. מדי פעם אתה עושה שימוש ברעיונות מוצלחים, שתופסים את הדימיון : חור תולעת בגרב, מלחמת המינים כחלוקה לשני כוכבים שונים (כתבו על זה קודם, לפניך, אבל זה לא משנה...) גם השפה שבה את משתמש, מותאמת לאופי העלילה, ועל כל זאת - יישר כח!
מצד שני, המגרעות הראשונות שבלטו לעיניי בזמן הקריאה, היו: שימוש בצמידות גבוהה מדי באותה המילה (עליך למצוא ביטוי או מילה נרדפים לשימוש במקרים אלה). שנית: אתה מתאמץ להצחיק במקום לבדר. ההבדל הוא: כשאתה מנסה להצחיק, אתה מחפש או שותל בדיחות שנראה לך שיגרמו לקורא לעצור ולצחוק. זו מטלה לא קלה מלכתחילה, קל להכשל בה, והעונש על כשלון הוא שהקורא חושב שאתה ילדותי, או חובבן מתאמץ וחסר חוש הומור. האפקט שאתה מחפש יכול להיות מושג טוב יותר, אם במקום זאת אתה תשתדל לבדר. לדוגמא: התיאור של עולם הגברים ("סנשו" נדמה לי שקראת לו), היה עבורי מבדר, היית יכול ללכת עם זה רחוק יותר, וליצור הקבלה והתרסה מכוונת כנגד ה"שתלטנות" הנשית שהם מתרעמים כלפיה. התוצר הסופי היה יכול להיות הרבה יותר יעיל מסתם בדיחה תלושה אחת, אפילו אם היא מוצלחת, מה גם שטקטיקה כזו יכולה להוליד מצב נוח בהרבה להשתלת בדיחה או שתיים (חימום הקהל אם תרצה, או "הכנה להנחתה").
בהצלחה, והמשך לבדר אותנו בבקשה!