אחלה סיפור בעיקרון, נורא נהניתי לקרוא ויש כמה רגעי קסם אמיתיים. הרעיון של הפילה מקסים.
בשלוש השורות האחרונות גרמת לגיבורה לעשות משהו שבעצם אתה עשית כמספר:
החווית קידה ראוותנית ונעלמת בעשן.
למה?
אז הילד קלט, אז עכשיו יהיה להם סוד, או משהו, בביקור הבא במוזיאון היא תיתן לו קריצה. בסך הכל מה שצריך היה להיות מסופר, סופר.
לא צריך את שלוש השורות האחרונות.
צריך משהו אחר.
החיים ממשיכים והייתי רוצה להאמין כקוראת שגם בסיפור זה ככה.
:)

ויפה מאוד עד אז, באמת.