פורום הסיפורים :
מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar)
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
רוצים לפרסם כאן סיפורים?
ראשית, קראו את
כללי הפורום.
הבעיה הכי גדולה מבחינתי
נכתב ע''י: נעם (IP Logged)
תאריך: 15:38 16/11/2004
היא שאני לא מרגיש שהמספר הוא חתול.
אני מרגיש ש*את* מספר את הסיפור מנקודת מבט של חתול (ומתוך הזדהות עמוקה איתו), אבל לא שהמספר הוא חתול. לאורך הסיפור הייתה לי יותר תחושה של הזעזוע שלך מאשר מה שעובר על החתול.
למשל:
"שמאלית - דם.
ימין. כלום.
חצי חתול."
אף-אחד לא עוצר לחשוב מחשבות שכאלו (או כל דבר מעבר למידי) כשהוא באמצע קרב קשה. יש כאן הרגשה שעצרת את הסיפור רק כדי לומר כמה עקירת ציפורניים זה דבר נורא לחתול. מעבר לעובדה שזה פגם לי בתחושת הזרימה של הסיפור (קטעת אותו באמצע קטע "אקשן"), זה גורם לי להגיד: "אוף, עוד סיפור מגוייס".
בכלל, החתול בסיפור "סובל" מתפיסת עולם מאוד אנושית. גם ברמת ההבנה וגם (בעיקר) *בחושים* שבהם הוא משתמש. למשל, איפה חוש הריח בכל הסיפור הזה? הוא כמעט ולא נוכח.
בקיצור, לתאר את העולם מנקודת מבט לא אנושית, ובפרט נקודת מבט שאנחנו יודעים עליה משהו, היא לא משימה קלה. הכי טוב שנתקלתי בו עד היום היה בקומיקס של ניל גיימן.
עם או בלי קשר, קשה לי להגיד שהסיפור עורר בי אלו שהן תחושות חזקות. מצד שני, בהחלט יכול להיות שאני לא בדיוק במצב הנפשי לספוג עוד סבל של אחרים ושזה צובע את כל החוויה שלי מהסיפור.
אני מרגיש ש*את* מספר את הסיפור מנקודת מבט של חתול (ומתוך הזדהות עמוקה איתו), אבל לא שהמספר הוא חתול. לאורך הסיפור הייתה לי יותר תחושה של הזעזוע שלך מאשר מה שעובר על החתול.
למשל:
"שמאלית - דם.
ימין. כלום.
חצי חתול."
אף-אחד לא עוצר לחשוב מחשבות שכאלו (או כל דבר מעבר למידי) כשהוא באמצע קרב קשה. יש כאן הרגשה שעצרת את הסיפור רק כדי לומר כמה עקירת ציפורניים זה דבר נורא לחתול. מעבר לעובדה שזה פגם לי בתחושת הזרימה של הסיפור (קטעת אותו באמצע קטע "אקשן"), זה גורם לי להגיד: "אוף, עוד סיפור מגוייס".
בכלל, החתול בסיפור "סובל" מתפיסת עולם מאוד אנושית. גם ברמת ההבנה וגם (בעיקר) *בחושים* שבהם הוא משתמש. למשל, איפה חוש הריח בכל הסיפור הזה? הוא כמעט ולא נוכח.
בקיצור, לתאר את העולם מנקודת מבט לא אנושית, ובפרט נקודת מבט שאנחנו יודעים עליה משהו, היא לא משימה קלה. הכי טוב שנתקלתי בו עד היום היה בקומיקס של ניל גיימן.
עם או בלי קשר, קשה לי להגיד שהסיפור עורר בי אלו שהן תחושות חזקות. מצד שני, בהחלט יכול להיות שאני לא בדיוק במצב הנפשי לספוג עוד סבל של אחרים ושזה צובע את כל החוויה שלי מהסיפור.
מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.