אני חולקת.
לא הכל חייב להיות במסגרת החוקים הנוקשה של המציאות. אני מודעת יפה לתיאורים שכתבתי ולעובדה שהם לא מתיישבים עם חמשת החושים המוכרים לנו.
העלילה מבוססת על מבנה אגדתי. בסיפורים כאלה, דברים רבים בלתי-טבעיים ובלתי-מוסברים קורים, בדרך כלל באגביות, בדיוק כפי שתיארתי בסיפור שלי. ניסיתי לסמוך עצמי על מבנה כזה ואני מאמינה שמבנה כזה הוא קביל, משום שהוא שרד כמה מאות שנים.
כמו כן, יש דברים שנמצאים בעלילה ואינם נאמרים. כמו למשל, העובדה שהיא מתרחשת בתוך ראשו של קאי. או ארמזים לסיפורי האחים גרים. אני אוהבת לחשוב שמותר לי לבטוח באינטליגנציה של הקוראים הפוטנציאלים.

אני בדיעה שהעלמת ועיוות המידע תורם לסיפור ולאווירה שאני מנסה לייצור בו. לנסות לדחוק את הסיפור לכיוון שכלל לא התכוונתי אליו, לא יהיה הדבר החכם ביותר לעשות, מבחינתי.

אולי זה לא היה הפורום הנכון לפרסום. נראה כי הקוראים פה מעדיפים מבניות וחוקיות מאוד מסוימת של סיפור (ואת זה ראיתי גם בעצים אחרים), שיכולה לעבוד יפה מאוד במקרים מסוימים, אבל במקרים כמו שלי, נכשלת קשות.