בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
להרוג סיני ולנוח
נכתב ע''י: רז (IP Logged)
תאריך: 11:50 20/09/2004

אם היה משהו שארנון לא אהב לראות, זה היה הגיחוך המלא בשביעות-רצון שהופיע על פניו של בועז. גיחוך כזה, שהתלווה בדרך כלל לרטט-מתמשך של כרסו הענקית הכלואה בחליפה המחויטת שלו, ביחד עם ניצוץ שובב, מטורף מעט, בעיניו, היה אזהרה מוקדמת שדברים עומדים להשתבש. בועז נטה לאבד את הברקסים כשהוא התלהב ממשהו.
"בועז, אתה בטוח שהמערכת תרוץ כמו שצריך הפעם?"
"ארנון, ארנון, מה אתה כזה לחוץ? המערכת עובדת, אני אומר לך. אחרי ההדגמה הקטנה שאני עושה לך פה, יש לך קלטת לשלוח לרודריגו, ואני מבטיח לך שאחרי שהוא רואה את הקלטת הזאת, אנחנו מיליארדרים." בועז הצביע לעבר הכריך הענק אותו הוא החזיק בידו, שכתמי הרוטב ממנו טפטפו על העניבה שלו. "אתה בטוח שאתה לא רוצה אחד? אפשר לחכות עם כל העניין ולשלוח את דליה לקנות לך במזנון מעבר לפינה. זה לא ייקח יותר מרבע שעה."
ארנון נאנח. לא היה שום דבר פחות מעורר תיאבון מלראות את בועז אוכל משהו, ועצם המחשבה על אכילה בחברתו העבירה בו גל של בחילה. "בוא פשוט נגמור עם זה, בסדר?"
בועז החווה בידו לעבר הדלתות הפתוחות, וארנון נכנס לאודיטוריום הריק. הוא המתין כמה שניות עד שבועז יכנס גם הוא, והקפיד להתיישב במרחק של שלושה כסאות ממנו. האורות באולם כבו, ועל המסך הופיעה תמונת-וידאו של מה שהיה פעם שדה של גידולים חקלאיים. הגיחוך השנוא של בועז הדהד באולם. "בשידור ישיר מקיבוץ איתנים".
"קיבוץ איתנים?"
"כן, האהבלים שם נמצאים כבר כמה עשורים בחובות, אז הצלחתי לשכנע אותם להחכיר לי את השטח הזה לעשר השנים הקרובות תמורת גרושים, והבטחה שהם לא מתקרבים יותר לאזור. ממילא ממה שהם גידלו שם הם לא ראו כסף. אתה יודע, בשביל לתת לרודריגו קצת תחושה של אותנטיות, חשבתי לגדל שם מריחואנה לפני שאנחנו הופכים את המקום לשטח-אש. אבל התברר לי שזה ייקח יותר מדי זמן." הוא פרץ בסדרה של קולות משונים שהיו שילוב בין צחוק מתגלגל ולעיסת הכריך שלו. ארנון שמח שהאורות שבאולם היו כבויים. "בכל מקרה," הוא המשיך לאחר שנרגע "יש לנו את השטח גם לניסויים הבאים, אם נצטרך."
"אבל אנחנו לא נצטרך עוד ניסויים, נכון בועז? אמרת שהמערכת עובדת."
"יה-אללה, ארנון, הפסימיות שלך עוד תגרום לזה שתמות צעיר. לא אמרתי שהכל עובד? מילה שלי זו לא מילה? שב, תירגע, תהנה מהשואו."
ה-"שואו" עמד להתחיל. מיני-ואן נעצרה במרחק מסוים מהמצלמה, וקבוצה קטנה של סינים לבושים במדים מנומרים וחמושים ברובי-סער ירדה ממנה בצייתנות. "המסכנים יודעים מה מחכה להם?" תהה ארנון.
"בטח שהם יודעים. אפילו תמריץ יש להם. אם הם מצליחים להגיע לדחליל בקצה השדה, הם מקבלים מיליון דולר שיתחלקו בינם."
ארנון פנה לעבר הצללית החשוכה של בועז. "נפלת על השכל?! מיליון דולר?! בשביל כמה אפסים שמצאת בתחנה המרכזית הישנה?!"
"זהו, שהם לא הגיעו מהתחנה המרכזית. האנשים האלה הם עריקים מיחידות מובחרות של הצבא וסוכנות הביון הסינית. הטופ של הטופ."
"בולשיט".
"בטח שזה בולשיט, ארנון, אבל רודריגו לא יודע שזה בולשיט, נכון?" הצחוק המבחיל של בועז שוב מילא את האולם. "חוץ מזה, אתה מניח שמישהו מהם באמת יצא מכל העניין בחתיכה אחת...".
מהתנהגותם של הקורבנות המיועדים, כפי שזו נראתה במצלמות ששידרו לאולם, השקר של בועז אודות הרקע שלהם בהחלט נראה משכנע. הם נעו בזהירות, אבל לא בהססנות, ואחזו בנשק שלהם באופן מקצועי למדי. "סידרתי להם חודש אימונים" ציין בועז. "הם לא סיירת מטכ"ל, אבל הם יודעים מה שהם עושים. לא שזה יעזור להם."
לאחר כמה מאות מטרים, זינק לעברם של הסינים השומרובוט הראשון, השמש המסנוורת משתקפת על גופו המתכתי. אחת משתי הנשים שהיו בצוות התייצבה מולו, כיוונה לעברו את הרובה שלה, ופתחה באש אוטומטית מטווח קצר. היא צרחה בכאב כאשר אחד הכדורים אותם היא ירתה ניתז מגופו של השומרובוט בחזרה אליה, ושרט את הלחי שלה. היא ניסתה לסגת לאחור ומעדה, בעוד השומרובוט מצמצם את הפער בינו ובינה. השידור התחלף למצלמה אחרת, שעקבה אחר הנסיגה המהירה והמאורגנת-עדיין של יתר הצוות. ברקע אפשר היה לשמוע את צרחות הכאב של הקרבן הראשון, בעוד השומרובוט שובר את עצמותיה בזו אחר זו.
"חבל על הבחורה, דווקא נראתה לא-רע" מלמל בועז "היינו יכולים לשלוח אותה בתור בונוס ביחד עם הוידאו לרודריגו. אה, ארנון?"
ארנון קיווה שההדגמה לא תימשך עוד הרבה זמן.
הזעקות של חברת הצוות פסקו, למרות שרעש של עצם נשברת עדיין נשמע מדי פעם. המצלמה התמקדה כעת על הראשון מבין הנסוגים, ששלח מבט מבוהל לאחור. לפתע הוא עצר. הוא התכופף, הרים מעט את המכנס שלו, והחל לגרד כתם שחור גדול שהופיע על ברכו. הכתם התפשט במהרה ליתר גופו, והוא התפתל על הרצפה בצרחות כאב, בעוד עורו הולך ומרקיב. "זוכר שסיפרתי לך על זה?" שאל בועז בפה מלא אוכל. "החבר'ה במעבדה קוראים לזה 'וירוס בהתאמה אישית'. לא נישא באוויר, לא מדבק אפילו, אבל מהרגע שהוא ננעל על בנאדם, יש לו בדיוק חצי דקה לחיות".
ארנון נע בחוסר נוחות בכסאו. "אני לגמרי לא בטוח שאנחנו צריכים לכלול את זה בתור חלק מהחבילה, בועז. ברור לך שזה יכול להיות מופעל נגד חיילים אמריקאים שיגיעו לשדות של רודריגו? אנחנו נסתבך."
"שמע, אני לא יודע מה איתך, אבל ברגע שאני מקבל את הכסף מרודריגו אני בורח לאיזה מקום מאוד רחוק מפה, עם שם חדש, פרצוף חדש, והרבה פחות קילוגרמים. מה שיקרה לאמריקאים זה לא הבעיה שלי."
אם אחרי השומרובוט הצוות עוד שמר על קור-רוח מסוים, הוירוס-בהתאמה-אישית הכניס את חבריו לפאניקה מוחלטת. הם החלו לרוץ בהיסטריה בכיוונים שונים. חלקם נתקלו בשומרובוט שרדף אחריהם לאחר שסיים עם חברת הצוות הקודמת (וכעת הצטרפו אליו עוד שני שומרובוטים נוספים), אחרים דרכו על כבלי מתח-גבוה שהיו קבורים לא עמוק-מדי באדמה, נוספים נפגעו מאש מקלעים אוטומטית שהפעיל מחשב מרכזי. ארנון ריחם על האנשים בעמדת הוידאו שהיו צריכים לעבור במהירות ממצלמה למצלמה כדי לתפוס את כל ההתרחשויות.
הפלאפון של בועז צלצל. "הלו? מי זה, אודי? אהלן, מה נש-" קולו של בועז טבע בצרחה מקפיאת-דם שהשמיע חבר צוות נוסף שנתפס על ידי שומרובוט. "תראה, אני נורא עסוק כרגע. אכפת לך להתקשר אלי עוד איזה חצי-שעה-שעה? יופי. לא, הכל בסדר. ביי."
"משהו חשוב?" תהה ארנון.
"לא קשור לעבודה. רצו לתאם לי פגישה עם ביילין."
"ביילין? אל תגיד לי שאתה שוב הולך להצביע מרצ?"
בועז נהם בכעס. "קודם כל, קוראים להם עכשיו 'יחד'. חוץ מזה, אני מבין שאתה לא רואה הרבה חדשות. זה פשוט בושה לעם ישראל, מה שקורה היום בשטחים." הוא דחס לתוך פיו את מה שנותר מהכריך שלו, בעודו צופה באשה השנייה בצוות, נקרעת לגזרים מאש מקלעים. "פשוט בושה, אני אומר לך. העם הזה פשוט לא למד שום דבר מההיסטוריה שלו. כלום. פשוט לא להאמין."
לפתע נפסקו בבת-אחת כל הרעשים שבקעו ממערכת ההגברה. דממה מבשרת-רע השתררה באולם.
"בועז" שאל ארנון בקול שקט "המערכת הפסיקה לעבוד כי כל המטרות חוסלו, נכון?"
התשובה לשאלה הופיעה על המסך. שניים מחברי הצוות עמדו ליד הדחליל אחד מהם מנופף בכובע אותו הוא הוריד ממנו. לפתע הרים חברו לצוות את הרובה שלו, ורוקן עליו את מה שנותר במחסנית.
חבר הצוות האחרון שנותר בחיים הביט אל המצלמה, מחייך. המסך כבה והאורות נדלקו.
הגיחוך של שביעות הרצון לא מש מפניו של בועז. "מנסה להגדיל את חלקו בפרוסת-העוגה, המנאייק. מי אמר שהעובדים הזרים פה לא יודעים להלחם על הזכויות שלהם?" הוא שוב עמד לפרוץ בצחוקו המתגלגל, כאשר ראה את הבעת פניו העגמומית של ארנון.
"אוי, תמחק כבר את הפרצוף תשעה-באב הזה מהפנים שלך. אז לא הלך הפעם. אז מה? בחייאת, רודריגו לא מחכה לראות תוצאות לפני שתעבור חצי שנה לפחות, ואנחנו מקדימים את הלו"ז. הניסוי הזה היה כמעט הצלחה."
"רק שהוא עלה לנו מיליון דולר."
"זה מה שהדאיג אותך? נראה לך באמת שעמדתי לשלם למישהו מהם מיליון דולר? אז אתה יכול להירגע. כל החבר'ה שם נמצאים פה בארץ בלי אשרת-עבודה, וברגע שהבחור הזה יציב את רגלו בחזרה בתחנה המרכזית הישנה, מחכים לו שם השוטרים ממחלקת ההגירה, לזרוק אותו לכלא ומשם בחזרה לסין."
עכשיו ארנון היה מבוהל לגמרי. "משטרת ההגירה?! מה אם הוא יפתח את הפה ו..."
"תירגע, אמרתי. אז הוא יפתח את הפה למשטרת ההגירה. אתה יודע איזה סיפורים הם שומעים מהמסכנים שהם תופסים ולא רוצים שיגרשו אותם? במקרה הכי גרוע, הם ישלחו אותו לסין ביחד עם המלצה לאשפוז במחלקה סגורה."
"ואם בסין יאמינו לו?"
"ארנון, אל תיקח את זה אישית, אבל יחסית לבנאדם שגמר בהצטיינות בית ספר למשפטים, הראש שלך עובד נורא לאט. אם הסינים יאמינו לו, אני מצפה לקבל מהם הצעת-מחיר. רודריגו הוא לא היחיד שיש לו בעיות עם האמריקאים, אתה יודע."
ארנון החל להירגע. בסך הכל, היה לא-מעט היגיון במה שבועז אמר. "אז מתי הניסוי הבא?"
"בעוד שבועיים, אני מקווה. יש עוד כמה סינים ששמרתי בעתודה למקרה שהניסוי הזה יתפקשש, ואני אגיד למחלקה הטכנית לתקן את כל הבאגים כמה שיותר מהר."
"רק תעשה לי טובה אחת."
"מה שרק תרצה."
"בפעם הבאה תגיע בלי אוכל."



נושא נכתב על ידי נשלח
  להרוג סיני ולנוח רז 11:50 20/09/2004
  רק תשנה לו את הסוף וזה מייק 22:33 20/09/2004
  נראה לי שבנית כאן מין ''סרט פעולה'', NY 23:52 20/09/2004
  אני מסכימה עם מה שאמר ניר יעל 12:32 21/09/2004
  awegsbhiy awegsbhiy 10:25 15/06/2007


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.