בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
אופס, הנה גרסה בלי הקווים
נכתב ע''י: comet girl (IP Logged)
תאריך: 05:23 28/07/2004


חוף הים היה שומם, תשוש משגרת היום, מצעקות הילדים ומעשרות האנשים המיוזעים בבגדי ים שגדשו אותו בשעות האור. עכשיו באור הירח היום הארוך נשכח, והרוח החמימה טיהרה אותו מכל תלאות הבוקר. קרירות ערב נעימה נשבה מן הים...
ימית צעדה לאט אל עבר שפת הים, מרגישה את החול הקריר מתחת לכפות רגליה היחפות. היא חיכתה לו, לאחד שלה. היא התפללה שהפעם זה באמת יהיה כמו שהיא קיוותה, שהוא ייתן לה את מה שהיא צריכה, ולא ישאיר אותה מאוכזבת וכמהה כמו האחרים. הפגישות העיוורות הללו דרשו ממנה כוחות נפש עצומים, והיא לא ידעה עוד כמה פעמים תוכל לעמוד בכך. היא נשמה את ריח הים בעודה משתעשעת בכפתורי המחשב הנישא, ששכב לידה על החול.

נמרוד החנה את מכוניתו בקצה מגרש החניה הקרוב אל הים. לא היה שם דבר, מלבד מכונית אחת נוספת, כסופה.
הוא הביט מסביב. אור הירח הראה צללית של אשה קרוב לשפת המים.
הוא לקח נשימה עמוקה כדי להירגע, אך ללא הועיל. הוא הרגיש שלבו פועם בחוזקה וקיווה שהוא בכל זאת יצליח לעשות רושם עליה. הוא חלץ נעליים וירד אל החוף. הולך לאט לקראת הדמות על שפת המים.
היא עמדה בגבה אליו, אולי היא לא שמעה את הצעדים על החול, או אולי היא בחרה לא להסתכל עדיין. כל מה שיכל לראות היה שיער ארוך, שגלש על כתפיה, ושהיא לבשה שמלת כתפיות דקה וקצרה, שהתנופפה מעט ברוח.
הוא הגיע עד אליה והניח יד בעדינות על כתפה. "ימית?"
היא הסתובבה אליו ונשימתו נעתקה. עיניים כחולות, שלמרות החשכה מסביב קלטו את אור הירח נצצו אליו כמו שני פנסים כחולים. העיניים שלה חדרו אל עיניו, אל נשמתו.
"ששש.." היא אמרה "אל תדבר. אני פה כדי להגשים את הפנטזיה שלך.. כל מה שאתה צריך לעשות זה להירגע וליהנות מזה"...
הוא שתק.. המום. לא יודע כיצד לפעול.
היא התקרבה אליו עד כדי מרחק נשימה, והחלה מנשקת את צווארו. היא פתחה את כפתורי חולצתו אחת אחרי השנייה, מטיילת עם שפתיה על גופו הנחשף. כשהכפתור האחרון נפתח היא הורידה את החולצה שלו והשליכה אותה הצידה.
נמרוד עצם את עיניו והתמכר למגע שלה.
היא ליטפה את גבו קלות, מריצה את ציפורניה במורד עורפו, ואז ידיה נעו לעבר מכנסיו, פותחות את הרוכסן...
היא דחפה אותו אחורה לתוך החול והוא נפל בכניעה, בחוסר אמונה שדבר כזה קורה לו, מימוש הפנטזיה שכתב לה מילה במילה.
היא הרימה את החצאית והתיישבה עליו, והוא חש איך הוא מחליק לתוכה ונאנח מעונג. הוא נתן לה לשלוט בו, והיא מצידה עשתה בו כרצונו, מביאה אותו עד לטירוף חושים של הנאה. כשהוא היה כבר קרוב לפורקן היא נשענה קדימה, תופסת את ידיו ומרתקת אותם לאדמה. היא התבוננה לרגע משועשעת בטבעת הנישואים שענד.. נמרוד התרכז רק בתאווה המתקרבת לשיאה.. בחוף השומם הוא נתן דרור לדחף שלו לצעוק. הצעקה שלו עלתה מעלה לשמיים, מבלי שאיש ישמע.. גם כשצעקת העונג הפכה לצרחת אימה לא היה איש מסביב שישמע, לא היה איש שיבוא לעזרה.. רק רחש הגלים המשיך להכות ללא לאות, והירח המשיך להאיר את העיניים הכחולות היוקדות, ואת עיניו של נמרוד, אשר בהו מעלה אל השמיים, פתוחות וריקות ממבט.

***
דפנה התבוננה בתיק החקירה בייאוש. זה היה הרצח הרביעי בחודש האחרון, ועד עכשיו לא היה להם שום כיוון חקירה מועיל. הגברים שנרצחו היו כולם בעלי פרופיל דומה, בסביבות גיל שלושים, נשואים, מועסקים. כולם נמצאו ללא רוח חיים, ללא סימן פגיעה ברור, מלבד מבט של אימה על פניהם. חלקם היו ערומים, חלק לבושים חלקית. לא נגנב מהגופות דבר. מלבד במאפיינים אלו דבר לא קישר בין איש העסקים מחיפה, קצין בקבע מרמת גן, איש היי טק תל-אביבי ומנהל חשבונות מרעננה.
כשיאיר, השותף שלה, נכנס לחדר, היא כמעט קפצה. "את יכולה למחוק את הבעת הייאוש הזאת", הוא חייך "יש לנו סוף סף כיוון.. ואפילו טוב. בתוך המכונית של הברנש ההוא, המנהל חשבונות, מצאנו תיאור מדויק של מה שאירע, מדוע הוא היה שם.. הכל! זאת אומרת, הכל חוץ מהרצח".
"אני לא מאמינה".
הוא הושיט לה כמה דפי מדפסת שהחזיק בידו. ניכר שהם נשמרו בכיס במשך כמה שבועות ונקראו שוב ושוב.
היא החלה לקרוא וסומק קל עלה בלחייה. הדפים היו מלאים בפנטזיות מיניות, מפורטות במיוחד.
יאיר חייך, "מסתבר שהוא התכתב בדואל עם אשה שכינתה את עצמה ימית. כנראה שהם הכירו באתר היכרויות ברשת. הנה את רואה" הוא הצביע בהתרגשות על אחת הפסקאות, שהודגשה בצבע צהוב.. "היא קבעה איתו בחוף הים, והבטיחה להגשים את הפנטזיה האחרונה שהוא כתב לה".
"אני חושבת שהוא קיבל יותר ממה שהוא רצה" דפנה מלמלה.. "ואתה חושב שהיא זו שרצחה אותו?"
יאיר משך בכתפיים, "אלא מה?"
דפנה חייכה, "אולי אשתו? אני יודעת שאם הבנזונה הזה היה בעלי אני הייתי שמחה לגמור אותו אם הייתי תופסת אותו במצב הזה.."
יאיר חשב לרגע.. "כן, אבל זה לא מסביר את שאר הרציחות.. אלא אם כן הנשים האלה פתחו להן מועדון.."
דפנה גיחכה. "טוב, בוא נישאר כרגע עם התיאוריה של רוצחת אחת. אז זה נותן לנו כיוון.. רק לא אומר לנו שלושה דברים – איך היא הרגה אותו? למה היא הרגה אותו? ואיך לעזאזל אנחנו מוצאים אותה לפני שתרצח שוב.."

***
"לנשואה ומחפשת שלום.. קוראים לי יאיר, אני בן 35, 1.90, קצין במשטרה.. מחפש לצאת קצת מהשגרה בלי לשבור מסגרות"..

אסנת הביטה בדף שאחזה בידיה ותחושת ייאוש הציפה אותה. מזה כמה זמן היא תהתה האם האיחורים התכופים של יאיר קשורים רק לענייני עבודה, אך רק עתה כשגילתה שהוא פתח כרטיס באתר היכרויות חששותיה התאמתו. היא לא האמינה שהוא העיז ככה, ועוד פרסם את האימייל שלו בעבודה, זה היה כל כך מטופש.. הרי כל אחת יכלה להתחקות אחרי הכתובת הזו ולראות היכן הוא עובד.
היא ידעה כשהיא התחתנה איתו שהוא יעבוד הרבה בשעות הערב, ושהשעות הרבות שהוא בילה בחקירות יבואו על חשבון הזמן שלו איתה ועם הילדים, אבל היא לא תיארה לעצמה עד כמה זה יציק לה. ועד לפני שבועיים היא עשתה ככל יכולתה להתעלם מזה.. אבל אז היא התעוררה בלילה ושמה לב שהוא לא נמצא לידה במיטה. היא קמה לחפש אותו, אולי הוא נקרא למשימה או משהו, ומצאה אותו בחדר העבודה, רכון על המחשב מתכתב במרץ בצ'אט. השעה הייתה כמעט שתיים בלילה, ומשהו במראה שלו עורר את חשדה.
היא עמדה בפתח, מתלבטת אם להיכנס או לצאת, ואז היא שמה לב שבעוד הוא כותב במהירות ביד אחת, היד השנייה שלו נעה באופן שלא השאיר לה ספק.. זה לא שהיא הייתה תמימה, או שהיא לא חשבה שהוא רואה מדי פעם סרטים כחולים. אבל משום מה המחשבה עליו מקיים בצ'אט סייבר סקס אצלם בבית, כשהיא והילדים ישנים בסמוך, הגעילה אותה במיוחד. היא הסתובבה במהירות לפני שישמע אותה וחזרה למיטה, אבל המחשבות לא הניחו לה. היא התחילה לתהות, האם הוא רק מתכתב, או אולי הוא גם נפגש עם נשים אחרות..
למחרת בבוקר, אחרי שיאיר יצא לעבודה אסנת הדליקה את המחשב ונכנסה לאינטרנט. מבט קצר בשורת ההיסטוריה גילתה לה את הכתובת של אתר ההיכרויות. ברגע שהיא נכנסה לאתר הבהבה מולה ההודעה "יאיר 32, יש לך חמש הודעות חדשות". היא החליטה לפתוח כרטיס באתר היכרויות, תחת שם בדוי ושלחה לו הודעה "נשואה ומחפשת, רוצה אותך להרפתקה לא מחייבת". היא קיוותה בכל מאודה שהיא לא תשמע ממנו, אבל הנה.. הוא יצר איתה קשר, והכעס שגאה בה התחלף עתה בתחושת ייאוש. האם לעזוב אותו וזהו? האם להתעמת איתה ולומר לו שהיא יודעת? ואולי.. להמשיך עד הסוף המר, לקבוע פגישה ולהפתיע אותו בכך שזו היא.. דמעות הציפו את עיניה, והיא נכנעה לבכי חסר מעצורים...

***
ימית דיפדפה בין עשרות ההודעות בתיבת הדואר הנכנסת שלה. אתרי ההיכרויות ברשת כאילו נוצרו למענה.. עשרות גברים, רובם הגדול נשואים, כתבו לה מדי יום. נותר לה רק לבחור מביניהם את אלה שענו על הדרישות שלה. היא ידעה בדיוק כיצד למשוך בחוטים, להוביל אותם ולתת לתשוקות שלהם לעשות עבורה את כל העבודה.
הם סיפקו לה את הפנטזיות, והיא מימשה אותן. הם התקבצו אליה כמו עשים ללהבה. ללא שום מודעות לסכנה שהיא הכילה.
כשהיא הייתה עוד צעירה הספיקה לה הידיעה גבר חושב עליה, מפנטז עליה, חושק בה. אבל לאט לאט היא התחילה להבין שהיא רק פנטזיה, פנטזיה שמטרתה להביא אותם לפורקן. היא רצתה להיות יותר מזה, להתקיים בפני עצמה, בלי קשר לגברים.
הגברים שהכירה ברשת כבר לא סיפקו את צרכיה. היה להם רק דבר אחד בראש, דבר אחד שהיה כה רב חשיבות שהם היו מוכנים לסכן עבורו הכל, את הנישואים שלהם, את המשפחה, את הכבוד שלהם ומקום העבודה אם מעשיהם יתגלו. והיא למדה שהיא יכולה לנצל את הדבר הזה לטובתה. היא גילתה שהם היו נואשים לשמור את הקשר עמה בסוד, מוכנים לבוא לכל מקום שומם שתגיד, בכל שעה של הלילה, ולו רק כדי לקבל טעימה מן הפרי האסור...
ימית בחרה את אחת ההודעות, והחלה לענות.. טווה את חוטי המשיכה סביב הקורבן המיועד הבא.

***
דפנה ישבה על קצה השולחן של יאיר והביטה בו בדאגה.
"אני חושבת שאתה נכנס עמוק מדי לחקירה הזאת".
יאיר התבונן בה. תחת עיניו העיגולים השחורים נראו כמו בריכות מים עמוקות, חסרות תחתית. עד עכשיו הוא נפגש בפועל רק עם מספר קטן של נשים. רוב אלה שכתב להן איבדו עניין במהירות, רק מעטות המשיכו את ההתכתבות לשיחת טלפון, ורק שלוש הסכימו להיפגש. הנשים איתן נפגש, כשהוא נושא עליו מתקן האזנה ומלווה בכוח גיבוי של המשטרה, ביקשו להיפגש במקום ציבורי הומה, ונראו מסוגרות ומרוחקות. האינסטינקטים שלו אמרו לו שהן לא הרוצחת אותה חיפש. דפנה הסכימה איתו. ללא התקדמות בחקירה, הנחמה היחידה שלהם הייתה שלא התגלו בינתיים עוד גופות.
"עד מתי עבדת אתמול? כשהלכתי בשמונה עדיין היית ברשת.."
"הלכתי הביתה כמעט מייד אחרי" יאיר ענה במהירות. מה שהוא לא סיפר לה זה שהוא לא הצליח ללכת לישון, לא הצליח להתנתק. הוא לא ידע למה הוא לא סיפר לדפנה שהוא גולש גם בלילה, כמעט כל לילה. אולי כי הוא התבייש במה שהוא עושה. הוא אמנם תירץ את האובססיה שלו בצורך הזה לחפש את הרוצחת, אבל הוא לא יכל לתרץ את הכניעה שלו ליצר.. את העובדה שהוא מצא פורקן לפנטזיות שלו, שהוא התכתב עם נשים שהטריפו את חושיו, והזכירו לו את התחושה שכבר נעלמה, ההרגשה שהייתה לו כשהיה רווק שיכל לבלות עם כל אשה שהכיר. תהליך ההיכרות והפיתוי של הנשים ברשת התחיל כדרך למשוך אליו את הרוצחת, אך הפך עבורו להתמכרות. התרגשות של חיזור ותשוקה לאישה חדשה ולא מוכרת. הוא אהב את אשתו, אבל הוא גם אהב את השיטוטים והחיזורים, וכן, גם את המין הוירטואלי ברשת.
"אתה מדאיג אותי" דפנה הניחה יד על כתפו "תבטיח לי שתלך היום מוקדם. תהיה קצת עם אסנת והילדים... תשכח מהחקירה הזאת. תבטיח לי טוב?"
יאיר הנהן.

זה היה מאוחר בערב, ויאיר שוב גלש ברשת לבדו במשרד, כשהוא קיבל את ההודעה הראשונה מימית.
הוא לא האמין בהתחלה כשהוא ראה את השם. אבל הוא התעשת במהירות.. הוא ענה מייד והופתע לגלות שהיא עונה לו כמעט מיידית, כלומר היא נמצאת ברגעים אלה ממש ברשת.
"בואי ניפגש בחדר צ'אט עכשיו" הוא ביקש.
"בסדר, היא כתבה, "אני בחדר פרטי תחת השם 'נשואה ומחפשת' אני מחכה לך".
יאיר תהה בינו לבין עצמו אם להתקשר מייד לדפנה, אבל החליט לחכות עד שיקבל ממנה קצת יותר אינפורמציה.
ברגע שהוא נכנס לצ'אט היא שאלה אותו:
- "מה הפנטזיה שלך? פרט לי.."
יאיר חשב כמה שניות. הוא מעולם לא כתב למישהי פנטזיה. אבל הוא לא רצה שתאבד עניין והחליט לנסות את כוחו: "קבענו שפגישה ראשונה תהיה בבית קפה , שנינו העדפנו פגישה שכזאת על פני משהו זול. איך אני אדע שזאת את?" "אתה תדע , תאמין לי שאתה תדע". הגעתי קצת לפני כדי לארגן את האוירה. ישבתי וחיכיתי חושב האם זאת באמת תהיה הפתעה. פתאום היא נכנסה , איך ידעתי? אישה אמיתית , כזאת שמסביב פתאום כולם מסתכלים עליה. משדרת שיכולה לכבוש את כולם רק אם תרצה..."
אחרי שהתחיל לכתוב יאיר הרגיש שהוא נכנס לאווירה ותיאר בפירוט, את כל מה שיעשה לה, את כל מה שתעשה לו. הוא הרגיש את לבו פועם במהירות. הוא מעולם לא דיבר ככה לאישה, הוא מעולם לא פגש אישה שכתבה כמו שהיא כתבה לו.
הם החליפו תיאורים, יוצרים יחד דואט של תשוקה והעניינים התחממו במהירות. יאיר החליט להמר וביקש ממנה תמונה.. תוך שניות הגיעה תמונה של אשה יפהפיה, עם שיער אדמוני גולש, עיניים כחולות בורקות וגוף מדהים. נשמתו נעתקה:
- "זאת באמת את?" הוא שאל.
- "אם אתה לא מאמין, בוא ניפגש עכשיו ואראה לך"
- "חשבתי שאת נשואה"
- "זה בסדר, בעלי כבר הלך לישון, הוא לא ירגיש שיצאתי.. מה אתה אומר?"
יאיר גיחך לעצמו, וכתב "את ממש רעה, את בטוח תלכי לגיהנום".
הוא הופתע מן התשובה
- "אני כבר בגיהנום, בוא תעזור לי לצאת ממנו"..
יאיר היסס, לא יודע כיצד לענות להצהרה כה שונה ממילות הפיתוי שהחליפו עד לאותו הרגע..
-"אז אתה רוצה להיפגש?"
יאיר לא רצה לוותר על ההזדמנות, כל החושים שלו אמרו לו שמדובר שאישה אותה חיפשו.
- "כן"
- "ואתה מבטיח לעשות את כל מה שתיארת?"
- "כן" הוא כתב, ומצפונו החל להציק לו. הוא אהב את אישתו, אבל הרגיש משיכה אדירה לאישה הלא ידועה ברשת.
- "אז מה דעתך שניפגש בבית קפה, בדיוק כמו שתיארת? אתה מכיר את הקפה אינטרנט "גולשים"?" יאיר הכיר.
הניסיון שלו אמר לו לא להגיע לשם בלי גיבוי. אבל הוא החליט בכל זאת לא לוותר. הוא לא רצה להודות, אפילו בינו לבין עצמו בתת מודע שהוא חשק מאוד בפגישה עם היפהפיה המסתורית.
הם קבעו לעוד שעה והוא החליט לקפוץ הביתה לפני כן להחליף בגדים.. בדרך הוא התלבט האם להרים טלפון לדפנה ולעדכן אותה בפרטי המפגש, אבל הוא שיכנע את עצמו שבפגישה בבית קפה לא אורבת לו שום סכנה, והוא תמיד יכול לגשת רגע לשירותים ולהתקשר לגיבוי אם היא תרצה לעזוב את המקום.
הוא נכנס הביתה במהירות.. אסנת ישבה בסלון והביטה בו, שמחה שהוא הגיע הביתה. הוא ניגש אליה ונישק אותה בהיסח הדעת.. "אני מצטער מאמי, אני חייב שוב לצאת, בענייני עבודה. את מבינה" הוא נכנס לחדר משיל מעליו את הבגדים, התקלח במהירות והתלבש. הוא בחן את דמותו במראה. "נראה טוב" אמר לעצמו, כשהוא מתיז על עצמו מעט בושם. "טוב מאמי, אני זז" הוא הפטיר לעבר אסנת. הוא לא הבחין במבט הפגוע בעיניה. "הוא בטח חושב שאני מטומטמת" אסנת סיננה אחרי שהדלת נסגרה. היא הביטה כמה רגעים בדלת הסגורה ואז קמה ממקומה בהחלטיות...

יאיר נסע היישר לבית קפה שבו קבעו. לפני שהוא נכנס הוא בדק את האקדח שלו, הוא הרגיש התרגשות משונה.. הוא נכנס לבית קפה, האור במקום היה רך. הוא זיהה אותה ישר, האשה מהתמונה. היא ישבה בשולחן עם מחשב בקצה החדר. שיערה גלש על כתפיה. היא לבשה שמלה אדומה צמודה בדיוק כמו כפנטזיה שלו. כשהוא ניגש לשולחן היא הרימה את ראשה והתבוננה בו, למרות חשכת המקום הוא שם לב שעיניה בהקו בכחול, כאילו הן שואבות אור ממקור פנימי.
"ימית?" הוא שאל, למרות שידע בוודאות שזו היא.
"כן" היא ענתה בקול רך כמו קטיפה "אתה יכול לשבת".
הוא התיישב מולה, מנסה לסדר את המחשבות. אף אחד לא ידע שהוא נמצא כאן, ואם זו האישה שהוא חיפש אז היא כבר רצחה ארבעה גברים, בדרך לא ידועה. אבל כשהוא ישב מולה הוא חש שקשה לו להתרכז במשימה, כל מה שהוא רצה זה לגעת בה.
הוא ניסה למקד בה את המבט אבל הרגיש כאילו הוא מתבונן בדמות אנימציה, כאילו היא לא ממשית לחלוטין. היא חייכה וליטפה לו את היד. המגע שלה היה עדין והוא חש עקצוצים בגבו, כאילו המגע שלה מחשמל.
"אני רוצה לשאול אותך משהו" הוא נאבק להישאר ממוקד.
"תשאל" היא אמרה וחייכה.
"למה כתבת שאת כבר בגיהנום?"
היא הרצינה מעט. "אתה יודע, אני מקבלת מכתבים מהרבה גברים נשואים.."
"כן, תיארתי לעצמי"..
"ולכולם חסר משהו בחיים, חסרה התרגשות, חסרה התשוקה שהם הרגישו בתחילת נישואיהם.. גם אתה מרגיש כך?"
"כן" אמר יאיר מבלי לחשוב.
היא חייכה "כולם רוצים את ההתרגשות הזאת, להגשים איזו פנטזיה על האישה האחרת.. ואני מספקת להם את הפנטזיה הזאת. זה לא מפריע לי, אני נהנית לראות אותם נהנים" היא חייכה, והחיוך שלה פתאום העביר בו צמרמורת "אני נותנת להם משהו שהם צריכים, ובתמורה לוקחת משהו שאני צריכה".
למה את מתכוונת?" השאלה נשאלה כמעט בלחש..
"מה אתה חושב", היא אמרה "שרק גברים נהנים ממין?"
הוא רצה להמשיך לשאול אבל היא הניחה אצבע על שפתיו. היא נשענה קרוב אליו והוא נשם את הריח שלה, והרגיש איך גופו מגיב אליה כמעט כנגד רצונו.
היא נשענה לאחור והוא חש בכף רגל יחפה מטיילת על הרגל שלו, במעלה הירך עד שהונחה על הכיסא בסמוך למפשעתו. הוא נשם בכבדות, מייחל למגע שלה וחושש ממנו בבת אחת. רגע אחרי הוא כבר איבד שליטה על עצמו ואחז בה מעבר לשולחן הקטן, מושך אותה אליו ומנשק אותה בלהט, ידיו מלטפות את גופה. היא נענתה לו בהתלהבות. אחרי כמה רגעים היא קמה ומשכה אותו אחריה, למסדרון הקטן והחשוך שהוביל לכיוון השירותים. אי שם באחורי מוחו הוא אמר לעצמו שוב ושוב שהוא עושה טעות חמורה, שעלולה לעלות לו בחייו, אבל הוא הרגיש שאין לו כוח להתנגד לה, והוא הלך אחריה כאילו היא משכה אותו בחוטי קסם.
כשהם נכנסו למסדרון הצר היא נצמדה בגבה אל הקיר, מושכת אותו אליה. היא הרימה רגל וכרכה אותה סביב מותניו. הידיים שלו, כאילו קיבלו חיים משלהן, טיילו על גופה, חשות את החום שלה. כל הרצון שלו התמקד בה, הוא נישק את שפתיה מתמכר לטעם. היא גנחה קלות והוא הרים את ראשו, כדי להסתכל לה בעיניה.
המבט שלה הקפיא אותו. העיניים שלה היו קרות לחלוטין. הוא הרגיש כאילו הוא מתבונן בתהום כחולה, וככל שהעמיק להתבונן בעיניה כך שם לב לעובדה שהן היו מורכבות מאלפי קוביות זעירות, כמו תמונה דיגיטלית שהוגדלה לגודל טבעי.
"מה את?" הוא שאל בבעתה.
"אני הפנטזיה שלך" היא לחשה.. כורכת את ידיה סביב צווארו.
"מה את רוצה ממני..?"
"אני רוצה להגשים את הפנטזיה שלך.. ובתמורה אתה תגשים את הפנטזיה שלי.. להיות אנושית.."
הוא ניסה להדוף אותה ממנו, אבל האחיזה שלה הייתה חזקה, והוא לא הצליח להרפות את ידיה.
"אתם יצרתם אותי.. בתאוות שלכם.. בתשוקות שלכם.. כולכם רוצים אותי.. לשכב איתי. אני חושבת שזה רק הוגן שאני אקח מעט חזרה, לא?" הקול שלה היה רך, משכנע.. הוא הרגיש את השפתיים שלה נצמדות שוב לשלו, אבל במקום נשיקה הוא חש איך היא שואבת ממנו את החיים, הוא הרגיש שהאנרגיות שלו אוזלות. החשכה מול עיניו העמיקה, והוא הרגיש שהוא צולל לתהום של עיניה הכחולות.

החבטה החזירה אותו להכרה. הוא לא היה בטוח מה פגע במה. הראש שלו בער מכאב. הוא היה על הרצפה, ודפנה רכנה מעליו מתנשפת.
"איפה היא?" הוא שאל..
"היא ברחה".. דפנה אמרה, בקול שקט. "אולי כדאי שלא נדווח על המקרה הזה".
יאיר התיישב על רצפת המסדרון, נשען בגבו אל הקיר. "למה את מתכוונת?"
"אולי אתה מוכן להסביר לי קודם למה אתה נפגש עם רוצחת סדרתית לבדך, בלי להודיע לי. בלי גיבוי?"
יאיר משך בכתפיו. "איך מצאת אותי?"
"אסנת התקשרה אלי ברגע שיצאת מהבית. אני עוקבת אחריך כבר יותר משבוע, אחרי שאסנת דיברה איתי על הגלישות הליליות שלך.. אחרי שהיא שיתפה אותי בחשדות שלה ואני הגנתי עלייך ואמרתי שזה הכל קשור בחקירה. אתה יכול להגיד לי תודה, היא כבר עמדה לעזוב אתך. חתיכת מטומטם".
"אם לא היית מגיעה לפה זמן זה כבר לא היה משנה". יאיר הביט בה. "אבל כן הגעת בזמן.. אז איך לעזאזל היא ברחה?"
דפנה נאנחה אנחה גדולה. "אני אספר לך, כי אנחנו שותפים, ונראה לי שאתה יודע עליה משהו שיסביר את זה.. אבל אחרי שאני מספרת לך את זה אנחנו לא מדברים על זה יותר לעולם.."
יאיר הנהן..
"נכנסתי בדלת ברגע שראיתי אתכם חומקים למסדרון. שמעתי דיבורים, גניחות" היא נתנה בו מבט יוקד ויאיר הרכין את ראשו "ואז אותך, זה נשמע כאילו אתה נחנק. נכנסתי למסדרון וניסיתי להוריד אותה ממך, והיא פשוט לא זזה, היא הייתה צמודה כל כך חזק, אז נתתי לה מכה קצרה עם השוקר החשמלי.. וזה הזיז אותה. היא הסתובבה אלי ואני הייתי יכולה להישבע שהיא היבהבה.. ואז היא הסתובבה ורצה לכיוון השולחן שישבתם בו. היא התכופפה, ונראה לי שהיא נגעה בכונן של המחשב. ניסיתי למשוך אותה, אבל היא פשוט נעלמה".
יאיר הביט בעיניה.
"תגיד לי שאני לא משוגעת".
"לא, זה לגמרי הגיוני", ויאיר סיפר לה על העיניים הדיגיטאליות "ואיש לעולם לא יאמין לנו".
"אנחנו נמשיך לחפש אותה?" דפנה שאלה בלחש
"לא, אבל אנחנו נפרסם שיש רוצחת סדרתית שמוצאת גברים נשואים דרך האינטרנט.. ומי שממשיך ונפגש איתה.. זה על אחריותו.. אפשר אפילו לומר... שמגיע לו".
דפנה הושיטה לו יד, ועזרה לו לקום. "מה שקרה פה יישאר בינינו" היא אמרה. "ה-כ-ל יישאר בינינו".

***

"לאסנת שלום, קראתי את הכרטיס שלך ואני חושבת שיש לנו הרבה מן המשותף. גם אני כמוך נשואה ומחפשת.. אשמח להחליף חוויות, ולשמוע על ההרפתקאות שהיו לך עד עכשיו ברשת. מקווה לשמוע ממך..
ימית"

"ימית שלום. המכתב שלך סיקרן אותי מאוד. מעולם לא חשבתי שאמצא את עצמי באתר היכרויות, אבל מאז שגיליתי שלבעלי יש כרטיס התחלתי גם אני לגלוש וממש נכנסתי לזה.. אשמח להחליף איתך חוויות. מה דעתך, ניפגש על כוס קפה?"

סוף



נושא נכתב על ידי נשלח
  נשואה ומחפשת - גרסה 2 (אירוטי!!) comet girl 05:19 28/07/2004
  אופס, הנה גרסה בלי הקווים comet girl 05:23 28/07/2004
  אשמח לשמוע מה דעתכם[[ל''ת]] comet girl 05:27 28/07/2004


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.