פורום הסיפורים :
מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar)
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו ל
רשימת הדיוור על-ידי משלוח
מייל ל
מזכירות האגודה.
תראה,
נכתב ע''י:
NY (IP Logged)
תאריך: 03:31 15/07/2004
שמורה לך הזכות, כמחבר, לעשות מה שאתה רוצה. לא לחלק לפסקאות, להתעלם מסימני פיסוק, לכתוב בשגיאות - מה שבא לך.
לקורא, באופן סימטרי לחלוטין, שמורה הזכות לא לקרוא מה שנראה לו בלתי קריא.
אם אתה כותב כדי שאנשים אחרים יקראו, כדאי לך לחשוב ולהסיק מסקנות.
(רמז: המסקנה המומלצת היא היפטרות זריזה מעניין "הפסקה האחת", כיוון שאין לו כל משמעות שהיא לקורא מלבד טורח מיותר.)
הערה כוללנית יותר:
אחת השגיאות הכואבות ביותר אצל כותבים מתחילים היא הנסיון למצוא "סגנון מקורי" משלהם, וזאת בכמה צורות החוזרות על עצמן, למרבה הצער: שימוש במילים גבוהות או נמוכות שלא ממין העניין, כתיבה בגוף שני, שימוש מיותר בקללות, באלימות ובמין, נסיונות להסתחבק עם הקורא, שימוש חריג בסימני פיסוק, חלוקה לא שגרתית - או אי חלוקה - למשפטים, כנ"ל - כפי שאנו רואים למעלה - לפסקאות. לכל הנסיונות האלה אין, כמובן, כל ערך אמנותי שהוא, והישגם היחיד הוא הרתעת הקורא.
עצתי: נסה לכתוב סיפור באופן *הפשוט* ביותר האפשרי, ללא התיימרויות סגנוניות, באופן כזה שהדבר היחיד המעניין הוא הסיפור עצמו, ולא טריקים או שטיקים של כתיבה. כשתדע לכתוב סיפור כזה באופן מתקבל על הדעת, תגלה פתאום שאכן יש לך סגנון כלשהו משלך - כזה שצץ לו כשלא שמת לב וכשלא ניסית להתחכם.
(הערה אחרונה: בבניינים "לפעול", "להתפעל", "נפעל", ותר על ה-י'. כלומר: "לראות" ולא "ליראות", "להכנס" ולא "להיכנס", "נראה" ולא "ניראה". תודה.)