בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
האמת
נכתב ע''י: ori (IP Logged)
תאריך: 10:41 28/06/2004

היא עמדה שם, יפה, תמירה, נהדרת, וכל כולה אומרת ציפייה, מחכה לרגע הנכון. אפשר היה ליראות אותה רוטטת קלות. זרמים חשמליים עברו בכל נופה הנהדר וגרמו לרטט ולזמזום קל שנישמע עד למרחוק. התחלתי להתקרב, זה הרגע לו חיכיתי זה שנים. מקרוב אפשר היה ליראות עד כמה היא גדולה. היא יצאה די שונה ממה שתכננתי: גדולה בהרבה ולמען האמת גם יפה ומרשימה הרבה יותר ממה שדמיינתי לעצמי. לא חשבתי שאצטרך כור גרעיני כה גדול. הרעיון היה מאוד פשוט: להזיז תא קטן, היכול לאכלס אדם בנוחות יחסית, במהירות שתעלה על מהירות האור וכך לחזור אחורה בזמן - מכונת הזמן שלי. הביצוע היה קצת יותר בעייתי אך הנה היא עמדה, נוצצת בחמה, וחיכתה. ואני התקרבתי. הרטט ניראה ונישמע בבירור, הגוף העגול והמפתה חיכה רק לי ואני רק לו. עם שאני מתקרב חשו החישנים החיצוניים בחתימת הDNA שלי והדלת נפתחה באין אומר במקום בו קודם לא ניראה הסימן הקל שבקלים על גופה המושלם. נכנסתי פנימה אמרתי שלום והתיישבתי. הדלת נסגרה ולא נודע עוד מיקומה לעולם. המחשב בירכני לשלום בקול האישה הנעים שהקניתי לו ושאל "למתי?" "להתחלה" עניתי ברכות, טובע בכורסה הסינתטית והמפנקת שעוצבה במיוחד בשבילי. הרגשתי איך התא מתחיל להסתובב ואז מחולל האנטי כבידה נכנס לפעולה ושוב הרגשתי נוח בתא הקטן. תוך זמן קצר הראה מכוון המהירות שהמכונה הגיעה למהירות האור ומכוון הזמן הראה "אפס". המצלמות בחוץ הראו עולם קפוא: לשונה של זיקית באמצע דרכה לכיוון פרפר ה"עומד" מילימטר באוויר ולא נע. חייכתי לעצמי, ידעתי שזה יקרה ובכל זאת הופתעתי. עכשיו הפרדוקסים של זנון באמת עובדים, חשבתי לעצמי. אז החל הכול לנוע מחדש. כמה שניות הייתה צריכה המכונה כדי להתאים את עצמה: להעביר את חוקי הפיזיקה של ניוטון ואינשטיין לזיכרון ולהתחיל להשתמש בחוקי הפיזיקה העל-אוריים שלא היו ידועים לאיש מלבדה ומלבדי ואני לא ממש הבנתי אותם, אך הם עבדו שכן לשונה של הזיקית חזרה אל פיה והפרפר עף, חופשי ומאושר, אחורה. הצמחים החלו לקטון מסביבי, המהירות גדלה והעצים הפכו שתילים רכים בני יומם ובאחת נעלמו. פני הקרקע השתנו, ההרים גבהו או שקעו חליפות ואז הכל מסביב היו הרי געש. לפתע לא הייתה כלל קרקע, הכל הפך נוזלי וחם עד אימה. אז נעלם הכול וברקע ראיתי את השמש, צעירה ובוערת בעוצמה, מתרחקת. אם מישהו היה מסתכל על מכונת הזמן מבחוץ הוא היה רואה עגול גדול ונוצץ אך הוא לא היה מנחש שבפנים כקרוסלה מסתובב תא קטן במהירות הגבוהה עשרות אלפי מונים ממהירות האור. אך לא היה מי שיסתכל. לאט לאט נעלמו אחרוני האורות מהמסך ומיכולת הקליטה של החישנים המשוכללים ביותר שיצליח האדם לפתח בעוד מילירדי שנים, התכווצו האורות האחרונים לכיווני ונעלמו באחת. מכוון הזמן הראה שחזרנו כבר יותר מארבעה עשר מילירדי שנים אחורה. לא ניראה דבר בחישנים החיצוניים. "עצור" פקדתי. הזמזום הקל פסק, מד הזמן נעצר על מינוס של 14513156978 שנים. ולא היה כלום. אז זאת ההתחלה חשבתי בשקט המוחלט שמסביבי: לא כלום. אז איך הכל התחיל מלא כלום? זה הרי בלתי אפשרי חשבתי ולפתע שמעתי רחש תזוזה, מד המהירות הראה "אפס" ומד הזמן זחל לו בעצלתיים קדימה, מהירותו הרגילה. ושוב נשמע הרעש. החיישנים בחוץ הראו ריק. ריק חזק ושואב מכל ריק שנחזה אי פעם על ידי אדם. תנועה ורעד. נורה אדומה נדלקה: כשל במעטפת החיצונית. מה פתאום חשבתי והבנתי פתאום, הרעשים והתנודות התחזקו ואני חשבתי על הפרפר. יכולתי לפקוד "קדימה" אך בחיוך רחב חיכיתי, שנייה, בום.



נושא נכתב על ידי נשלח
  האמת ori 10:41 28/06/2004
  אני לא יכולה לקרוא את זה יעל 23:43 11/07/2004
  תודה על ההערה.[[ל''ת]] ori 11:54 14/07/2004
  וההמשך... ori 11:57 14/07/2004
  תראה, NY 03:31 15/07/2004
  הצדק עמך ori 16:32 15/07/2004
  דע לך: NY 23:33 15/07/2004


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.