בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
את המסע הזה צריך לערוך רק פעם אחת
נכתב ע''י: טרי רוז (IP Logged)
תאריך: 12:40 20/06/2004

סלע הביט שעה ארוכה בכדור מתכת בקוטר מטר וחצי בערך, בו היה קבוע חלון עגול בקוטר עשרים סנטימטר, שממנו ניתן היה לראות סוג כלשהו של מקק, שהיה עסוק כל אותו הזמן בנפנוף הגפיים הקטנות שלו אל עבר השמשה, ובהליכה מוזרה בין קופסאות מתכת קטנות שהיו מהבהבות מדי פעם. שורת כדורים נחה במעבדה, ובכל כדור אותו יצור, שנראה כמו שני כדורי שיער מעוכים ודבוקים זה לזה ולהם ראש ושמונה רגליים. על הכדורים היו בליטות וחריצים, פתחים ומכלולים מחומרים שונים, אך לא ניתן היה למצוא בהם פתח או חריר. היצורים נופפו, הסתובבו בחדרון הקטן שהיה אולי עשירית מגודל הכדור, מדי פעם הרימו את החלק הכדורי הקדמי של גופם והקישו בארבע גפיהם הקדמיות על אחת הקופסאות, התכרבלו בפינה, חזרו ונופפו בשנית. המבט שלהם בסלע, ללא ספק היו נבונים.

סלע עזב את שורת הכדורים והתיישב לקרוא בשנית את דו"ח המעבורת, שם נכתב כי הכדורים הופיעו פתאום מול תא הטייס (היו קטנים מדי בשביל הרדאר). אחד מהם התקרב כל כך עד שהאסטרונאוט יכל לראות את המקק דרך החלון העגול, היתה קלטת של זה איפה שהוא. סלע פשפש מעט בשולחן עמוס דפים ומצא. פנה אל הטלוויזיה. בהקלטה נראו הכדורים מול המעבורת, מתמרנים בצורה שהיתה שוברת כל כלי חלל אנושי. אחד הכדורים התקרב, המקק בפנים נופף בגפיו לעבר תא הטייס והקיש נמרצות על קופסה מהבהבת. סלע הגדיל את התמונה. הפנים של המקק, היו להן הבעה.

סלע סיים לקרוא את הדו"ח, הכדורים נכנסו למעבורת ברגע שפתחו את תא המטען. לא היה צורך בזרוע המכאנית, פשוט הדביקו את עצמם לקיר, בערך בגובה אדם, וכשבאו האסטרונאוטים לבדוק אותם המשיכו בתנועות המוזרות. אליזבת נכנסה לחדר עם מקדחה ומזרק, "האנושות תיזכר כסדיסטית בפעם הראשונה שנתקלה בחיים מכוכבים אחרים" זרקה בחצי חיוך, ופנתה אל אחד הכדורים. סלע קירב מצלמה. המקדח חדר את הזגוגית והמקק התחבא מאחורי אחת הקופסאות, אליזבת החליפה במהירות את המקדח במזרק ושאבה את הגז מתוך החדרון. על החור שיצרה טפטפה חומר אוטם כדי למנוע חדירת אוויר, המקק כבר מת.

תערובת הגזים שהמקקים נשמו הכילה כמות קטנה בהרבה של חמצן. סלע ואליזבת החלו להכניס את כל הכדורים לחדר זכוכית גדול בצד המעבדה, הכדור בו קדחה אליזבת השתנה תוך כדי עבודתם. אור צהוב בקע מתוך החלון העגול וממקומות שונים על גבי המתכת, וכשאליזבת ניסתה להרים אותו עבר בידה זרם חשמלי והיא נרתעה לאחור. "הכדור הזה הבין שלא כדאי להתעסק איתנו", אמר סלע, "נעזוב אותו בשקט בינתיים". אטמו את חדר הזכוכית והחלו להכניס לתוכו אוויר מטופל. הכדורים נפתחו בצידם, אחד אחד, ומכל כדור יצא המקק, ואחריו עוד עשרים.

מיד לאחר שיצאו התכנסו כולם על יד אחד הכדורים והקיפו כמה מהם שעמדו במרכז, חלקם התגפפו זה עם זה, חלקם רעדו, כולם השתדלו לעמוד במקום ולא לזוז. מדי פעם הפנו כל המקקים בבת אחת את עיניהם לעבר סלע ואליזבת, וחזרו להביט באלה שבמרכז. "אסיפה" מלמל סלע "שימי לב לצבעים והפסים שעל הגב שלהם, הם מחולקים לקבוצות לפי הכדורים שמהם יצאו".
לבסוף הסתדרו בשורות, וחזרו לנפנופיהם הישנים בצורה אחידה, כל המקקים ביחד ביצעו את אותה תנועה, הסתובבו באותה צורה, הביטו יחד אל שני האנשים בבגדים הלבנים, נופפו מעט יותר, ואז התחלק כל מקק לשני חלקים כדוריים. החלקים ביצעו תמרון מוזר, כאילו בבת אחת הפכו השורות למעגלים מעגלים שהתפזרו במהירות, התאחדו בחזרה והריקוד חזר על עצמו.

"ברור לי שהם מנסים לתקשר! אבל בדיוק כמוך, אין לי מושג מה הם אומרים, ובדיוק כמוך, אני לא יודע מאיפה להתחיל".
הכדור שממנו לקחו את דגימת האוויר נרעד פתאום, ובחלקו העליון נפתח פתח. כדורים קטנים, בגודל בוהן, התעופפו מתוכן והתקרבו לסלע, אליזבת רצה אל השולחן ופתחה את אחת המגרות. "חכי רגע, אולי הם רוצים…" סלע נזרק אל הרצפה בהפתעה ולחץ את ידו הימנית בשמאלית, דם נזל דרך שתי שורות של חרירים קטנים, המקקים ירו עליו במכונת יריה קטנה. אליזבת מצאה מה שחיפשה, מחבט זבובים, והסתערה. תוך דקות ספורות נחו על הרצפה כעשרים כדורים קטנים שבורים, חלקם נשרפים, חלקם מנופצים לגמרי, חלקי מקקים פה ושם לידם, אליזבת הביאה מטאטא וניגבה מעט דם מרגלה וכתפה. סלע חבש את הפצעים של שניהם, פתאום הבחין שהמקקים נצמדו עד עכשיו לדופן הזכוכית וחלק מהם הדביק את ראשו למחיצה השקופה. בבת אחת עזבו את החלון הגדול והתאספו בשנית, צמודים זה לזה ורועדים, מתנועעים בקצב אחיד מצד לצד. הלילה הגיע.

בבוקר המחרת פנו המדענים להקלטות שנעשו בחדר הזכוכית במשך הלילה. המקקים נראו מקובצים בפינת החדר בשלווה, ישנים מן הסתם. שניים החלו להתרחק מהקבוצה ויצאו מתמונת המצלמה. סלע החליף להקלטה של מצלמה אחרת. שני המקקים התרחקו עד הפינה הנגדית של החדר, והחלו להתגפף ולהלחץ אחד לשני. הם נצמדו זה מול זה, ראש מול ראש, וחלקם האחורי התנתק. החלקים האחוריים צעדו על ארבע, הסתובבו ליד הראשים, ולבסוף התחברו בעצמם זה אל זה. הצורה שנוצרה דמתה למעין ריבוע הבנוי מארבעה כדורים הנלחצים ומתנדנדים בקצב מוזר. סלע הגדיל את התמונה. "את רואה כאן? המקק הזה גדול יותר מהשני."
"אתה חושב שמדובר בהזדווגות?"
"כן, אבל מה שמעניין כאן הוא האופן שבו הם מבצעים את זה, מה גם שאין שום הגיון בהזדווגות במקום הזה."
"הזוג הזה גם פועל לבד, בלי שאר הקבוצה."
"שימי לב לתנועת הנשימה, אני חושב שהם מתנשמים."
"כלומר, הם נהנים מזה בצורה דומה לנו?"
סלע הציץ לעבר חדר הזכוכית, המקקים עמדו מסודרים וחיכו שיביט בהם, הוא ואליזבת התקרבו. המקקים החלו להתנועע.

"רגע, שים לב כאן, הם חוזרים על זה כבר בפעם השלישית."
סלע הנהן מעל גליון הציור עליו רשם את הצורות שראה.
"אבל הם גם יוצרים את המשמעות, שים לב לאלה שקרובים אלינו יותר, בכל פעם מתווסף עוד אחד לשורה, ואז כולם בבת אחת הולכים אחורה והכל מתחיל מחדש. הם מציירים לנו מספרים."
סלע התבונן רגע בנעשה ודפים שבגליון, "את צודקת, בואי נחזיר להם את המידע." הוא צייר את הספרה אחת ליד הצורה המקבילה של המקקים והפנה אותה אליהם, כל המקקים קפצו בבת אחת. "אני חושב שהם שמחים, בואי נראה מה עוד נצליח להבין."
המקקים הסתדרו בדומה לציור של הספרה האנושית. סלע עבר על כל ספרה בציור, ובכל פעם הסתדרו המקקים בצורה דומה. הוא עבר על כמה מספרים דו ספרתיים, תלת ספרתיים ויותר גדולים, ולבסוף פנה אל הטלפון שעל השולחן הקטן וביקש שישלחו טכנאי מחשבים. תהליך התקשורת החל.

צג מחשב הוצב מול חדר הזכוכית. לאחר כמה שעות של החלפת סמלים הצליחו סלע ואליזבת לפתח שפה בסיסית משותפת עם המקקים, חלק בניסוי וטעייה, חלק במשפטים מתמטיים, ציורים של מפות כוכבים, מבנה חומרים אלו ואחרים, פיסיקה, כימיה, חוקי דקדוק, ביולוגיה ואסטרופיסיקה. מהקלדת מלים לצורות על צג מול חדר הזכוכית ומהמצלמה לאותיות על המסך מול המדענים, המחשב תרגם את הכתוב לקול שבקע מרמקול לצד המסך. המקקים בשלב מסויים הצליחו להסביר שגם פרט אחד מסוגל לתקשר בעזרת סימני הגפיים שלו, והמידע הועבר למחשב. תמונה מוגדלת של המקק הדובר הוצגה בטלוויזיה שהוצבה בצורה מאולתרת על שולחן. סלע פתח בשאלה ידועה "מאיפה באתם?"
אחד המקקים פנה לעבר המצלמה וביצע מספר תנועות. הרמקול השתעל "מביא, מפה."
סלע פרס לפניהם את מפת הגלקסיה, המקק בחן אותה בעיון, הרמקול השתעל בשנית "אתם, פה" המקק הצביע בכיוון מערכת השמש, פלוס מינוס מאה שמונים מעלות, פלוס מינוס עשרים ושמונה אלף שנות אור, "אנחנו, לא, פה."
"הם לא משביל החלב", אמרה אליזבת, "מה אתם מחפשים פה?"
"עזרה."
"איך אפשר לעזור?"
המקק נפנף בגפיו, התחלק לשניים וחזר, הרמקול קרא "איק, מתפוצץ."
סלע ואליזבת נראו מבולבלים, הרמקול פלט במהרה "כוכב, שלנו, איק."
"זה הקול של המחשב למילים שלא נמצאות בבנק המידע שלו." מלמלה אליזבת.
סלע פנה למיקרופון "אם אתם פונים אלינו לעזרה, למה המקקים בכדור שם תקפו אותי?"
"את, מתקיפה, קודם, איק." המקק הצביע על אליזבת, ההבעה על פניו השתנתה.
"אבל היינו חייבים לעשת את זה וניסינו למנוע, זאת היתה תאונה."
"את, הורגת, אבא, משפחה, מתקיפה, אתם."
"בסדר בסדר," נדחפה אליזבת "אז איך אפשר לעזור?"
"אתם, באים, מתקנים, איק."
"איך נבוא? אנחנו לא יכולים לצאת מהגלקסיה, עוד אין לנו די כוח לצאת ממערכת השמש."
"אתם, משקרים."
"למה אתה חושב ככה?"
"אתם, גדולים, כלים, גדולים, עוברים, הרבה, בזמן, מעט, מפותחים."
"אתם טועים, אנחנו לא מסוגלים לעשות את מה שאתם מבקשים."
"בבקשה." סדרת התנועות נעשתה בייאוש, ההבעה של המקק על מסך הטלוויזיה, נראתה כמו, פחד.
"אנחנו מצטערים."
"גם, אנחנו." המקק פנה לאחור אל חבריו ופתח בסדרת תנועות חדשה, המצלמה עדיין צלמה אותו והרמקול תרגם "חזרה, כדורים, לוקחים, בכוח, הגדולים, משקרים, איק, צדק, מההתחלה".
המקק הסתובב פעם אחרונה אל סלע ואליזבת, חרטה עמוקה בעיניו. אליזבת רצה אל ארון הפעלה על הקיר ולחצה על כמה כפתורים. המקקים התעופפו לרגע זה על גבי זה ונפלו על הרצפה, מתים כולם, החדר היה מלא באוויר נקי. סלע המשיך לעמוד מול הטלוויזיה, אחוז בהבעה האחרונה של היצור.

סלע ואליזבת סיימו לסדר את החדר, הכדורים נשלחו לפירוק ובחינה של טכנאים, גופות המקקים נשלחו למחלקה הביולוגית, מישהו התעסק בחדר הזכוכית בשערות וחתיכות עור קטנות שהמקקים השאירו על הרצפה. סלע ואליזבת בחנו כמה מההקלטות שערכו. "את רואה כאן?" אמר סלע והגדיל את התמונה "ההבעה שלו, כמו לפני הסוף, כאילו הוא לא שלם עם מה שהוא אומר." המחשב פיענח את האסיפות המוקדמות של האורחים. "הוא אומר כאן שאנחנו המוצא האחרון שלהם, אבל, משהו לא בסדר."
"הוא ידע." אמרה אליזבת.
המקקים התכנסו בתמונה בפינת החדר, תוך זמן קצר נרדמו בשלווה.
"כן, אבל למה לעשות את המסע הזה אם כך?"
התמונה התמקדה בזוג שהתגפף בפינה "מכיוון שלא יכל לספר להם שאין עוד סיכוי".
סלע כיבה את המסך.



נושא נכתב על ידי נשלח
  את המסע הזה צריך לערוך רק פעם אחת טרי רוז 12:40 20/06/2004
  כתבתי אתמול תגובה ארוכה והיא נמחקה. אוף! NY 01:06 23/06/2004
  רות, שכתוב[[ל''ת]] טרי רוז 08:38 23/06/2004


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.