פורום הסיפורים :
מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar)
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
רוצים לפרסם כאן סיפורים?
ראשית, קראו את
כללי הפורום.
אוקיי.
נכתב ע''י: מייק (IP Logged)
תאריך: 04:13 08/06/2004
א. לא הערתי על נחיצותה של שורת הקנייה. הערתי על השימוש בזמן הווה. במה תרם זמן הווה לשורה ההיא ששימוש בזמן עבר היה גורע?
ב. *למה יש חשיבות לקצב מהיר בסיפור הזה?* אם שום דבר מהיר, קריטי, בלוח זמנים היסטרי של פצצה מתקתקת לא קורה שם - למה חשוב בכלל שיהיה קצב מהיר?
ג. לאיזה מהקטעים הבאים יש תחושה של קצב מהיר יותר:
הזדקפתי, ומחיתי את הזיעה מעל מצחי. ניגבתי את ידי הרטובה בצד המכנס. הבטתי בשעון שהמשיך לתקתק. שמונה שניות נותרו עד הפיצוץ. הנחתי את הקוצץ מעל החוט הכחול ועצמתי את עיני. "אין תעוזה, אין תהילה," אמרתי לעצמי ועצרתי את נשימתי.
"נו כבר!" צעקה הנערה.
פקחתי את עיני. הרמתי את ידי במהירות והנחתי את הקוצץ מעל החוט השחור. לחצתי. תיקתוק השען פסק.
אני מזדקף, ומוחה את הזיעה מעל מצחי. אני מנגב את ידי הרטובה בצד המכנס. אני מביט בשעון שממשיך לתקתק. שמונה שניות נותרו עד הפיצוץ. אני מניח את הקוצץ מעל החוט הכחול ועוצם את עיני. "אין תעוזה, אין תהילה," אני אומר לעצמי ועוצר את נשימתי.
"נו כבר!" צועקת הנערה.
אני פוקח את עיני. אני מרים את ידי במהירות ומניח את הקוצץ מעל החוט השחור. אני לוחץ. תיקתוק השעון פוסק.
מזדקף, ומוחה את הזיעה מעל מצחי. מנגב את ידי הרטובה בצד המכנס. מביט בשעון שממשיך לתקתק. שמונה שניות נותרו עד הפיצוץ. מניח את הקוצץ מעל החוט הכחול ועוצם את עיני. "אין תעוזה, אין תהילה," אני אומר לעצמי ועוצר את נשימתי.
"נו כבר!" צועקת הנערה.
פוקח את עיני. מרים את ידי במהירות ומניח את הקוצץ מעל החוט השחור. לוחץ. תיקתוק השעון פוסק.
הראשון, נכון?
זמן הווה אינו תורם לתחושת קצב מהיר. נהפוך הוא. ההתמשכות וההתארכות של כל המאורעות, שכולם קורים "עכשיו" יוצרת מרחק מהם.
ב. *למה יש חשיבות לקצב מהיר בסיפור הזה?* אם שום דבר מהיר, קריטי, בלוח זמנים היסטרי של פצצה מתקתקת לא קורה שם - למה חשוב בכלל שיהיה קצב מהיר?
ג. לאיזה מהקטעים הבאים יש תחושה של קצב מהיר יותר:
הזדקפתי, ומחיתי את הזיעה מעל מצחי. ניגבתי את ידי הרטובה בצד המכנס. הבטתי בשעון שהמשיך לתקתק. שמונה שניות נותרו עד הפיצוץ. הנחתי את הקוצץ מעל החוט הכחול ועצמתי את עיני. "אין תעוזה, אין תהילה," אמרתי לעצמי ועצרתי את נשימתי.
"נו כבר!" צעקה הנערה.
פקחתי את עיני. הרמתי את ידי במהירות והנחתי את הקוצץ מעל החוט השחור. לחצתי. תיקתוק השען פסק.
אני מזדקף, ומוחה את הזיעה מעל מצחי. אני מנגב את ידי הרטובה בצד המכנס. אני מביט בשעון שממשיך לתקתק. שמונה שניות נותרו עד הפיצוץ. אני מניח את הקוצץ מעל החוט הכחול ועוצם את עיני. "אין תעוזה, אין תהילה," אני אומר לעצמי ועוצר את נשימתי.
"נו כבר!" צועקת הנערה.
אני פוקח את עיני. אני מרים את ידי במהירות ומניח את הקוצץ מעל החוט השחור. אני לוחץ. תיקתוק השעון פוסק.
מזדקף, ומוחה את הזיעה מעל מצחי. מנגב את ידי הרטובה בצד המכנס. מביט בשעון שממשיך לתקתק. שמונה שניות נותרו עד הפיצוץ. מניח את הקוצץ מעל החוט הכחול ועוצם את עיני. "אין תעוזה, אין תהילה," אני אומר לעצמי ועוצר את נשימתי.
"נו כבר!" צועקת הנערה.
פוקח את עיני. מרים את ידי במהירות ומניח את הקוצץ מעל החוט השחור. לוחץ. תיקתוק השעון פוסק.
הראשון, נכון?
זמן הווה אינו תורם לתחושת קצב מהיר. נהפוך הוא. ההתמשכות וההתארכות של כל המאורעות, שכולם קורים "עכשיו" יוצרת מרחק מהם.
מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.