קודם כל ברוכה הבאה.
שנית, אין פה סיפור אלא רעיון. למרות שברור מהיכן הוא לקוח ( עיתוני סוף השבוע ).
את נותנת תיאור מאוד יבש של הסיירת והספינות, פיצוץ הכורים האטומיים והסריקה אבל רק תיאור לא סיפור.
אמנם יש לו לתיאור שלך פאנץ' (שבו אני אטפל מאוחר יותר) אבל זה לא הופך אותו לסיפור.
חוצמזה את חוזרת על המספרים הרבה מאוד פעמים:

שלושת אלפים שמונה מאות ארבעים וחמישה חיילים וקצינים היו על סיפונה,

הקפיצו אותנו למקום בסיירת מהירה. צוות חיפושים מורחב. שלוש מאות שבעים ושמונה סיירים וקצין אחד

שלוש מאות שבעים ושמונה סיירי חלל מיומנים התפרסו בגיזרה

שלוש מאות שבעים ושמונה סיירי חלל ריחפו בחליפות הלחץ הלבנות

שלוש מאות שבעים ושמונה גפרורים צעקו יחד איתי

שלושת אלפים שמונה מאות ארבעים וחמישה שמות נחקקו על לוח פלדה

ארבעה ימים של בדידות. שלוש מאות שבעים ושמונה חיילים סורקים את
החלל, מבכים את גורלם של שלושת אלפים שמונה מאות ארבעים וחמישה

וזה עוד לא הכל, בסוף נשברתי את זה קשה לקרוא אפילו כתיאור עיתונאי.
בקשר לפאנץ', הוא לא אמין.
מה המספר חותך לעצמו את האצבע, מה עם כאבים, האם זה נראה הגיוני בעידן של בדיקות ד.נ.א שמישהו בכלל יאמין לו, אייך הוא יסביר את האצבע החתוכה?
אם הוא הקצין האחראי כפי שכתבת, אז למי הוא בדיוק נותן דין וחשבון בשטח, מילא אם חזרו לאיזה בסיס גדול.

זהו בינתיים
בהצלחה
מיכאל