תוכן:
א. לא יכולתי שלא לשים לב לסצנת הפנסים הנכבים, המועתקת כמעט אחד לאחד מ"שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש" מאת דגלס אדמס. זאת בייחוד כיוון שטרחת להשתמש בביטוי המדויק שהופיע בגרסה העברית: "עוד פנס זמזם וכבה". אני לא מתלהב מהעתקות שכאלה (וזו העתקה, לא ציטוט, לא התייחסות - יש הבדל).
ב. רון עושה מה שנוח למחבר - לא מה שנוח לו. אני מוצא את דמותו בלתי מוסברת בעליל. כלומר - אתה מצליח להפתיע, אבל להפתעה אין יסוד מוצק בסיפור עצמו, ולכן היא "מתבזבזת".
ג. הסיפור נגמר בדיוק בנקודה שבה הוא מתחיל להיות מעניין. חבל. הייתי אומר שהוא נופל קרבן למבנה המתחכם משהו שלו. מרוב מבנה נפגם העניין. חשוב על כך.
ד. אהבתי, עם זאת, את הרקע הירושלמי, שנראה אמין לחלוטין ומוסיף מאד לסיפור.

סגנון/טכני:
א. חלוקת המשפטים שלך בעייתית. צריך לשים נקודה סבוף כל *משפט*, לא רק בסופי פסקאות. למשל, פתיחת הסיפור יכולה להיות:
רון פסע בחשכה ברחוב אגרון החשוך. סתם סיפורים, הכל סיפורים, הוא חשב.
שים לב לנקודה אחרי "החשוך". כנ"ל שאר הסיפור. (אגב, אם כבר בחושב עסקינן, אני לא רואה סיבה לכפילות במשפט הראשון. "רון פסע ברחוב אגרון החשוך" או "רון פסע בחשכת רחוב אגרון" יכולים לעבוד. או כל ניסוח שלך שימנע מהכפל.)
ב. חשוב מאד לזכור כיצד להשתמש בסימני פיסוק בדיאלוג ובכלל. הרי לך דף עזר בנושא, באדיבות "חלומות באספמיה".
ג. הזהר מדרמטיות לא-מוצדקת: "ורק לייבבה החרישית... היתה נוכחות, נוכחות מצמררת". נו, באמת. האם אתה, כקורא, היית משתכנע בנקודה זו שיש משהו מצמרר כאן? אני חושב שלא. אל תספר לי שמשהו היה מצמרר - *הראה* לי שהוא מצמרר!
ד. לא צריך מרכאות על שמות רחובות. רחוב קרן היסוד ולא רחוב "קרן היסוד", בדיוק כמו העיר ירושלים ולא העיר "ירושלים".

זה היה דבר הביקורת להערב. בהצלחה!