מזוכיסטי, לא? "הנה הצואר והמאכלת..."
נו, באמת.
סה"כ סיפור נחמד (ואני בד"כ לא מתלהב מסיפורים עם שבסוף אנחנו מגלים שהגיבור הוא מישהו/משהו אחר). אבל מאחר שהתנדבת לחטוף...

1. זמנים. יש לך הרבה מהם בסיפור (הכוונה שהמאורעות מתרחשים במספר זמנים שונים). סבבה. רק מה, קצת יותר מידי מבולגן.
לדוגמא, כתבת:

"פעם הוא הביא את בת-שבע לאזור בית הקברות המוסלמי, זה היה בגיל
מאוחר יותר, הוא העמיד פנים שהוא לא מפחד למרות שזה לא היה נכון,
הוא שקשק מבפנים, אבל בת-שבע, היא פחדה יותר.
היא נצמדה אליו בכח והוא היה מרוצה מאוד שהרעידות שלו נטמעו בתוך
שלה , כך שלא הרגישה אותו רועד.
כמה רצה שתהיה לידו עכשיו, שיחוש את גופה החם נצמד אליו נוסך בו
אומץ מגרש את הצינה הארורה, חיוך התפשט על פניו כשנזכר בה."

ובזמן שאני קורא את הקטע אני צריך לנסות ולהבין באיזה מהתקופות של הסיפור אנחנו עכשיו. איך זה שהוא יביא את בת-שבע לאזור בית הקברות המוסלמי, אבל הוא נזכר בזה עכשיו וכו'.
בסוף הבנתי, אבל כל הרכבת הפאזלים הזו פגעה לי בשטף של הסיפור. אני הייתי מנסה לארגן את זה מחדש, או משהו.


2. היו כמה מקומות בסיפור שלא היה ברור לי למה האירועים קורים. למה רון עובר ברחוב בפעם השנייה, אם הוא כ"כ מפחיד? למה הוא קונה את בקבוק השמן? בכלל, הייתי משקיע יותר בסצינה של הקנייה, יש לה פוטנציאל ליותר, לדעתי.

3. יש משהו בסיום שמפריע לי, ולא ממש הצלחתי לשים על אצבע, אבל ננסה:
איך זה שבקבוק השמן שרון קנה עבר פתאום לחסידי ברסלב?
מה משמעות "אוי ואבוי, שוב עשיתי את זה."?
בכלל, אחרי הבנייה הארוכה של הסיפור, הסיום מרגיש קצת חסר...


לסיכום, זה סיפור טוב, ואת ההערות האלו הבאת על עצמך...