ראשית, ברוכה הבאה למקומותינו. שנית, הסיפור בהחלט מעיד על כשרון כתיבה, לדעתי. שלישית, הנה מקבץ הערות:

1. תוכן
א. הפתיחה ארוכה מדי וחפוזה מדי בו זמנית. אולי כדאי להתחיל מההתרחשויות בזמן "הווה" - הפגישה עם ערן, נניח, ולהעביר את המידע על אופיה ותכונותיה של גלית לקורא באופן שאינו הרצאה יבשה וארוכה על קורותיה.
ב. יש לסיפור שני גיבורים, והמיקוד שלו עובר בין שניהם. דבר זה הוא בעייתי מעט כשמדובר באורך כזה של סיפור - אנו מתחילים עם גלית ועם נקודת הראות שלה, ולפתע אנו מאבדים אותה ועוברים לערן ולו בלבד, וכך זה עד הסוף. אולי כדאי להחליט במי להתמקד, או לבנות יותר תוכן לשתי הדמויות באופן כזה שהן ישתלבו באופן טוב יותר. כרגע יש ניתוק מסוים.
ג. יש לך שתי דמויות, ושתיהן עוברות תהליך מסוים, וזה טוב. הבעיה: התהליך הנ"ל מטושטש מדי, ובסופו של דבר הקורא לא מבין למה באמת גלית עזבה (הסיבה המובאת בגוף הסיפור לא מספיקה ממש) ומדוע היא חזרה (כנ"ל), ואילו תובנות היו מנת חלקו של ערן.
ד. לדעתי אפשר לפתח את הרעיון יותר. מה היה קורה, למשל, אילו נקודת הפתיחה של העלילה היתה במקום בו מסתיים הסיפור הנוכחי? הם חיו באושר ואושר? לגלית לא אכפת מנשים מן העבר הנגלות בפני חברה לחיים? אולי יש לתכונה של ערן שימוש מסחרי? אולי, בהיותה כזו אשת עסקים מוצלחת, גלית תחליט לנצל זאת באופן כלשהו? אלה הרהורים סתם - את מוזמנת לחשוב על הרעיונות שלך.

2. סגנון
א. אני מציע למעט בהוראות בימוי - "היא אמרה כמתוך חלום", "אמר ברוך", "אמרה בפשטות" וכו'. זאת כחלק מעקרון *הראה - אל תסביר*. אם היא אומרת משהו בפשטות או ברוך, הדרך הטובה ביותר להעביר זאת לקורא היא בדיאלוג עצמו, במילים בהן היא משתמשת.
ב. כדאי להזהר מדרמטיות מוגזמת. "גלית חשה כפור זורם בורידיה" - אני לא פוסל לחלוטין את השימוש בביטויים כאלה, אבל יש דרכים עדינות ואפקטיביות יותר לעשות זאת. כנ"ל "זעקת הכאב והאובדן", "חדות מכאיבה, נוראה" וכו'. לא נתת לקורא סיבה מספקת להבין מדוע הכאב והחדות, ולו היית נותנת סיבה כזו, הרי שלא היית צריכה להשתמש בביטויים שכאלה. חשבי על כך.
ג. אני מציע, לטובת הניטפיקרים שבין הקוראים, לבדוק היטב את המקומות הגיאוגרפיים בהם מתרחש הסיפור, כדי לוודא שהמבנים בהם מדובר אכן היו יכולים להתקיים בהם.
ד. פרטים מיותרים: האם תאריך הפתיחה של התערוכה חשוב? האם מקצועה של גלית חשוב? האם שמו של הבוס שלה חשוב? ומה הקשר בין העלילה לבין טענותיה של גלית כלפי הבוס הנ"ל? כדאי להשמיט את הפרטים הלא חשובים וליצור סיפור מהודק יותר.
ה. פתיחה: על פתיחת הסיפור לעניין אותנו באופן כלשהו, ולתת לנו מושג כלשהו לגבי נושא הסיפור. הבה נביט במשפט הפתיחה שלך:
"גלית לא התכוונה למצוא את עצמה על מפתן הדלת של התערוכה החדשה אשר התפרסמה בגלריית "הבית" בדיזינגוף בשלושים וחמישה באפריל."
במה עוסק הסיפור? בגלית? במפתן הדלת? בכך שהיא לא התכוונה? בתערוכה? בגלריה? ביום המיוחד ההוא, השלושים וחמישה באפריל? (אגב - גם אני קראתי אריך קסטנר, וגם אני מת עליו, אבל אם אין סיבה משמעותית ביותר לכך, האזכור מיותר ופוגע בסיפור.)
(עוד אגב: האיות הנכון היא "דיזנגוף".)
המשפט כולל המון מידע מיותר ועל כן הוא אינו ממוקד. להבדיל, קראי את משפט הפתיחה הנסיוני הבא, והשווי:
"גלית לא התכוונה לבקר בתערוכה."
זו לא הצעה - רק הדגמה. את ורק את תכתבי את סיפוריך. אבל משפט כגון זה כבר מעורר שאלות ממוקדות אצל הקורא, כגון: אם היא לא התכוונה, למה היא הגיעה לשם? ומה המשמעות של זה?

ובכן, מספיק להערב. בהצלחה!