וחבל, כי השאלה מה היה קורה עם אפשר היה לשנות את מנת המשכל של מישהו יכולה להיות ממש מעניינת. אבל היו בסיפור הזה המון דברים שלא התאימו לי:

1 כל מערכת היחסים בן יצחק ואיתן (וגם רויטל, אם אנחנו כבר בנושא), נראת לי מעושה. דוגמה אחת בולטת: רויטל נפרדה מאיתן (שלא לומר, זרקה אותו), לא ראתה או שמעה ממנו (לפחות למשך הניתוח ותקופת התאוששות) והנה יום אחד הוא מופיע על סף דלתה, מספר לה שעבר ניתוח מהפכני ובמקום להיות להרגיש (חרדה/פחד/עצבנות בחר את המתאים לך) היא מתאהבת בו מחדש די בו במקום. עכשיו, זה לא שהייתי מתנגד שדברים כאלו יקרו (במיוחד לי), אבל אני חייב לשאול: מה?!?! אני נאלץ להמליץ לחשוב שוב את הנושא של מערכות היחסים בסיפור הזה.

2. השלבים לפני הניתוח. גם אני, כמו כולנו, הרהרתי באפשרות לעבור ניתוח רדיקלי בעל פוטנציאל לשנות את מהותה של אישיותי ואמרתי לעצמי: "הגדלת מוח? אף פעם לא מזיק.", מידי התקשרתי לבית-החולים וקבעתי תור בלי כל בלבולי המוח של הבירוקרטיה הרפואית, בדיקה האם אני בגיר ושפוי בדעתי, בדיקות-דם וכו'. זה שהדברים האלו עולים כמו תל"ג של מדינה אפריקאית קטנה, או קשים ומסובכים רפואית או.... אני מקווה שהנקודה מובנת. זה נראה כאילו רצית לעשות fast-forward לחלק הזה, שזה בסדר, באמת לא חלק מעניין. רק הצורה מפריעה לי.

3. הקוביה ההונגרית. הבנתי, הוא רוצה להיות מסוגל לפתור קוביה הונגרית. צריך להיות חכם בשביל לפתור קוביה הונגרית. בסדר. הבנתי בפעם הראשונה. גם בשנייה. כשהכנסת את הקוביה הזו בפעם השלישית כבר התעצבנתי. יש עוד דרכים להראות שאתה חכם. (לא, אני לא יודע לפתור קוביה הונגרית).

4. הסיום משאיר אותי בהרגשה שכל מה שרצית לומר בעצם הוא: זה שתהפך ליותר חכם לא יהפוך אותך ליותר מאושר. או משהו כזה.

היו עוד כמה נק' שהפריעו לי, אבל נראה לי שכבר זרקתי מספיק רפש בהודעה אחת...